דילוג לתוכן

מי שמביט בי מלפנים לא יודע מי אני: הצד הרביעי של הספר

מאי 23, 2021

התמונה הזאת הועלתה לפני זמן-מה בקבוצת מועדון הספר הטוב של הכורסא, וסיפקה ליושביה שעשוע לא מועט – בין השאר בשל ההשערה שבעלי הספרייה הזאת מכירים את ספריהם כל כך טוב, שהם מזהים אותם גם כשהם הפוכים.

נזכרתי בתמונה הזאת כאשר צפיתי בפרק האחרון של ערוץ המתמטיקה Numberphile ביוטיוב. ברור שהמתמטיקאי ניל סלואן אכן אוהב לזהות את ספריו גם מהצד:

הגישה המעשית של סלואן מעלה חיוך, אך גם מחשבה: כמה תשומת לב מושקעת בעיצוב הכריכה הקדמית והכריכה האחורית, וכן בעיצוב השדרה, המחברת ביניהם; ואילו שלוש הפאות האחרות של צורת התיבה של הספר – אלו המורכבות מקצות הדפים – נראות כמו כל ערימה של נייר מדפסת (אלא אם כן, כמובן, הספר הוא מן המעטים שקצות דפיהם מוזהבים).

אך יש גם חריגים מן החזית הלבנה והאחידה הזאת. בשנים האחרונות שטפו את הרשת תמונות של האמנות האזוטרית הידועה בשם fore-edge painting, לאמור "ציור על הצד הקדמי של הדפים". שורשי האמנות הזאת מגיעים עד למאה ה-10 לספירה. יש שמדובר פשוט בציור על קצות הדפים שמול שדרת הספר הסגור, כמו בעותק הזה של "הארי פוטר ואוצרות המוות" עם כריכה ו-fore-edge painting של כוכבים שיצר האמן מרטין פרוסט:

אך לרוב הציור הוא מתוחכם יותר, ומתבצע כאשר דפי הספר פרושים מעט. לפיכך אפשר לראות אותו רק כאשר מחזיקים את הדפים באותה זווית שבה נמצאו כאשר נעשה הציור, וכאשר הספר סגור, הציור נעלם, כפי שרואים בעותק הזה של "אליס בארץ הפלאות" שנמצא בספריית ספרי הילדים ע"ש קוטסן באוניברסיטת פרינסטון:

למעשה, ציור "סודי" כזה אינו מצויר ממש על קצות הדפים, אלא על רצועות דקיקות בשולי הדפים עצמם. בסרטון שכאן, פרוסט מסביר כיצד מציירים ציור כזה – בצבעי מים וכמו הקיפודים, בזהירות רבה, כדי שהמים לא יחדרו לדפים ויקלקלו אותם. אחר כך מקובל להזהיב את קצות הדפים, כדי לשמור עליהם וגם להסתיר את הציור. ציור יחיד כזה, כמו בגיף שלמעלה, נקרא a single fore-edge painting. באותו ספר עצמו אפשר ליצור גם שני ציורים שונים, שמתגלים כאשר מטים ופורשים את דפי הספר בשני הכיוונים; צמד ציורים כאלה נקראים two-way double fore-edge paintings (דוגמה יפה כזו תוכלו לראות כאן). וישנו גם all edge painting – שבו פיתול של דפי הספר מגלה ציורים גם על הקצוות העליונים והתחתונים של הדפים, כמו בעותק המרהיב הזה של "צופן דה וינצ'י", גם הוא יצירה של פרוסט (כדי לצפות בסרטון, לחצו על החץ הלבן):

בספרים עבים אפשר לצייר a split double – "כפול מפוצל": כאשר פותחים את הספר באמצע, מתגלה ציור אחד על קצות הדפים שמימין וציור אחר על קצות הדפים שמשמאל, כמו ביצירה הזאת של פרוסט:

האם אפשר להעביר את האמנות הזאת מסדנתו של האמן המצייר במכחול – אל בית הדפוס, ומשם לחנות הספרים הקרובה לביתנו? עד כה לא נתקלתי בספרים מודפסים ומעוצבים מכל הצדדים; אך אולי זו שאלה של זמן, משום שחברה בשם אנדרומדה מציעה תוכנה להדפסת fore-edge על יומנים, חוברות, ספרי מחזור וכדומה, להנאתכם (אמנם בלי הטריק של "ציור סודי"):

ולסיום, מעניין להבחין במוזרות האנטומית של הספר המשתמעת מן המונח fore-edge. המילה fore באנגלית פירושה כמובן "קדמי" או "החלק הקדמי" – ומכאן forward (קדימה) ו-foreword (הקדמה). היות שלספר יש "שדרה" (spine), ועמוד השדרה הוא כמובן בגב, אכן הגיוני שהצד הנגדי של הספר ייחשב לצד הקדמי – גם אם כשהספר עומד על המדף, הצד הזה נמצא לרוב דווקא מאחור. אלא שגם הכריכה נחלקת כידוע לכריכה קדמית ולכריכה אחורית. ולכן, מלבד הצד העליון והצד התחתון (הנקראים באנגלית head ו-tail בהתאמה), נמצא שיש לספר, במפתיע, שני צדדים קדמיים ושני צדדים אחוריים.

