דילוג לתוכן

האם לסופרים צרפתים יש יותר סגנון מאשר לאנגלים ולאמריקאים? חוקרים צרפתים מביעים את דעתם

ספטמבר 20, 2022

האם לסופרים אנגלו-סאקסים אין סטייל? זוהי אחת השאלות המפתיעות שעלו במחקר המשלב זווית ספרותית וזווית בלשנית. שאלת המחקר הרשמית הייתה שונה מעט: כאשר דמויות בספרים באנגלית ובצרפתית מדברות, מהם הפעלים שמשמשים כדי לציין זאת? האם יש הבדל מבחינת בחירת הפעלים האלה ושכיחותם בספרים באנגלית ובצרפתית, ובפרט – בז'אנרים שונים?

המחקר הזה הוא דוגמה לשילוב בין מחקר ספרותי למחקר בתחום הנקרא בלשנות קורפוס, כלומר מחקר בלשני שבו בוחרים קבוצה מסוימת של טקסטים ומנתחים אותם בכלים דיגיטליים. שוחחנו עליו אתמול בפינתי "מוציאה לשון" בתוכנית הרדיו "מה שכרוך" עם יובל אביבי ומיה סלע (כאן, דקה 27:20).

פעלי דיבור

פעלים המשמשים כדי לציין שמישהו אמר משהו נקראים "פעלי דיבור" (verba dicendi בלטינית). למשל: "אמר", "טָענה", "לחש", "השיב", "מלמלה", "התוודה" ועוד רבים וטובים. פעלים כאלה הם מעין "הוראות במה", המבהירות לנו כיצד הדמויות אמרו מה שאמרו.

החוקרים בדקו אפוא אילו פעלים שימשו לציון דיבור ברומנים באנגלית ובצרפתית, משלושה ז'אנרים: רומנטיקה, פשע ופנטזיה; ז'אנרים אלה נבחרו, בין השאר, משום שיש בהם דיאלוגים רבים. החוקרים הניחו שניתוח של פעלי הדיבור ישפוך אור על התכונות הסגנוניות של הז'אנרים האלה, וכן על ההבדלים הסגנוניים בין רומנים באנגלית ובצרפתית – הן בגלל ההבדלים בין השפות עצמן, והן בגלל העדפות סגנוניות שונות של מחברים בשתי השפות. לצורך ההשוואה, ניתחו החוקרים רק דוגמאות מסוג אחד: ציטוט ואחריהן פועל שמתאר את האמירה, כגון

“We’ve got to find it in its lair,” said Lady Ramkin.

("'אנחנו צריכים למצוא אותו במקום המחבוא שלו,' אמרה ליידי רמקין" – מי מזהה מנין הציטוט?)

החוקרים השתמשו בקורפוס שכלל כ-350 ספרים באנגלית וכ-400 ספרים בצרפתית שראו אור מאז שנות ה-50, משלושת הז'אנרים שנבחרו. הספרים נותחו בצורה ממוחשבת לזיהוי קטעים מתאימים למבנה המבוקש, והתוצאות נבדקו ידנית. בסך הכל נמצאו כ-6,000 דוגמאות כאלה בכל אחת משתי השפות.

בשלב הבא חילקו החוקרים את פעלי הדיבור לעשר קבוצות. כמה מהקבוצות האלה תואמות קטגוריות שקבע הבלשן ג'ון סֶרל, כגון פעלים שמציינים דיבור באופן כללי, כגון "אמר", "דיבר" (dire, parler, say, speak); פעלים שמציינים קביעה, כגון "הודה", "הסכים" (admit, agree); פעלים שמכוונים מישהו לעשות משהו, כגון "ביקשה", "דרשה" (ask, demand); פעלים שמביעים תחושה או מצב פסיכולוגי, כגון "נאנח" או "שיבח"; ופעלים שמציינים התחייבות לעשות משהו, כגון "הבטיחה", "איימה". קבוצות אחרות הן של פעלים המציינים כיצד הדברים נאמרו, כגון "גמגם", "מלמלה"; ופעלים שממסגרים את האינטראקציה, כגון "ענה" או "הוסיפה". כמובן, החלוקה אינה תמיד פשוטה, כיוון שיש חפיפה מסוימת: פועל כמו thundered ("הרעים") גם מציין כיצד הדברים נאמרו – בקול רם – וגם מביע רגשות מסוימים, כגון כעס ותוקפנות.

דיבור משני צידי התעלה

לאחר מכן ערכו החוקרים ניתוח ממוחשב של פרישת הפעלים האלה בספרים מהז'אנרים השונים בשתי השפות. מדובר כאמור באלפי דוגמאות – ניתוח בקנה מידה שמתאפשר הודות לכלים הדיגיטליים.

מה העלה הניתוח הזה?

הממצא הבולט ביותר שמצאו החוקרים היה הבדל בין ספרים בשתי השפות, אנגלית וצרפתית: באנגלית היה שימוש רב בהרבה בפועל הדיבור הכללי say – לא פחות מ-63 אחוזים מכלל הפעלים שנמצאו. הפועל ה"ניטרלי", הלא-מסומן סמנטית, היה שכיח פי כמה מכל האחרים, לעומת צרפתית, שבה נעשה שימוש בפעלי דיבור מגוונים, ללא דומיננטיות כזו של אחד מהם.

לכאורה, אומרים החוקרים, גיוון בפעלי הדיבור יתרום לסגנון טוב ונאה יותר. ואף על פי כן, זהו המצב ביצירות באנגלית שנבדקו במחקר, ולא רק בהן: החוקרים מזכירים מחקר קודם שעסק בסיפור קצר של ארנסט המינגוויי, הנקרא “Cat in the Rain” ("חתול בגשם"). המינגוויי ידוע בשימוש הנרחב שלו בדיאלוג, ובסיפור זה שמור מקום מרכזי לדיאלוג בין שני בני זוג המנותקים ומרוחקים זה מזה. כל פעלי הדיבור בדיאלוג הזה הם say, מלבד ask, שגם הוא פועל דיבור ניטרלי מאוד.

אם כן, השימוש הנרחב בפועל הדיבור הניטרלי say אופייני לספרות באנגלית לאורך תקופות, אצל מחברים רבים ובז'אנרים שונים. החוקרים מביאים מדבריו של מבקר הספרות והבלשן ז'יל פיליפ, שכתב על כך במחקר אחר (התרגום שלי): "אנגליה הייתה ועודנה פשוט פחות רגישה מצרפת ביחס לחזרות רבות על אותה מילה בקטע קצר … הדוֹגמה של הימנעות מחזרה על אותה מילה מעולם לא השתרשה מעבר לתעלה, לפחות לא באותה עוצמה כפי שהשתרשה בצרפת מאז המאה ה-19."

האם אכן מדובר ב"חוסר רגישות" ובסגנון בלתי נאה, כפי שרומזים הכותבים? החוקרים מציגים, בכל זאת, גם אפשרות נוספת – שלהעדפה השיטתית של הפועל הניטרלי יש סיבה סגנונית, והיא שמחברים כותבי אנגלית משתדלים להביא את השיחה כאילו המספר אכן שמע אותה ומספר לנו מה שמע, ללא פרשנות. בדרך זו הסופר או הסופרת מצניעים את נוכחותו של המספר, בבחינת "זבוב על קיר". מנקודת מבט זו, פועל הדיבור הניטרלי אינו חסרון סגנוני אלא אמצעי שיש לו מטרה משלו. החוקרים אף מוסיפים שהדגש על הדיאלוג עצמו, עם מינימום תיאורים סביבו, עשוי לשאוב מן המסורת של התיאטרון.

ומה בעניין הז'אנרים? גם כאן הצרפתית שונה מהאנגלית

ומה באשר להבדלים בין הז'אנרים? כאן התמונה הייתה פחות מובהקת, ובפרט, ההבדלים בין ספרים משלושת הז'אנרים שנבדקו – פנטזיה, מתח ורומנטיקה – היו שונים בשתי השפות. אציג כאן בקצרה רק "טעימה" מהממצאים.

החוקרים מצאו כי ספרי הפנטזיה, כלומר ספרים המתארים עולמות דמיוניים שהמציאות בהם שונה מהמציאות המוכרת לנו, נבדלו באופן השימוש שלהם בפעלי דיבור מספרים משני הז'אנרים האחרים, ובפרט מספרי המתח. אך ההבדלים היו שונים בשתי השפות.

בצרפתית, בספרי פנטזיה ניכרה העדפה לפעלים שמביעים רגש או מתארים את אופן הדיבור ("התלונן", "צעקה"), ולעומת זאת היה שימוש מועט מהממוצע בפעלי דיבור ניטרליים. החוקרים סבורים כי בדרך זו הכותבים "מכפילים" את המידע – הרגש מובע גם בדבריהן של הדמויות עצמן וגם בפועל שמתאר אותם, כדי ליצור סגנון סיפור אפי ודרמטי. גם העולם העשיר במקומות לא מוכרים ובחפצים קסומים "מזמין" שימוש באוצר מילים עשיר ומגוון.

באנגלית, לעומת זאת, ספרי הפנטזיה התאפיינו בשימוש רב בפעלי דיבור כלליים, אך במקרים רבים מתלווה אליהם תיאור, כמו בדוגמה הזאת מתוך "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן":

“Tey’re getting hungry,” said Lupin coolly, shutting his briefcase with a snap.

החוקרים משערים שהשימוש המרובה בפועל הדיבור הניטרלי say בספרי פנטזיה באנגלית נובע גם מההעדפה הכללית של סופרים כותבי אנגלית לפועל הזה, כפי שכבר ראינו; וגם מכך שלספרות פנטסטית באנגלית יש מסורת ארוכה של ספרי ילדים, או ספרים הפונים גם לילדים – כגון ספריהם של רואלד דאל ("צ'רלי והשוקולדה"), סי אס לואיס (סדרת "נרניה"), פיליפ פולמן ("חומריו האפלים") וג'יי קיי רולינג ("הארי פוטר"). ואף שהשפה בספרים אלה עשירה ויש בה גם רכיבים מקוריים, מומצאים, הפנייה לקהל צעיר מתבטאת בנטייה לאופן סיפור פשוט, המותאם לילדים. לעומת זאת, בספרי פנטזיה בצרפתית קהל היעד הוא מבוגרים או מבוגרים צעירים, ולכן ברבים מהם יש עלילות רומנטיות, המזמינות פעלי דיבור שמביעים רגש.

שנה טובה ומתוקה לכל קוראות וקוראי הבלוג!

למאמר המקורי:

"Speech Verbs in French and English Novels", Sascha Diwersy, Laetitia Gonon, Vannina Goossens, Marion Gymnich and Agnès Tutin, in: I. Novakova and D. Siepmann (eds.), Phraseology and Style in Subgenres of the Novel: A Synthesis of Corpus and Literary Perspectives, 2020, Palgrave Macmillan

בתמונה שבראש הפוסט: ג'ון קליז מצחיק עד דמעות בתפקיד The French Taunter ב"מונטי פייטון והגביע הקדוש".

9 תגובות
  1. הלנה מגר-טלמור permalink

    שנה נפלאה.
    שנת שופעת בהגשמה, שנה מחבקת ומחויכת, שנת יופי ואהבה.
    שנה שבה ירבה פועלך, שנה של מילים, של רשומות מרתקות ומעשירות.
    ויותר מאלה – תודה עמוקה לכל הזמנים כולם.

  2. קוד ככל אני שמח לציין שהציטוט הראשון לקוח מעולם הדיסק (אולי מהספר guards guards?)
    שנית, אני חושב שקשה לבצע השוואה כזאת בגלל שהשפות שונות. לא מפתיע אותי שצרפתים יגיעו למסקנה שהסופרים הכותבים באנגלית פחות מוצלחים מאלה שכותבים בצרפתית. יש לי הרגשה שאם המחקר היה מתבצע ע"י אנגלים המסקנה הייתה שונה…

    • ויש לנו זוכה! תודה, מוטי, אכן, Guards, Guards המעולה של טרי פראצ'ט מסדרת עולם הדיסק.

      בנוגע לשנית, אתה צודק כמובן, לשפות שונות יש "נורמות" שונות ממגוון בחינות, כלומר ההשוואה כאן היא לא ספרותית נטו, עד כמה שיש דבר כזה. למעשה, אילו היו רוצים לחדד את המחקר היו יכולים לבדוק קורפוס (גוף לשוני) נוסף שמורכב מתמלול הקלטות של שיחות בצרפתית ובאנגלית, למצוא מצבים לשוניים דומים שבהם הדוברים מספרים על משהו שמישהו אמר, ולבדוק באילו פעלים הם השתמשו: האם גם בשפה דבורה צרפתים מגוונים בפעלים ודוברי אנגלית מעדיפים מאוד את say? אם כן, לפנינו *העדפה לשונית כללית* של דוברי אנגלית ודוברי צרפתית. אם בשפה דבורה נמצא שגם בצרפתית מעדיפים מאוד פועל דיבור ניטרלי, לפנינו העדפה *ספרותית* של מחברים דוברי צרפתית. נקווה למחקר המשך כזה!

      ולגבי ההטיה של חוקרים צרפתים – אני מניחה בהחלט שהצדק איתך : ) ולמען ההגינות והדיוק אוסיף שמדובר כאן בפרויקט מחקר בשיתוף פעולה צרפתי וגרמני, אבל קשה לדעת מאין בדיוק כל החוקרים, בימינו הגלובליים. הביוגרפיות שלהם בספר הן אקדמיות נטו. אבל בהחלט מסתמן שם רוב לבלשנים שעוסקים בצרפתית (דיוורסי, גונון וטוטין : ))

      ולבסוף, מעניין שמדובר על מחברים אנגלים ואמריקאים, אבל בדיון הם מדברים על "אנגלים". מעניין מה החלוקה של 400 הספרים באנגלית מבחינה זו.

  3. מרתק ומעורר מחשבה.
    קראתי היכנשהו שככה עלו על זהותו של אלנה פרנטה…

  4. אילן סלע permalink

    שנה טובה לקוראת, המשיכי והביאי את ניחוחות השפה ושורשיה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: