הגיבור הפצוע כאשה יולדת: על כמה דימויים בלתי צפויים

מה משותף להומרוס, ללואיס קרול ולדליה רביקוביץ? אצל שלושתם מופיעים דימויים בלתי צפויים, כל אחד בדרכו הייחודית. על כמה דימויים כאלה שוחחתי היום עם מיה סלע ויובל אביבי בתוכנית הרדיו הספרותית "מה שכרוך" (כאן, דקה 34:30).

לוחם "כילד חוסה בצל אמו"

באיליאדה של הומרוס, שנכתבה כנראה במאה ה-8 לפני הספירה, אנו מוצאים דימויים מפתיעים של לוחמים לילדים ולנשים. למשל, הלוחם טֵאוּקרוֹס יורה בקשתו וקוטל לוחמי אויב מאחורי מחסה המגן של אחיו (או אחיו-למחצה) אַיַיס. הומרוס מדמה את טֵאוּקרוֹס המסתתר מאחורי המגן של אחיו ל"יֶלֶד חוֹסֶה בְצֵל אִמּוֹ":

תְּשִׁיעִי הוֹפִיעַ בָּא טֶבְקְרוֹס דּוֹרֵךְ אֶת-קַשְׁתּוֹ הַגְּמִישָׁה,

מִהֵר וְעָמַד לוֹ אַחַר צִנָּתוֹ שֶׁל-בְּנוֹ שֶׁל-טֶלַּמּוֹן.

וְהָיָה מִדֵּי יָרִים אָיַס הַצִּנָּה, וְנִבַּט הַגִּבּוֹר,

יָחוּש יִתְבּוֹנֵן בֶּהָמוֹן וְשָׁלַח אֶת-חִצּוֹ בָאֶחָד,

וְנָפַל הַלָּז מִתְבּוֹסֵס בְּדָמָיו וְנָפַח אֶת-רוּחוֹ;

וְטֶבְקְרוֹס יָשׁוּב וְנִסְתַּר אֲחוֹרֵי הַצִּנָּה כְיֶלֶד

חוֹסֶה בְצֵל אִמּוֹ, כִּי אָיַס לוֹ מַחֲסֶה בַצִּנָּה הַבְּהִירָה.

(האיליאדה, תרגום שאול טשרניחובסקי, שיר שמיני, 272-265. וכאן באנגלית)

ילד קטלני למדי, יש לומר.

בהמשך הומרוס מתאר את כאביו של הגיבור הפצוע אגממנון ככאביה של אשה יולדת:

 אֶפֶס כְּשֶׁיָּבֵשׁ הַפֶּצַע, וְעָמְדוּ הַדָּמִים מִקְּלֹחַ,

חָדְרוּ צִירִים נִמְרָצִים בְּנֶפֶשׁ בֶּן-אַטְרֵס הַמּוֹשֵׁל.

כְּאוֹתוֹ חֵץ שָׁנוּן וְנוֹקֵב הַחוֹדֵר בְּאִשָּׁה יוֹלֵדָה,

אֲשֶׁר תְּשַׁלַּחְנָה יְדֵי הָאֵילֵיתְּיוֹת מוֹלִידוֹת הַצִּירִים,

יְדֵי בְנוֹת הֵרָה הַמְּמֻנּוֹת עַל-חֶבְלֵי הַלֵּדָה הַמָּרִים, –

כָּכָה חָדְרוּ צִירִים נִמְרָצִים בְּנֶפֶשׁ בֶּן-אַטְרֵס.

(שיר אחד-עשר, 272-267)

הדימויים האלה של לוחם אמיץ לילד המסתתר אצל אמו; או של אגממנון הגיבור, מפקד הצבא היווני במלחמת טרויה, לאשה יולדת אחוזת צירים – הם בלא ספק מפתיעים למדי. מדוע בחר הומרוס בדימויים האלה?

ידידתי עדה באר, שכתבה עבודת מחקר על "מחוות ורגשות באפוס ההומרי", סבורה כי הומרוס מקשר בדרך זו בין עולם הגברים הלוחמים לבין הספירה הביתית והמשפחתית של נשים וילדים, ומראה שהמרחק ביניהם אינו גדול כל כך. הלוחמים אצל הומרוס בוכים כאשר הם עצובים או נרגשים, ואין בכך בושה דווקא (כמו בתנ"ך אגב – על עשיו, יעקב, שאול ודוד נאמר במקרא "וישא קולו ויֵבְךְּ"). ובד בבד, דימויים של לוחמים לנשים המגוננות על ילדיהן, ללביאה השומרת על גוריה או לצרעות המגינות על צאצאיהן מבטאים הכרה באומץ הלב וברוח הלחימה של נשים.

"כְּמוֹ טַס תֵּה בִּקְצֵה הַבְּרוֹשׁ"

לואיס קרול ב"אליס בארץ הפלאות" שם בפיו של הכובען המטורף שיר קטן ובו דימוי מפתיע:

Twinkle, twinkle, little bat!

How I wonder what you're at!

Up above the world you fly,

Like a teatray in the sky.

השיר הוא כמובן וריאציה משעשעת על בית משיר הילדים The Star של ג'יין טיילור (1806):

Twinkle, twinkle, little star,

How I wonder what you are!

Up above the world so high,

Like a diamond in the sky.

קרול, ששיפר באותה הזדמנות גם את החריזה, העניק לנו דימוי בלתי נשכח – הנה הוא בשני תרגומים לעברית. בראשון, של אהרן אמיר:

ובשני, של רִנָה ליטוין:

קְרֹץ לִי, קְרֹץ לִי, עֲטַלֵּף!

אֲבָל לָמָּה תְּעַפְעֵף?

שָׁם תָּטוּס מֵעַל הָרֹאשׁ,

כְּמוֹ טַס-תֵּה בִּקְצֵה הַבְּרוֹשׁ.

הדימוי של עטלף כמגש תה מעופף אינו דורש הסברים רבים מעבר לקסמו האבסורדי; מכל מקום, המהדורה המוערת של "אליס" כוללת כמה השערות בעניין זה. לפי אחת מהן, השיר רומז לעמית של קרול באוניברסיטת אוקספורד, המתמטיקאי ברתולמיו פרייס, שתלמידיו כינו אותו "העטלף" ואשר הרצאותיו הגביהו עוף מעל לראשי הקהל; לחלופין, ייתכן שהשיר רומז לאירוע שבו צעצוע בדמות עטלף שהשתייך ללואיס קרול עצמו הועף מהחלון ונחת על ראשו של משרת שנשא מגש אל חדר שכן. המשרת המבוהל הפיל כצפוי את המגש.

צבע הפשתן

דימוי מפתיע מסוג אחר מופיע בשיר מוקדם של המשוררת דליה רביקוביץ, "הנערה בעלת צמות הפשתן". השיר מתאר נערה הטובעת בנהר; רביקוביץ פרסמה אותו ב-1954, בהיותה בת 18.

כפי שכתבתי כאן בעבר, הדימוי של "צמות פשתן" מפתיע בעיניי משום שצבעו הבהיר של הפשתן אמנם מוכר מאוד במקומות אחרים בעולם, משמש תדיר לתיאור שיער בהיר באנגלית ובשפות אחרות ו"הנערה בעלת שער הפשתן" הוא אף שמה של יצירה של המלחין הצרפתי קלוד דביסי; אך גם הצמח וגם צבעו של הפשתן אינם מוכרים ביותר לרבים מדוברי העברית. אבל הבלדה הקצרה הזאת של רביקוביץ הצעירה, המתארת טביעה בנהר, ממוקמת כולה לא כאן אלא במחוזות אירופיים רחוקים, והדימוי (למעשה המטאפורה) של "צמות הפשתן" תורם לאווירה הרחוקה, הלא-ישראלית של השיר.

ונקנח בהרהור של דגלאס אדמס, המחבר האגדי של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה": לא בכדי, אף באחת מהשפות הרבות בעולם לא קיים הדימוי "יפה כמו שדה תעופה".

•

תודה לעדה באר, שהפנתה את תשומת לבי לדימויי הלוחמים כילדים וכנשים באיליאדה של הומרוס ולמשמעויות האפשריות שלהם. עדה כתבה על דימויים אלה בעבודת התיזה שלה "דמעות הגיבור: מחוות ורגשות באפוס ההומרי", במסגרת החוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

•

מקורות התמונות שבראש הפוסט: תמונה שמאלית למעלה: דליה רביקוביץ בצעירותה (התמונה היא נחלת הכלל)

תמונה שמאלית למטה: "מסכת אגממנון", עשויה זהב, הנמצאת במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה באתונה. על פי התארוך המקובל כיום, המסכה היא למעשה מתקופה מוקדמת יותר, כ-300 שנה לפני מלחמת טרויה (התמונה היא נחלת הכלל)