דילוג לתוכן

סיפורים בזמן עתיד

יוני 13, 2022

הגיע הזמן לדבר שוב על זמן: בפינתי ב"מה שכרוך" היום (כאן, דקה 26:44) דיברתי עם מיה סלע ויובל אביבי על יצירות שכתובות בזמן עתיד.

"עתיד"? כן. רוב יצירות הספרות כתובות בלשון עבר ("היא יצאה לגינה והתבוננה סביב בחיפוש אחר חמוס המחמד שלה") ומקצתן בזמן הווה ("היא יוצאת לגינה ומתבוננת סביב בחיפוש אחר חמוס המחמד שלה"). הדמויות, כמובן, עשויות לחשוב ולדבר במגוון זמנים, אבל הקול המספר של היצירה מתאר בדרך כלל את האירועים כאילו התרחשו בעבר, או לחלופין – כאילו הם מתרחשים ממש עכשיו, לנגד עינינו. קול מספר הכתוב בלשון עתיד מופיע במיעוט קטן מאוד של יצירות; בדומה לכתיבה בגוף שני, ששוחחנו עליה כאן, זוהי בחירה חריגה, ומשום כך מעניינת במיוחד. למעשה, היא חריגה עד כדי כך שיש מי שבטוחים שהיא אינה קיימת כלל – אך מיד נראה שהיא קיימת בהחלט, אצל מגוון כותבים מישעיהו עד אתגר קרת.

נתחיל בספר הספרים, ונבחר לנו דוגמאות מפרק ב של ישעיהו:

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם (ב) … וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה (ד) … וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים, וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו (ז)".

נשים לב שבמקרא השימוש בצורות הפועל לסימון הזמן הוא מורכב יותר מאשר כיום; מכל מקום ישעיהו מתאר עתיד אפשרי, הלא הוא "אחרית הימים".

והנה קטע הכתוב בזמן עתיד מתוך שיר של המשורר הרומי וירגיליוס, "האֵקלוֹגה הרביעית”, בתרגום יורם ברונובסקי. המשורר מתאר תור זהב מיוחל, כלומר גם כאן סוג של חזון אחרית הימים:

מישעיהו ומווירגיליוס נמשיך לאתגר קרת, ולסיפור הקצר שלו "היום יומולדת", מספרו "צינורות" (1992). הסיפור היה בזמנו אהוב מאוד והרבו לצטט ממנו בברכות יום הולדת, ואם נקשיב לו היטב, נראה שיש לו דמיון מסוים לנבואות אחרית הימים שפגשנו:

יפה – ראינו אם כן נבואת נחמה של ישעיהו ושיר של וירגיליוס המתארים שניהם תמונת עתיד נכספת; וטקסט אישי של אתגר קרת, המתאר עתיד שהוא מייחל-מאחל לנמענת שהוא פונה אליה.

בספר "שיעורים בתעופה" של ג'קלין מוריארטי, רובו המכריע של הספר כתוב בזמן עבר, והקול המספר עובר לזמן עתיד בפרק האחרון. "ובינתיים, מה שלא תעשי, הנה בא העתיד, רועם לעברך," כותבת מוריארטי, בתרגום תומר בן אהרון. "את יכולה לתאר לעצמך פחות או יותר, מרגע לרגע, מה עומד לקרות." והיא אכן מתארת לה:

כמו ביצירות הקודמות שפגשנו, העתיד שמתואר כאן הוא אפשרי, לא ודאי; המספרת מסיימת את הספר במילים "כמו שאמרתי, את יכולה לתאר לעצמך. רוב הדברים האלה יקרו".

עתיד אפשרי מופיע גם ב"נשיקה של טבחית" של מיכל שטיינר:

"והוא יגיד למשל, אולי: בואי נשב עוד קצת. וישב ויחכה שתבוא ותשב […] הוא יגיד: תשמעי אגדה… פעם היה ילד אחד, שגדל בשכונה אחת, בירושלים, ולמד תורה בחדר, והדבר האחרון שהוא חשב שיהיה לו כשהוא יגדל יהיה מסעדה. והיא תגיד: פעם היתה ילדה אחת, בתל אביב, שכל מה שהיא רצתה בחיים שלה היה שתהיה לה מסעדה."

כמו במקרים רבים אחרים, ז'אנר המדע הבדיוני מספק לנו גם הפעם דוגמה מעניינת ויוצאת דופן. בנובלה היפה של טד צ'יאנג "סיפור חייך", שראה אור בעברית בתרגום רחביה ברמן ובהוצאת אופוס, הגיבורה פונה בליבה אל בתה שעדיין לא נולדה, ומספרת לה במחשבותיה על מהלך חייה העתידי. הפעם (אזהרת ספוילר!), זה איננו עתיד אפשרי, אלא עתיד ידוע, דטרמיניסטי; הגיבורה היא בלשנית, וכתוצאה מלימוד שפה חייזרית, היא זוכרת את העתיד כפי שהיא זוכרת את העבר. הסיפור הזה, אגב, היה הבסיס לסרט "המפגש" (Arrival) של הבמאי דֵנִי וִילְנֵב.

