דילוג לתוכן

מה הקשר בין פישוק לסימני הפיסוק?

אוגוסט 10, 2018

"ראיתי שכותבים עכשיו 'בפיסוק רגליים', בסמ"ך," אמר לי מישהו. "זה משונה, כי זה יכול לגרום בלבול עם 'פיסוק', כלומר 'סימני פיסוק', לא?".

ובכן, כן ולא. למה לא? כי ביסודו של דבר, זוהי אותה מילה, מן השורש פשׂ"ק/פס"ק, המציין הפסקה או הפרדה – בין מילים או בין איברים בגוף, כמו שפתיים, אצבעות או רגליים.

כמו במקרים אחרים, גרסת השי"ן השמאלית היא הוותיקה יותר, ומופיעה במקרא (כגון "פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו", כלומר מפטפט, משלי יג ג). בלשון חכמים מופיע גם הכתיב בסמ"ך, בצירוף "פיסוק רגליים". כלומר, הכתיב שבן שיחי התלונן עליו מופיע למעשה כבר בתלמוד.

מן המשמעות של הפרדה והרחקה נגזרה המשמעות של הַפְסָקָה, כלומר יצירת רווח בזמן, עצירה: "אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק". השורש פס"ק מופיע בתלמוד גם במשמעות של עצירה בקריאה ("פִּסקֵי הטעמים", כלומר טעמי המקרא, וכמובן המילה "פָּסוּק").

בעברית המודרנית אנו משתמשים בצירוף "סימני הפיסוק", בדומה ל"פסקי הטעמים" מן התלמוד. סימני הפיסוק – כגון פסיק, נקודה, סימן קריאה, סימן שאלה – מציינים הפסקה  בקריאה, כלומר יצירת רווח בין מילים ומשפטים.

כמו הצמדים תפישה/תפיסה ופרישה/פריסה (שעליהם כתבתי בספרי מוציאה לשון), פישוק/פיסוק הם אם כן שתי גרסאות של מילה אחת, שדוברי השפה יצקו בהן גוני משמעות שונים.

ממש בימים אלה נתקלתי בעוד צמד כזה. כולנו מכירים את המילה מַשְׂכִּית, המופיעה בתנ"ך ופירושה ציור, קישוט או תכשיט: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ" (ויקרא כו א), "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי כה יא). גם ב"מַשְׂכִּית" וגם ב"שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה" (ישעיהו ב טז) משמש השורש שׂכ"ה, שפירושו לראות: "משכית" ו"שכיית חמדה" הן דברים יפים, שנעים להתבונן בהם. בתקופה מאוחרת יותר נכתב גם השורש הזה בסמ"ך, כחלק מאותה מגמה כללית, כלומר צמד השורשים שׂכ"ה/סכ"ה מציינים שניהם ראייה: "ולמה נקרא שמה יִסְכָּה שסָכְתָה ברוח הקדש" – כלומר, ראתה את רוח הקודש.

מעניין לציין כי מאותו שורש נגזרה גם המילה "סִכּוּי", שפירושה מבט לעתיד, מה שצפוי בעתיד.

מכיוון ש"מַשְׂכִּית" היא ציור או קישוט, ומכיוון שהשורש שהיא נגזרת ממנו, המציין ראייה, מופיע בשתי הגרסאות שׂכ"ה/סכ"ה – חידשה האקדמיה ללשון את הצירוף חַלּוֹן מַסְכִּית לציון חלון זכוכית צבעונית, ויטראז'.

8 תגובות
  1. את לא מפשיקה להפתיע…

  2. מעניין. הנה שתי דוגמאות נוספות:
    1. שִֹכֵּל / סִכֵּל: בשני המקרים הוראתו ערבוב ובלבול. בעברית המקראית נמצא אותו גם בש' שמאלית (אולי כחילוף אותיות עם כ.ש.ל), וכך נמצא בבראשית שיעקב שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר, וגם ב-ס, כאשר דוד מבקש סכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל. בעברית המאוחרת התייחדה משמעות נפרדת לכל אחת מהצורות – שיכול הידיים נשאר ב-ש', והמשמעות של הפרה וביטול היא תמיד ב-ס'.
    2. שֹ.ר.ג – ס.ר.ג: שורש המציין סביכה וקליעה. בתנ"ך נמצא בחלום יוסף את הגפן שבה שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם, וגם את תיאורו של איוב על הבהמות גִּידֵי פחדו [פַחֲדָיו] יְשֹׂרָגוּ. מהעברית המשנאית ואילך, עד ימינו, ש.ר.ג בש' מתייחד לתופעות טבעיות (ענפים משתרגים) ו-ס.ר.ג ב-ס' לקליעה ושזירה מעשה ידי אדם, בין אם זהו סריג צמר רך ובין אם סורג ברזל קשוח.

    • היי שפרה, יפה, תודה רבה! מעניין הבידול הבולט שנוצר בפועל אחד, לעומת הבידול העדין יחסית בין המשמעויות בפועל אחר.
      (ולעומת זאת ישנו השורש שיח/סיח, שבו דווקא גרסת השי"ן השמאלית, ורק היא, השתמרה ומשמשת בימינו, בפועל "לשוחח". לעומת זאת, גרסת הסמ"ך מלשון חכמים די נעלמה, מלבד הביטוי "מה אתה סח?".)

  3. משה רדליך permalink

    מעניין. מעניין גם אם יש קשר למילה מסכית במובן של שומע כמו בביטוי הסקט ושמע? וכמובן למילה החדשה יחסית תסכית.

    • היי משה, תודה! ובכן, מתברר שהמשמעות המקורית של "הַסְכֵּת" היא "שתוק" – כמו "אוסקוט" בערבית. בגלל הופעתה בתנ"ך בצירוף "הסכת ושמע", קיבלה "הסכת" את המשמעות של הקשבה. ויש בכך גם היגיון: כדי להקשיב, אכן צריך (לפחות לזמן-מה) לשתוק… מן המשמעות של "הקשבה" נגזרה גם "תסכית".

  4. משה רדליך permalink

    וכמובן עצם העלאת הדיון במילה משכית העלה לי מיד את האסוציאציה של רות דיין ופועלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: