תנו לי שי"ן!

קראו בקול את המילים האלה: "שרך", "שידוד מערכות", "שומה עליכם", "השחיתות פושה במערכת". קראתם? עד שתגיעו לסוף הרשומה, אולי תגלו שהגיתם אחת מהן בצורה לא נכונה, או לפחות לא תקנית. כמו כן תגלו גם חלק מהסיבה לכך, וגם שאתם בחברה טובה.

ימין ושמאל רק שי"ן ושי"ן

כפי שוודאי הבחנתם, בכל המילים המודגשות שלמעלה מופיעה האות שי"ן. איזו שי"ן? או. כידוע לכולנו, האות העברית שי"ן מציינת שני הגאים שונים: האחד, כמו במילה "שיר", מסומן בנקודה קטנה מימין ומעל לאות – שי"ן ימנית (שׁ). האחר, כמו במילה "עשתה", מסומן בנקודה קטנה משמאל ומעל לאות – שי"ן שמאלית (שׂ).

אך הסימון הזה, שנועד להבהיר לנו איזו משתי השי"נין לפנינו ואיך עלינו להגות אותה, מופיע על פי רוב רק בטקסטים מנוקדים – ורוב הטקסטים שאנו קוראים אינם מנוקדים. לפיכך נוצרה תופעה מעניינת: למילים מסוימות יש בפועל שתי הגיות שונות. חלק מהציבור אומר למשל "שָׁרָךְ" וחלקו – "שָׂ‎רָךְ" (בדוגמה זו, ההגייה הנכונה או התקנית היא "שָׁרָךְ"). נזכיר להלן כמה מילים כאלה.

מי ומי במבלבלות

נתחיל באחת המפתיעות ביותר. הפועל "פושה" מציין התרחבות והתפשטות, בעיקר של תופעה שלילית, כמו בדוגמה "השחיתות פושה במערכת". רבים מאוד הוגים את המילה הזאת ב-sh, אבל ההגייה הנכונה, כלומר זו המופיעה במקורות ובמילונים, היא דווקא ב-s. ראו למשל בפסוק הזה, שעוסק בבידוד של חולי צרעת והוא ממש ברוח הקורונה: "וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו, לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר, וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית" (ויקרא יג ה).

כמה מביניכם ודאי זוכרים את הצמד "שְׂדֵרָה" ו"כֶּבֶשׁ המטוס", המופיע על דפי ספרי הטרי מוציאה לשון. רבים הוגים את המילה "שדרה" ב-sh, אף שהיא קשורה דווקא ל"סדר", ואת "כבש" ב-s, אף שאינו קשור לכבשים אלא דווקא ל"כביש" (ובעניין "כֶּבֶשׁ המטוס", נמצא מי שהשווה והעלה ל"כבס המטוש" – תודה, יפתח בריל).

"שְׁדֵמָה", כלומר שדה או אדמה מעובדת, נכתבת בשי"ן ימנית (sh), אך רבים הוגים אותה דווקא ב-s. ייתכן שאחד הגורמים לכך הוא היכרות עם הצורה התקנית "שְׂדֵרָה", ויצירת אנלוגיה מוטעית בין שתי המילים.

המילה "שִׂדּוּד", כלומר פירור ופירוק של שכבת הקרקע העליונה לקראת שתילה או זריעה, קשורה כמובן ל"שָׂדֶה" ונהגית בהתאם. אבל ל"שִׁדּוּד מערכות" אין קשר ל"שָׂדֶה" אלא דווקא ל"שׁוֹד". הפועל "לְשׁוֹדֵד" פירושו להחריב ולקחת בכוח ("אׇהֳלִי שֻׁדָּד וְכׇל מֵיתָרַי נִתָּקוּ" – ירמיהו י, כ), ו"שִׁדּוּד מערכות" פירושו שינוי יסודי ומהפכני של פני הדברים.

עוד מילה מבלבלת היא "שָׁרָךְ", שרבים הוגים אותה ב-s, אולי בגלל התמונה המנטלית של עלים ארוכים המשתרכים על הקרקע.

הצירוף "שְׁתוּם עַיִן" מופיע בתנ"ך בפרק אחד, במשמעות עלומה למדי, אך כיום מקובל להשתמש בו במשמעות של "עיוור בעין אחת". הקישור האסוציאטיבי ל"סתום" הוביל כנראה להגיית המילה כאילו היא כתובה בשי"ן שמאלית.

המילה "חֲשׂוּךְ", בצירופים כגון "חֲשׂוּכֵי ילדים" או "מחלה חֲשׂוּכַת מרפא", פירושה "מחוסר" או "נטול". הפועל "לַחְשֹׂךְ" פירושו לעכב, למנוע, כגון בביטויים "לא חָשְׂכָה ממנה דבר" – מילאה את כל משאלותיה – או בספר בראשית, "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (כב, יב). "לַחְשֹׂךְ" קרוב במשמעותו ובמקורו ל"לחסוך", אך הביטויים השכיחים "חשוכי ילדים" ו"חשוך מרפא", הנושאים קונוטציה שלילית, מתקשרים כנראה אסוציאטיבית דווקא ל"חֹשֶׁךְ". האסוציאציה הזאת, המצטרפת כפי שהסברנו לשי"ן הלא-מנוקדת הדו-משמעית, מובילה אנשים רבים להגות "חשוך ילדים" או "חשוכת מרפא" דווקא ב-שׁ (sh).

ונחתום בצמד נחמד של ביטויים הקשורים זה לזה: "בְּשׂוֹם שֶׂכֶל", שפירושו "בתבונה ובשיקול דעת", ו"שׂוּמָה עָלָיו", כלומר הוא צריך, מוטל עליו. שניהם קשורים לפועל "לָשִׂים": "שׂוֹם שֶׂכֶל" דומה בתוכנו ובצורתו ל"תשומת לב" ו"שׂוּמָה עָלָיו" קשור ל"משימה", וגם אותם יש לכתוב ולהגות בשי"ן שמאלית.

•

תודה לכל מי שהצטרפו לדיון בסוגיית השי"נין בפייסבוק ותרמו דוגמאות, דעות, ציטוטים והברקות.