תודה רבה למרטין פרוסט על הסכמתו להעלות כאן את התמונות של יצירותיו. עוד תמונות נהדרות ומידע תוכלו למצוא כאן:


www.foredgefrost.co.uk

https://www.instagram.com/foredgefrost1/?hl=en

12 תגובות
  1. אלקנה permalink

    כאשר התחלתי בעיסוקי בהוצאה לאור, אי־שם בסוף שנות ה־70 של המאה הקודמת, ביליתי זמן רב [גם] בכריכיות. הכורכים נהגו לקרוא למה שקרוי כיום "שִׁדרה" בשם "גב" ובאופן טבעי קראו למה שנמצא בצד השני בשם "בטן".
    שמתי לב כי ספרי ספרות תורנית – בעיקר תלמוד – היו צבועים בחלקים הגלויים של קונטרסי הספרים (מה המונחים לכך? אתמהא) ולא רק את ה"בטן". למעשה היו אלה כתמי צבע שהותזו על הספר לאחר איסוף הקונטרסים ותפירתם יחד (מקובל עד היום בכריכה קשה) ולפני הדבקתם לכריכה/עטיפה. שאלתי את הכורכים לפשר הדבר והם אמרו לי שזוהי דרישה של המו"לים, אך לא ידעו להסביר מדוע עושים זאת.
    עבודה בהפקת ספרים היתה תמיד מקצוע מכובד, בעיקר אצל עם הספר ומי שעסקו בכך כונו בציבור לפי מקצועם. לימים, אימצו אנשים אלה את הכינוי והפכו אותו לשם משפחה רשמי. מתחום זה נשארו דרוקר (דַּפָּס) ומתחום הכריכה – בינדר ובוכבינדר. זכורה צילה בינדר שהיתה מקורבת לנתן אלתרמן.

    • היי, אלקנה! האם אתה מתכוון ל-marbling, כפי שרואים בפורזץ של העותק של אליס בארץ הפלאות שבאמצע הפוסט? אם כן, זה באמת מקובל מאוד בספרים ישנים וגם היום במחברות יפות למיניהן, אבל להבנתי צובעים את גיליון הנייר ואז משתמשים בו, ופה תיארת צביעה של הספר הגמור.

      הנה בעניין marbling

      https://blog.bookstellyouwhy.com/the-history-and-techniques-of-marbled-paper

      והנה על marbling של ה-edges של הספר, כלומר הקצוות, בדומה להזהבה

      https://www.marbledarts.com/eng/catalog.asp?cid=31

      בינדר ובוכבינדר – נחמד!

      • אלקנה permalink

        התכוונתי ל-Marbled-edge. הדבקת נייר מודפס על הפורזץ היא עניין אחר.

        • אז כן, זה מקביל באמת להזהבה; אבל היום יוצא לי לראות את זה בעיקר במחברות יקרות. אם עדיין צובעים כך ספרי קודש, יהיה נחמד לראות את זה בפועל. אולי ננסה לארגן לנו סיור? : )

  2. איילה זמרוני permalink

    וואו, וואו, כל-כך מעניין – ואני לא חשבתי בעבר על הצד הזה של הספר. מעתה אסתכל אחרת על כל ספר

  3. ממש מגניב ומעניין. אני די בטוח שיש לי בבית כמה ספרים עם ציור פשוט (כמו זה מהארי פוטר).

  4. יעקב מרמלשטיין permalink

    מרתק, יפהפה ובעיקר תודה על ההתודעות לערוץ NUMBERPHILE. עד כה הסתפקתי ב-FUTILITY CLOSET ששולחים לי קוריוזים, גם של מספרים, בדוא"ל. איזה כיף. עכשיו רק צריך למצוא עוד שעה ביממה בשביל זה. ולא, אני לא יכול לקום שעה קודם, האופציה כבר נוצלה כמה וכמה פעמים.

    • תודה! אני עשיתי מזמן עסקה עם העולם – אני לא מציעה לאף אחד ואחת לקום יותר מוקדם, ומצפה בתמורה לאותו הדבר.

  5. yairfe permalink

    שלומית, העיסוק שלך בספרים הוא כל-כך לא חד-צדדי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: