אן שרלי והמקדש האבוד
"היערות היו מקדשי אלוהים הראשונים." מי מכירות את הציטוט הזה, ומי יודעות מנין הוא לקוח?
אם גם אתן מזהות (ואולי מזהים) אותו כמשהו שאמרה אן שרלי, הלא היא "האסופית" – אתם לא לבד, וכנראה קראתם את הספר ואת המשכיו בתרגומו הישן והיפהפה של ישראל פישמן. יפהפה, אך במקרה זה, בעייתי משהו.
לקראת "יום היערות הבינלאומי" (זה היום; שמרו על היערות!), חיפשתי ציטוט יפה בנושא, והמשפט הזה עלה בזיכרוני. כדי לצטט אותו בדייקנות, חיפשתי אותו בגוגל, ומיד גיליתי שעם כל הכבוד לאן שרלי וגם ליוצרת שלה, הסופרת הקנדית לוסי מוד מונטגומרי, השורה הנפלאה הזאת היא של המשורר (והעיתונאי והעורך) ויליאם קאלן בריאנט. זוהי השורה הראשונה בשיר A Forest Hymn ("המנון יער").
השורה הזאת מופיעה בספר השלישי בסדרת ספרי "אן", הנקרא Anne of the Island; אן היא סטודנטית בקולג' וחברתה ושותפתה לדירה, פיל, מבקשת ממנה לצאת איתה לטייל כדי לספר לה משהו חשוב. השתיים מתהלכות בשדרת אורנים, ופיל מתפעלת מיופיים של הערב ושל העצים. וכאן מגיעה השורה של בריאנט:
מונטגומרי כותבת בפירוש שמדובר בציטוט; היא אינה כותבת של מי, אולי משום שהניחה שקוראיה יכירו את השיר ואולי משום שסמכה עליהם שיחפשו אם ירצו. אבל אני לא זכרתי את המשפט כציטוט, אלא כמחשבה יפה של אן עצמה. מה בדיוק נאמר בתרגום שקראתי?
"'היערות היו מקדשי אלוהים הראשונים', אמרה אן רכות". התרגום של פישמן משנת תשי"ז (1957) באמת יפהפה, כאמור, אבל העובדה שמדובר בציטוט נשמטה, ופישמן כותב פשוט "אמרה אן".
טליה דאי, בתרגום מאוחר יותר של הספר, מדייקת יותר בעניין זה:
"'היערות היו מקדשיו הראשונים של האל'," ציטטה אן חרש שורה משיר.
טוב מאוחר מלעולם לא – וכמה עשרות שנים אחרי ששורת השיר הזאת נחרתה בזיכרוני, שמחתי להתוודע לבריאנט ולהביא דברים בשם אומרם. מתברר, אגב, שהדברים היו באים על דיוקם מוקדם יותר אילו אן שרלי הייתה נושא שיחה מרכזי יותר בביתנו. "התחלתי לכתוב משהו על קטע מ'אן שרלי'," אמרתי לבן זוגי. "זכרתי שאן אמרה שהיערות היו מקדשי אלוהים הראשונים…". "כן," אמר אוהד, "אבל זה לא היא אמרה האמת, זה ציטוט משיר."
תודה רבה מכל הלב לרותו מודן, למור רוזנפלד וליניב פרקש, שסייעו לי במציאת הקטעים מתרגומי ישראל פישמן וטליה דאי.
התמונה שבראש הפוסט היא מסדרת הטלוויזיה Anne With An E.
שלומית, תודה על הפוסט היפה שבו בא לביטוי הזכרון המפליא שלך לכל פרט בכל ספר שקראת בצד הרצון לדייק שהביא בעקבותיו מחקר קטן ומסקנה/תובנה על אמינות התרגום ובחירות המתרגמים השונים.
תודה רבה!
מרתק ומעניין. כל הכבוד לידע ולהבהרה
תודה, איילה יקרה!
תודה, שלומית!
(אני חושבת שכל סגנון הכתיבה שלי כנערה היה מושפע קשות מהתרגומים המוקדמים של אן שרלי ושל נשים קטנות…)
תודה, נינה! ואם להיות מושפעות, אז זו בחירה מצוינת (וגם: לימונינים כבושים!).
קראתי רק את הספר הראשון… אבל אני גבר אז זה גם משהו 🙂
ברור! אתה שייך למיעוט מובחר ומוערך 🙂
תודה שלומית על הפוסט היפה ותודה לאזכור של שלושת הספרים שקראתי בילדותי{כיום אני גמלאי) ונהניתי מהם. האסופית, אן שרלי ואן מאבונלי.
תודה לך, משה. כיף לגלות שגם אתה אהבת אותם!