תַן ותַנָה, יון ויונה: פוסט זוגי לכבוד יום ולנטיין

איך יוצרות ויוצרים קוראים לחפרפרת-בן ולעורב-בת? לשאלה זו נדרשנו היום בפינתי "מוציאה לשון" בתוכנית הרדיו "מה שכרוך" (להאזנה כאן, דקה 39:25), ולכבוד יום ולנטיין, סיימנו את הפינה בכמה זוגות חיות ספרותיים.

נתחיל בשאלה למה זו בעצם שאלה. בעברית יש כמה בעלי חיים שיש להם, כבר מימי התנ"ך, שמות נפרדים לנקבה ולזכר: למשל, אתון וחמור ואַיִל וכבשה (או כבש וכבשה; והנקבה נקראת גם "רחל"). צעירי הכבשים הם "טלה" ו"טליה" – ובמאמר מוסגר, בארמית "טַליתא" ("הטליה") פירושה "ילדה". וכך, כאשר ישו, בבשורה על פי לוקס, אומר לילדה שחלתה ומתה "טליתא, קומי", והיא קמה לתחייה – הוא אומר לה, בעברית, "ילדה, קומי" (ו"בית טליתא קומי", למי שזוכרים, היה שמו של בית יתומות נוצרי בירושלים, ששמו ניתן לו בעקבות הסיפור הזה).

לעומת האתון והחמור והאיל והכבשה, לבעלי חיים אחרים יש רק שם אחד כללי, כגון "עורב" או "חפרפרת" – שמבחינה דקדוקית יכול להיות זכר (כמו "עורב") או נקבה (כמו "חפרפרת"). וכאן עולה השאלה: אם בסיפור שלנו העורב הוא דווקא "היא" או החפרפרת היא דווקא "הוא", כיצד נקרא להם? (בשאלה זו כבר עסקנו בעבר כאן).

התמודדות מעניינת מסוג זה אנו מוצאים בתרגומי "הרוח בערבי הנחל" של קנת גרהם. גיבורי הספר הם ארבעה חברים, כולם בהחלט ממין זכר, ושניים מהם הם toad ו-mole – קרפדה וחפרפרת. בתרגומו היפה של יונתן רטוש, החפרפרת הפכה ל"חפרפר" והקרפדה ל"קרפד". "קרפד" זכר מופיע גם בסדרת ספרי הילדים "צפרדי וקרפד" של ארנולד לוֹבֶּל.

ב"קולא ברוניון", רומן של הסופר הצרפתי רומאן רולאן בתרגום אברהם שלונסקי, עורב-נחל ממין נקבה נקרא "עורבת"; ושלונסקי, אמן השפה, טבע במקום אחר גם את המילה "צפרדעת". אמנם, המילה "צפרדע" עצמה היא כמובן ממין נקבה, אך מרגע שעומדת לרשותנו "צפרדעת", נוכל להתייחס ל"צפרדע" כזכר. בעברית, כבר במקרא, יש שמשתמשים בשם בעל חיים ממין זכר עם פעלים ושמות תואר ממין נקבה, כדי לציין שהחיה המסוימת הזאת היא נקבה, ולהפך – כמו למשל בישעיהו: "וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן" (יא, ז) ובתהלים: "וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג" (קב, ח). וכך, בפינת השלולית הידועה של מאיר עוזיאל – גילוי נאות, חמי המקסים – אנו פוגשים מדי שבוע סיפורים על נסיכות וצפרדעים, שבהם הצפרדע הוא כמובן גבר, צפרדע בן.

בשירה (המטריד משהו) של פניה ברגשטיין "ויהי ערב", הילדה גיבורת השיר חפצה לשחק עם התרנגולות. התרנגולות נבהלות, והרעש שהן מקימות מביא למקום את האב, שתוהה מי הבהיל אותן ככה:

אַבָּא בָּא וְשָׁאַל:

– מִי זֶה, תַּן אוֹ שׁוּעָל?

מִי נִכְנַס אֶל הַלּוּל בִּגְנֵבָה?

לֹא שׁוּעָל, לֹא תַּנָּה,

זוֹ בִּתִּי הַקְּטַנָּה…

בגלל "בתי הקטנה", יש בשיר הזה גם "תן" וגם "תנה".

ולכבוד יום ולנטיין, נסיים בשני זוגות ממש. אחד, שוב, של אמן השפה שלונסקי, בשיר "פיט ופוט":

אֵיךְ תַּבְדִּיל כָּאן, רָז לִי רָז,

בֵּין אַוֶּזֶת לַאֲוָז?

הַתְּשׁוּבָה הִיא מְפֻרְסֶמֶת

נִגָּשִׁים אֶל זֶה הַצֶּמֶד

צֶמֶד חֶמֶד אֲוָזִים

וּבְלִי הֶרֶף מַרְגִּיזִים

וְרוֹאִים אִם הִיא נִרְגֶּזֶת

אָז סִימָן שֶׁהִיא אַוֶזֶת.

אִם רוֹאִים שֶׁהוּא נִרְגָּז

אָז סִימָן שֶׁהוּא אֲוָז.

ולבסוף זוג שהוא זוג יונים ממש, מתוך שירו של שמואל בס "שני אורחים":

שְׁנֵי אוֹרְחִים לִי בַּחַלּוֹן:

זוּג יוֹנִים – יוֹנָה וָיוֹן.

מִשּׁוֹבָךְ אֲשֶׁר בַּגַּן

לְבַקְּרֵנִי בָּאוּ כָּאן.

רֹאשׁ הֵנִיעַ יוֹן בְּלִי סוֹף:

"בֹּקֶר, בֹּקֶר, בֹּקֶר טוֹב!"

וְיוֹנָה הוֹסִיפָה כֵּן:

"בֹּקֶר, בֹּקֶר, בֹּקֶר חֵן!"