מי שמביט בי מלפנים לא יודע מי אני: הצד הרביעי של הספר

התמונה הזאת הועלתה לפני זמן-מה בקבוצת מועדון הספר הטוב של הכורסא, וסיפקה ליושביה שעשוע לא מועט – בין השאר בשל ההשערה שבעלי הספרייה הזאת מכירים את ספריהם כל כך טוב, שהם מזהים אותם גם כשהם הפוכים.

נזכרתי בתמונה הזאת כאשר צפיתי בפרק האחרון של ערוץ המתמטיקה Numberphile ביוטיוב. ברור שהמתמטיקאי ניל סלואן אכן אוהב לזהות את ספריו גם מהצד:

הגישה המעשית של סלואן מעלה חיוך, אך גם מחשבה: כמה תשומת לב מושקעת בעיצוב הכריכה הקדמית והכריכה האחורית, וכן בעיצוב השדרה, המחברת ביניהם; ואילו שלוש הפאות האחרות של צורת התיבה של הספר – אלו המורכבות מקצות הדפים – נראות כמו כל ערימה של נייר מדפסת (אלא אם כן, כמובן, הספר הוא מן המעטים שקצות דפיהם מוזהבים).

אך יש גם חריגים מן החזית הלבנה והאחידה הזאת. בשנים האחרונות שטפו את הרשת תמונות של האמנות האזוטרית הידועה בשם fore-edge painting, לאמור "ציור על הצד הקדמי של הדפים". שורשי האמנות הזאת מגיעים עד למאה ה-10 לספירה. יש שמדובר פשוט בציור על קצות הדפים שמול שדרת הספר הסגור, כמו בעותק הזה של "הארי פוטר ואוצרות המוות" עם כריכה ו-fore-edge painting של כוכבים שיצר האמן מרטין פרוסט:

אך לרוב הציור הוא מתוחכם יותר, ומתבצע כאשר דפי הספר פרושים מעט. לפיכך אפשר לראות אותו רק כאשר מחזיקים את הדפים באותה זווית שבה נמצאו כאשר נעשה הציור, וכאשר הספר סגור, הציור נעלם, כפי שרואים בעותק הזה של "אליס בארץ הפלאות" שנמצא בספריית ספרי הילדים ע"ש קוטסן באוניברסיטת פרינסטון:

למעשה, ציור "סודי" כזה אינו מצויר ממש על קצות הדפים, אלא על רצועות דקיקות בשולי הדפים עצמם. בסרטון שכאן, פרוסט מסביר כיצד מציירים ציור כזה – בצבעי מים וכמו הקיפודים, בזהירות רבה, כדי שהמים לא יחדרו לדפים ויקלקלו אותם. אחר כך מקובל להזהיב את קצות הדפים, כדי לשמור עליהם וגם להסתיר את הציור. ציור יחיד כזה, כמו בגיף שלמעלה, נקרא a single fore-edge painting. באותו ספר עצמו אפשר ליצור גם שני ציורים שונים, שמתגלים כאשר מטים ופורשים את דפי הספר בשני הכיוונים; צמד ציורים כאלה נקראים two-way double fore-edge paintings (דוגמה יפה כזו תוכלו לראות כאן). וישנו גם all edge painting – שבו פיתול של דפי הספר מגלה ציורים גם על הקצוות העליונים והתחתונים של הדפים, כמו בעותק המרהיב הזה של "צופן דה וינצ'י", גם הוא יצירה של פרוסט (כדי לצפות בסרטון, לחצו על החץ הלבן):

View this post on Instagram

A post shared by Martin Frost MBE (@foredgefrost1)

בספרים עבים אפשר לצייר a split double – "כפול מפוצל": כאשר פותחים את הספר באמצע, מתגלה ציור אחד על קצות הדפים שמימין וציור אחר על קצות הדפים שמשמאל, כמו ביצירה הזאת של פרוסט:

האם אפשר להעביר את האמנות הזאת מסדנתו של האמן המצייר במכחול – אל בית הדפוס, ומשם לחנות הספרים הקרובה לביתנו? עד כה לא נתקלתי בספרים מודפסים ומעוצבים מכל הצדדים; אך יש חברות המדפיסות על צידי הדפים של יומנים, חוברות, ספרי מחזור וכדומה:

ולסיום, מעניין להבחין במוזרות האנטומית של הספר המשתמעת מן המונח fore-edge. המילה fore באנגלית פירושה כמובן "קדמי" או "החלק הקדמי" – ומכאן forward (קדימה) ו-foreword (הקדמה). היות שלספר יש "שדרה" (spine), ועמוד השדרה הוא כמובן בגב, אכן הגיוני שהצד הנגדי של הספר ייחשב לצד הקדמי – גם אם כשהספר עומד על המדף, הצד הזה נמצא לרוב דווקא מאחור. אלא שגם הכריכה נחלקת כידוע לכריכה קדמית ולכריכה אחורית. ולכן, מלבד הצד העליון והצד התחתון (הנקראים באנגלית head ו-tail בהתאמה), נמצא שיש לספר, במפתיע, שני צדדים קדמיים ושני צדדים אחוריים.

תודה רבה למרטין פרוסט על הסכמתו להעלות כאן את התמונות של יצירותיו. עוד תמונות נהדרות ומידע תוכלו למצוא כאן:

www.foredgefrost.co.uk

https://www.instagram.com/foredgefrost1/?hl=en