קוראים יקרות, קוראות יקרים

האם "עובדים ועובדות" הם "מוכשרות" או "מוכשרים"? התשובה התקנית היא כמובן "מוכשרים". על פי התפיסה המקובלת כיום, אם אנו מדברים על או אל קבוצה מעורבת, הכלל איננו, למשל, "הרוב קובע", אלא "נקיטת לשון זכר גם במקום שיש רוב נשים". כלומר, אם יש בקבוצה ולו בן או גבר אחד, עלינו להשתמש בלשון רבים ולומר "הם" או "אתם" (ולא "אתן" או "הן").

בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים להשתמש בשפה רגישה-מגדרית – שפה שוויונית יותר הפונה לשני המגדרים או לכל המגדרים, במקום להסתפק בפנייה בלשון זכר. רובנו מכירות ומכירים דרכים שונות לעשות זאת, שבכמה מהן עסקנו כאן. לאחרונה נתקלתי בדרך נוספת – שאמנם איננה תקנית, אך היא מפתיעה ומעניינת.

את הדרך הזאת הציגה מיכל קריסטל, עורכת לשון ותרגום וחברת מערכת "המוסך", בהרצאתה במסגרת סדרת "עורכים מארחים" באוניברסיטה הפתוחה. בהרצאתה המרתקת והמקסימה, שכותרתה "נוכחות נפקדות: מגדר ועריכת לשון", הציגה מיכל פנים שונות של הסוגיה הזאת, והביאה דוגמה ייחודית מתוך טקסט שערכה.

מחברת הטקסט, ד"ר עמליה סער, השתמשה לסירוגין בצירופים כגון "עובדות ועובדים מוכשרים", שהוא צירוף תקני, ו"עובדים ועובדות מוכשרות" – שהוא צירוף לא-תקני, בגלל חוסר ההֶתְאֵם בין "עובדים" ל"מוכשרות" (אלא אם מניחים שה"מוכשרות" מתייחס רק לעוֹבדות). ובכל זאת, קריסטל, כעורכת של הטקסט, שמרה על הבחירה הזאת.

החלטתה זו נבעה משלושה שיקולים עיקריים. ראשית, שהמחברת עצמה בחרה לנהוג כך, והמחברת היא לא רק רהוטה מאוד אלא גם מודעת מאוד לכתיבה מגדרית – כלומר, מדובר בבחירה מושכלת ומכוונת. שנית, שקהל הקוראים של הטקסט המסוים הזה צפוי להיות סובלני ואף אוהד לבחירה הלא-אורתודוקסית הזאת. ושלישית, שהצירופים שנוצרו היו "שקופים" ונוחים לקריאה. זאת בזכות ההתאם במין בין שם התואר לבין שם העצם השני בצירוף, כלומר "עובדים ועובדות חרוצות" אבל "עובדות ועובדים משכילים" – כך שהצירוף אמנם אינו תקני וגם אינו מתאים למקובל, ובכל זאת, פשוט בגלל סדר המילים, הוא "עובר" בצורה חלקה באוזן או בַּעין הקוראת. למעשה, צירופים מסוג זה מתקבלים לעיתים קרובות בכתיבה ובדיבור ספונטניים ואפילו בטקסטים ערוכים. בגיגול מהיר מצאתי למשל את הדוגמאות "ילדים וילדות קטנות", "מתאמנים ומתאמנות יקרות" ו"יהודים ויהודיות רבות".

לשיקול של קלות הקריאה, של הבהירות והשקיפות של הטקסט, יש כמובן חשיבות רבה בכתיבה ובעריכה. רבים מהאמצעים לכתיבה רגישה-מגדרית באים, במידה מסוימת, על חשבון נוחות הקריאה; ואילו האמצעי הזה, למרות חוסר התקניות שלו, הוא במידה רבה "שקוף". מיכל אף ציינה, בהקשר זה, את הרשומה המעניינת ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה באתר האקדמיה ללשון. הרשומה מציגה דוגמאות מהמקורות – מהתלמוד, מהתפילה ומהפיוט – לצירופים שיש בהם היעדר הֶתְאֵם במין בין שמות עצם לבין שמות תואר ופעלים. גם בהיווצרותן של הדוגמאות האלה היו מעורבים כנראה שיקולים אסתטיים, כמו ריפרור לטקסט אחר או יצירת חרוז: "עַטְּרֵם רוב ברכוֹת, וחיים אֲרוּכוֹת".

הבחירה שתיארנו כאן מעניינת גם מבחינה נוספת: הנכונות של עורכת להפיק טקסט עיוני לא-תקני – משום שהאמצעי הלא-תקני מתאים לטקסט המסוים שלפניה. הבחירה הזאת אינה מתאימה לרובם המכריע של הטקסטים העיוניים, אבל היא מתאימה לטקסט שבו נעשתה. ועריכה, כמו בחירות לשוניות בכלל, לעולם אינה תלושה מהקשר: אופיו של הטקסט הספציפי, קהל היעד שלו והעדפותיהם של המחברים הם שיקולים הנמצאים תמיד לנגד עיניהם של עורכים ועורכות.