כאשר מדובר על זמן הסיפור, הזמן שבו כתוב הקול המספר, ההשוואה המקובלת היא בין זמן עבר לזמן הווה; אך הכתיבה בעתיד מסמנת הבדל בסיסי ומהותי יותר. כתיבה בזמן עבר היא הבחירה השכיחה, המבוססת על הדרך הטבעית לספר סיפורים שאכן קרו במציאות; כתיבה בזמן הווה משדרת מיידיות ומקרבת את הקוראים לסיפור. מכל מקום, ההבדל בין הבחירות הוא סגנוני ביסודו. כך או כך, ההתרחשויות – אף שהן בדויות – מתוארות כעובדה קיימת במציאות. כתיבה בזמן עתיד, לעומת זאת, מתארת את האירועים כאפשרות, כספקולציה: נבואה, תקווה, איחול או השערה.

מעניין להבחין גם כי בכמה מהדוגמאות שהבאנו כאן, הכתיבה בלשון עתיד מצטרפת לכתיבה בגוף שני. שתי הבחירות האלו נדירות, כל אחת מהן בפני עצמה, אך הן מרבות להופיע יחד, כאשר המספר פונה לאדם אחר ומספר לו על האירועים העתידים (או העשויים) להתרחש.

תודות רבות לכל מי שתרמו דוגמאות ליצירות בזמן עתיד, ובפרט לעדה באר, לתמי ניניו, לאלעד כץ, לאריק שגב, ללי עברון ולירין כץ.

וחדשות שבוע הספר:

"מוציאה לשון" ב-44 שקלים באתר עם עובד

עותק דיגיטלי של "מוציאה לשון" ב-28 שקלים באתר עברית

ביום חמישי 16 ביוני אחתום בדוכן עם עובד בשבוע הספר בירושלים (מתחם התחנה, 20:00 עד 21:00)

וביום שני 20 ביוני – בדוכן עם עובד בשבוע הספר בתל אביב (שרונה, אותן שעות).

להתראות!

12 תגובות
  1. מעתיקה הנה דיון מעניין מפייסבוק עם הסופרת והמתרגמת דנה אלעזר-הלוי:

    דנה: כדאי לציין גם שבספרים מתורגמים ישנה לפעמים הבעיה המוכרת של שימוש במקור ב-would המשורבב בטקסט שכללית מסופר בלשון עבר ונוטה להקשות על המתרגמים.

    שלומית: תודה רבה, דנה, תוכלי לתת דוגמה כדי להבהיר במה מדובר? ובאותו עניין: הנובלה של קרלוס פואנטס "אאורה" כתובה במקור הספרדי בזמן עתיד, אבל בתרגום לאנגלית שקראתי (וכנראה גם באחרים) כמעט כולה כתובה בהווה. לפי הסבר שקראתי, זמן העתיד הספציפי הזה בספרדית לא עובר טוב לאנגלית. לצערי אינני דוברת ספרדית כך שסקרנותי נבלמה פה. מעניין מה עשו בתרגום לעברית (יש).
    הנה התרגום לאנגלית:
    http://leebraden.net/?page_id=2629/#chapter1

    דנה: נגיד שיש ספר (באנגלית) שמספר בלשון עבר על קורותיו של מוישלה, שנולד ביהופיץ ושם הכיר את שיינדל. ואז נאמר: later he would learn ששיינדל בכלל נולדה בשם גולדה. יש מתרגמים שיתרגמו את המשפט בלשון עתיד (נגיד: מאוחר יותר ייוודע לו ש…) ויש מתרגמים (כמוני) שימשיכו לדבוק בלשון עבר (לימים הוא גילה ש….) הבעיה מתחילה כשהערות כאלה נמשכות לפעמים על פני פסקה או פסקאות שלמות, שתכלס כוונתן היא ללשון עתיד.

    שלומית: אה, הבנתי, זו באמת דוגמה למצב שההבדלים בין מערכות הזמנים של שתי השפות מאוד מורגשים ומחייבים בחירה בין אפשרויות ששתיהן די שונות מהמקור.

  2. אילנה permalink

    שימוש ממש יוצא דופן בזמן עתיד לתיאור מציאות שקרתה בעבר היא בפרק שלוש מתוך הספר שלוש של משעני. על ידי שימוש בזמני עתיד ועבר (או הווה, אני כבר לא זוכרת) הוא מבחין בין שתי הדמויות שמשחקת אותה אישה. זה עובד מצוין.

  3. יאי!!!
    וזה יעורר בי הרבה מחשבות…

  4. יורם. נבו permalink

    הרבה שנים התעסק הפרופסור ג'ונס עם התיאוריה של הזמן.
    "מצאתי משוואות מפתח," אמר לבתו פעם.
    "זמן הוא שדה. בזכות מכונה זו אני יכול לשנות, אפילו להפוך שדה של זמן."
    הוא לחץ כפתור בדברו. "זה צריך להריץ הזמן אחורה הזמן להריץ צריך זה." בדברו כפתור לחץ הוא.
    "זמן של שדה להפוך אפילו, לשנות יכול אני זו מכונה, בזכות. שדה הוא זמן."
    פעם לבתו אמר, "מפתח משוואות מצאתי."
    הזמן של התיאוריה עם ג'ונס הפרופסור התעסק שנים הרבה.

    • חמוד! קראתי את הסיפורון הזה פעם, מזמן, כנראה הופיע היכן שהוא בשנות השמונים. אני רואה שהוא של סופר בשם פרדריק בראון

  5. יורם נבו permalink

    כל הקטע האחרון במקדמות של יזהר כתוב בזמן עתיד

  6. מעניין. אף פעם לא חשבתי על כך. אולי בעתיד אשים לב יותר לספרים הכתובים בזמן עתיד 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: