ביוון פני פניית פרסה
לאחרונה גיליתי סוג חדש של מס. באופן מפתיע, מדובר בתגלית משמחת, משום שהמס הזה אינו חל כיום: מי שנאלצו לכלול אותו בחישובי המס שלהם היו המתפללים והמתפללות בבית המקדש, ששילמו תשלום שנתי של מחצית השקל לצורכי קורבנות שונים. על המס הזה התווסף לעיתים תשלום קטן שנקרא "קָלְבּוֹן" או "קולבון", סוג של דמי פריטה או עמלת המרה. מלבד חדוות הגילוי של מס שלא צריך לשלם, ה"קָלְבּוֹן" הזה התגלה כמשמח גם מבחינה לשונית.
המילון האטימולוגי של קליין וכן מילון אבן שושן מספרים לנו כי "קָלְבּוֹן" מקורה ביוונית, במילה kollybon או kollybos (ובכתיב המקורי: κόλλυβος), שפירושה מטבע קטן. "קלבון" העברית מקורה אם כן ב-kollybon היוונית – אבל קליין מציין שהמילה היוונית הזאת מקורה בפועל העברי "חָלַף", מן השורש "חלף". קליין אינו יחיד בדעתו זו: מילון בריל ליוונית עתיקה מספר גם הוא כי kollybos מקורה בשורש העברי hlp.
אבל מה הקשר בין "חָלַף" לבין מטבעות? פעולת ההחלפה של מטבע גדול במטבעות קטנים יותר או להפך, או מטבע של מדינה אחת במטבע של מדינה אחרת. נבחין שגם באנגלית יש קשר לשוני בין שני המושגים האלה, והמילה change פירושה כמובן גם שינוי, גם המרת מטבע וגם מעות, כסף קטן. מי שממיר מטבעות נקרא בעברית "חלפן"; וביוונית, לצד kollybon, מטבע, קיימת המילה kollubistes – חלפן, כגון החלפנים שישבו בחצר בית המקדש על פי התיאורים בתלמוד ובברית החדשה.
לפנינו אפוא דוגמה של שאילה חוזרת: היוונית שאלה מן העברית את "חלף" ויצרה את kollybon או kollybos, מטבע קטן; והעברית אימצה לה בחזרה את המילה הזאת ויצרה את "קָלְבּוֹן" – עמלה קטנה שמשלמים בעזרת המטבע. גלעד צוקרמן, בספרו החדש והמלבב Revivalistics, שוודאי עוד אכתוב עליו כאן, העניק לתהליך הזה את שם החיבה "שאילת בומרנג".
התמונה באדיבות Aleksandar Pasaric מ-Pexels.
מעניין.
השם "שאילת בומרנג" חמוד ומוצא חן בעיניי.
תודה, משה! למעשה המקור עוד יותר חמוד, אבל עובד רק באנגלית, כי מה שנקרא בעברית "מילה שאולה" הוא באנגלית loanword, כלומר לא שאילה אלא הלוואה. גלעד מכנה אם כך את השאילה החוזרת
a boomerang borrowing, or rebounced loanword, or returned loan
: )
מעולה!
(גם שמעתי לאחרונה את גלעד בפודקאסט המעבדה והיה מרתק)
והזכרת לי, להבדיל כן, אבל נזכרתי,
בקברי הצדיקים כאן בגליל, שהיו קברי שייחים,
ואולי היו קברי צדיקים קודם,
הרי לעולם לא נדע, אבל כנראה.
שאילת בומרנג, סיבוב פרסה, גם כן.
תודה מיכל, ולגמרי ייתכן שסיבוב פרסה!
החכמתי בעוד מושג ממכמני שלומית עוזיאל. זו עוד הוכחה שהשפה העברית שאלה ושואלת אלפי מילים משפות אחרות, נצמדת לשורש שלהן, והן הופכות לשפת עבר לכל דבר (אז מה היה רע אם היינו נשארים עם בונקר, מוטציה, פאניקה, ועוד אלפי מילים שמשתמשים בהן יום-יום).
היי איילה, לגמרי – וכמו בדרך כלל בחיים, זו שאלה של מידה. את "פאניקה" אגב כדאי במיוחד לשמור, כי היא לא רק שימושית במיוחד בימים אלה, אלא גם נגזרה משמו של האל פאן
https://www.merriam-webster.com/words-at-play/the-mythological-origin-of-panic
(ובמקרה של "קלבון", כמובן, נטלנו משלנו, כי השורש המקורי הוא עברי.)
מעניין מאוד, תודה
תודה רבה, מוטי!
מבריק, מעניין ומחכים. מהיום אשאל בבנק ״מה הקלבון על ההמרה של המטבע הזר?״
יגידו מה? אגיד: קלבון. יגידו: מה? אענה: קלבון, קלבון. כמה הקלבון?
אם הם יגרשו אותי בטענה שבאתי לצחוק עליהם, אכוון אותם למאמר הזה.
תודה רבה, מאיר! אבל אתה יודע מה הסכנה: שאם ישמעו שיש שם של עמלה בלי עמלה, יחדשו מיד את ימיה כקדם, או במילים אחרות, “אה, כן, הקלבון, בבקשה, זה תשלום בגובה שני אחוזים מהסכום”.