דילוג לתוכן

איך לנקד? תלוי בשכנים

אוגוסט 12, 2021

"תוכלי בבקשה לנקד לנו כאן עוד כמה מילים שנוספו? הן מסומנות בירוק."

בעודי מנקדת את התוספות, העפתי מבט גם מסביבן – תמיד רעיון טוב – וראיתי את זה:

"שימו לב שיש שם עוד מילים שלא ניקדתי," כתבתי בחזרה. "כדאי לשלוח לי הכל יחד."

"טוב," הגיעה התשובה המתנצלת, "אבל את השאר העתקנו מהטקסט שכבר היה מנוקד."

טכנית, התשובה הזאת הייתה נכונה: מה שניקדתי היה המילה "נשארו", והמילה "נשאר" נחתכה מתוכה:

התוצאה הזאת עוררה בי הרהורים פילוסופיים. ברור שאם ניקח חלק משלם, החלק כשלעצמו לא יהיה בהכרח נכון או הגיוני – כפי שממחישה הדוגמה הזאת, של תרגיל בחשבון:

אם נסתכל לרגע על צמד המילים "נִשְׁמַר – נִשְׁמְרוּ", נראה בקלות שאי-אפשר פשוט "לחתוך" את "נשמר" מ"נשמרו", משום שה"מ" מקבלת תנועה שונה בכל אחת משתי המילים. הצמד "נשאר – נשארו" מתנהג מעט אחרת, משום שה"א" גרונית; אך אף שהצליל זהה, הניקוד משמר את ההבדל:

טוב, אם כך צריך לראות את המילה בשלמותה כדי לנקד אותה – הגיוני. אבל האם מילה אחת מספיקה? לא תמיד: לפעמים ה"שלם" שיש להביא בחשבון לצורך הניקוד הוא גדול יותר ממילה יחידה. נראה שני מצבים כאלה.

סמיכות

איך מנקדים את המילה "מפעל"? נניח שפתחנו את המילון ומצאנו בו את הערך "מִפְעָל". האם זהו בוודאות הניקוד המתאים? לא. אם בטקסט שלנו כתוב "מפעל שוקולד", לפנינו צירוף סמיכות, ממש כמו "מפעלי שוקולד". וכפי שהמילה הראשונה ב"מפעלי שוקולד" היא "מפעלי -" ולא "מפעלים" (כלומר: * "מפעלים שוקולד"), כך המילה "מפעל" משנה מעט את צורתה, במקרה זה את ניקודה, כשהיא מופיעה ראשונה בצירוף סמיכות (כלומר מכהנת בתפקיד הנסמך). ולכן:

ניקוד המילה "מה"

בניקוד מילת השאלה "מה" יש שתי שיטות. השיטה המודרנית הולכת לקראתנו ומאפשרת לנו (באישור האקדמיה ללשון) לנקד את "מה" תמיד בקמץ ולסגור עניין, לא חשוב מה נמצא לפניה, אחריה או מכל צדדיה.

לעומת זאת, השיטה המהודרת, המבוססת על ניקוד "מה" במקרא, היא מורכבת יותר וכוללת ביסודה שלוש אפשרויות. לפני האותיות א', ר' וכן ע' ו-ה' לא קמוצות – "מָה"; לפני עָ, חָ או הָ שורשית – "מֶה" ("מֶה עָשִׂיתָ?"); והניקוד הרגיל, והמעניין ביותר מבחינתנו – פתח, ודגש חזק בראש המילה שאחריה:

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד…" (תהלים קלג, א).

כלומר, ניקוד "מה" לא רק מושפע מהמילה שאחריו, אלא גם משפיע עליה.

בשתי הדוגמאות האלה, סמיכות וניקוד "מה", אנו רואים אפוא שלא מספיק לראות את המילה עצמה כדי לנקד אותה, אלא יש לראות גם את ההקשר שהיא נמצאת בו. וזה, כפי שאמרנו, רעיון טוב תמיד – גם בניקוד (בניקוד המקרא יש דוגמאות נוספות מסוג זה) וגם בחיים בכלל.

וחדשות הספר שלי, "מוציאה לשון", שחוגג בימים אלה חודש על המדפים:

בשבוע שעבר התארחתי בכתבתו המקסימה של אריאל שנבל "ביד הלשון" במוסף שבת של "מקור ראשון", לצד ד"ר אבשלום קור, מיכל אורבך וירעם נתניהו. דנו בסוגיית העברית – פניה לאן, השפעות הלעז מהארמית עד האנגלית ומה קיקרו אמר בעניין הזה.

עם עובד ריכזו כמה ציטוטים משמחים על הספר וממליצים עליו בצדק כמתנת חג הולמת.

והצעת הגשה מומלצת לחנויות הספרים: פורת ספרים ברמת גן מיקמו את "מוציאה לשון" בחלון הראווה בצירוף פתק קצר וקולע. תודה רבה לחמוטל ילין שצילמה ושלחה.

8 תגובות
  1. לצערי אני לא יודע לנקד. לא מלמדים זאת בבית הספר… או לפחות אותי לא לימדו. אני רק יודע לזהות טעויות צורמות – ויש הרבה כאלה

    • שלום, מוטי! בבית הספר רוכשים ידע בסיסי (למשל, ההיכרות עם בנייני הפועל כוללת היכרות עם הניקוד שלהם). אבל הידע והיכולת לנקד ממש כנראה רלוונטיים יותר ללימודי לשון ברמה האקדמית.
      הקושי, כמובן, הוא שכל אחד ואחת צריכים לנקד קצת לפעמים (ניקוד עזר), וכמעט כולם טועים ביחס לסטנדרט הקיים כיום. ומצב שבו כמעט כולם נחשבים טועים במיומנות בסיסית של כתיבה בשפתם הוא בעייתי. מתי שהוא זה יצטרך להיפתר… כלומר יהיה צורך לקבוע שיטה פשוטה יותר – למעשה, כפי שפישטו את הניקוד של "מה". השיטה הפשוטה הזאת תוכל להתקיים לצד השיטה המסורתית (שוב, כמו לגבי "מה").

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    מעניין מאוד. תודה על הפוסט המעניין. מכל מלמדיי השכלתי. בהצלחה עם הספר

  3. Moshe Redlich permalink

    גם אני איני יודע לנקד. בתיכון לימדו אך מרוב היוצאים מהכלל לי זה לא נכנס לראש.

    • אין פלא בדבר – במקור הניקוד שיקף את ההגייה. היום הניקוד משקף את תולדות השפה, ובמובן הזה יש בו הרבה עניין וגם יופי, אבל זה באמת עסק די נפתל.

      אני מקווה שהפוסט מעניין גם בלי ידיעת ניקוד : )

  4. משה קלרטג permalink

    א. קראתי הכל. [הכול?]
    ב. הפוסט מעניֵן – גם בלי ידיעת נִקוד. 🙂
    ג. איך לנקד? תלוי בשכנים? אני דוחה זאת – בשאַט נפש. 🙂 גם בשאָט נפש. 🙂
    ד. ראיתי את "מָה". יש גם קַן / קֵן הצפור. ועוד. דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו
    מאת: חיים א' כהן / לשוננו לעם מט, ג (תשנ"ח), עמ' 117–131
    ה. מה זה לדעת לנקד? לפי ההחלטות המעודכנות של האקדמיה ללשון העברית? ואם יש כמה אפשרויות?
    ו. מישהו מתנגד להחלטות המעודכנות – בענְיְנֵי נִקוד – של האקדמיה ללשון העברית?
    ז. סְתָם / סְתַם שטויות. ד"ר ברק דן.
    ח. "סְחִי ומָאֹס", "סְחִי ומָאוֹס". בתנ"ך. ביאליק. רונית גדיש. פרופ' יוסף עופר. פרופ' חיים א' כהן.
    ט. דרכֵי שִלוב הנִקוד – בכתיב המלא
    י. ויש לי עוד הרבה – מָה לכתוב. [ 🙂 ]
    (גם על הדוגמה החשבונית והשוָאָתה לדוגמה הלשונית)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: