דילוג לתוכן

מכחול בערפל: איך מאיירים בלי להסגיר יותר מדי מידע

ינואר 12, 2020

 

 

"ההבדל המהותי בין שפות אינו במה שהן יכולות לבטא, אלא במה שהן חייבות לבטא" – אמרה ידועה זו של הבלשן רומן יאקובסון עלתה בדעתי לאחרונה בעקבות הרצאה מקסימה של המאייר דני קרמן באוניברסיטה הפתוחה.

קרמן הציג – בין הרבה דברים יפים אחרים – את האיורים האלה, שהכין לספר "שבע אבני הנסיכה" מאת יונה טפר (הוצאת הקיבוץ המאוחד). הסתכלו על האיורים, ושימו לב במיוחד לדמותה של הילדה, הנסיכה סו-לי. האם משהו נראה לכם מוזר?

כאשר קרמן הראה לטפר את האיורים שהכין, העירה המחברת "אבל הנסיכה לא נראית באותו הגיל בכל האיורים". נכון, השיב קרמן ושאל אותה – בת כמה היא, אם כך?

על השאלה הזאת לא הייתה לטפר תשובה חד-משמעית (כגון "הנסיכה סו-לי תהיה בת תשע בתחילת אוקטובר"), ובצדק: ברור שהגיבורה היא ילדה, אבל בת כמה היא בדיוק – זה פחות חשוב. לא רק פחות חשוב – יש חשיבות לעצם העובדה שאיננו יודעים בדיוק, וכך גם קוראות בנות חמש וגם קוראים בני שמונה יכולים לתאר לעצמם את סו-לי כשהיא בערך בגילם.

אבל מה עם האיורים? באיורים אי-אפשר להראות "ילדה" באופן כללי. לפיכך הנסיכה סו-לי של קרמן נראית גדולה יותר באיורים מסוימים (כמו באיור העליון) וקטנה יותר באיורים אחרים (למשל האיור התחתון). כך גם האיורים מצליחים לשמור על עמימות (על סוג אחר של עמימות המאפשרת לקוראים להזדהות עם הספר, עמימות בזמן, כבר דיברנו כאן).

הפתרון המבריק הזה הזכיר לי סיפור אחר על היכולת של טקסט לשמור על "עמימות גרעינית" בהשוואה לבהירות, הרצויה יותר או פחות, של הציור: זהו סיפור הפרי שאכלו חוה ואדם בגן העדן. הרי איזה פרי, בעצם, אכלו השניים האלה? הטקסט המקראי אינו מציין באיזה פרי מדובר ("וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ" – בראשית ג', ב'-ג').

אבל ציירים הרי אינם יכולים לצייר סתם "פרי". הם יכולים לצייר בננה, או אגס, או גויאבה, אבל "פרי" באופן כללי – פחות. ואכן, האמנות הנוצרית (וכן "גן העדן האבוד" של מילטון) תרמה למסורת התרבותית שלפיה "פרי העץ אשר בתוך הגן" היה תפוח. הנה, למשל, "אדם וחוה" של אלברכט דירר (1504), ובו עץ גדוש תפוחים (למטה), ו"אדם וחוה בגן העדן (הנפילה)" של לוקאס קראנאך האב (1533), שמופיע בראש הפוסט. וכך הטקסט שאין קאנוני ממנו בוחר להשאיר את זהות הפרי בערפל, ואילו האמנים, במחי מכחול, קיבעו אותו בתודעתנו באופן בלתי הפיך דווקא כתפוח.

נחזור אפוא ליאקובסון, שטען כי כל שפה יכולה, בסופו של דבר, לבטא כל רעיון; וכי ההבדל בין שפות הוא לפיכך לא במה שהן מאפשרות לנו לומר, אלא במה שהן מחייבות (או כמעט מחייבות) אותנו לומר. באנגלית, למשל, אנחנו יכולים להגיד

The child ate some fruit

ואף אחד ממרכיבי המשפט – לא שם העצם child ולא הפועל ate – לא יחייב אותנו לומר אם אנחנו מדברים על ילד או על ילדה. אם נרצה לתרגם את המשפט הזה לעברית, לעומת זאת, נצטרך בדרך כלל לבחור באחת משתי האפשרויות; וכדי לתרגם אותו לציור, נצטרך כנראה להחליט גם על סוגי הפירות. "כנראה" – כי כפי שראינו עם הנסיכה סו-לי, יש גם דרכים יצירתיות להימנע מהתחייבות.

 

 

 

ובהזדמנות זו, אספר לכם שלאוניברסיטה הפתוחה יש חטיבה חדשה ומצוינת בבלשנות. עדיין אפשר להירשם לסמסטר הקרוב, אבל צריך להזדרז.

 

10 תגובות
  1. משה קלרטג permalink

    א. מה, אני הראשון?
    ב. נהניתי [לא נהנתי. 🙂 ]. גם מהטקסט. 🙂
    ג. דיברנו. אספר. זה מובן?

  2. מסכים – כמו שבעברית לא ניתן לספר את החידה על הרופאה בבי”ח שאומרת שאיננה יכולה לטפל בילד שמגיע פצוע מתאונה שבה היה מעורב גם אביו, משום שהילד הוא בנה. באנגלית, הסיפור מדגים את ההנחה השוביניסטית אצל מרבית השומעים (לפחות בעבר) שהרופאה היא רופא, ולכן הסיפור כביכול לא מסתדר.
    הערת אגב: המילה
    kid
    היא סלנג. בהקשר הזה, עדיף להשתמש במילה במשלב גבוה, רשמי יותר – דהיינו
    child.

  3. Ayala permalink

    תודה שלומית,

    שבוע נהדר לך ולאוהבייך 🙂

  4. אלישבע רוזנבוים permalink

    תודה שלומית!
    פוסט מעניין מכל הבחינות שלי.
    אולי אצטרך לקורס.
    אבדוק יותר לעומק מה הדרישות ואם אני מסוגלת לעמוד בהן.
    אלי7

    בתאריך יום א׳, 12 בינו׳ 2020, 09:51, מאת הקוראת הראשונה: שלומית עוזיאל,

  5. Noshe Redlich permalink

    הדוגמה שאת מביאה שגויה, נכון יותר חצי נכונה. השפה העברית הינה "מצ'ואיסטית" במקורה. כשאומרים "הילד אכל" הילד יכול להיות בת. לא כן "אם אומרים "הילדה אכלה". כאן מדובר בבת בלבד.

    • היי משה, זו בדיוק הטענה – שאם באנגלית כתוב child, נשמרת עמימות ביחס למגדר, כפי שכאשר כתוב "פרי", נשמרת עמימות ביחס לסוג הפרי; ואילו תרגום לעברית של child, ותרגום לציור של המילה "פרי", מחייבים במידה רבה פיזור של העמימות – החלטה על ילד או ילדה בדוגמה הראשונה, ובאיזה פרי מדובר בדוגמה השנייה.

להגיב על משה קלרטג לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: