Skip to content

על הדיוק המדעי של מטבעות לשון: האם שפן ניסיונות הוא שפן – והאם זה חשוב?

יוני 11, 2018

הפרסומת למזגנים שלמעלה הציתה לאחרונה דיון סוער (או, בכל אופן, דיון): האם יש כאן שגיאה או לא? הפרסומת דורשת "אל תהיה שפן ניסיונות", אבל החיה שבתמונה איננה שפן. שפן סלע, או שפן בקיצור, הוא החיה הזאת.

החיה שבמודעה היא ארנבון, או ארנבון מצוי (ויש לו קרובת משפחה הנקראת ארנבת).

ובכן, האם יש במודעה שגיאה? אפשר לטעון שכן: הרי כתוב "שפן", ובתמונה רואים ארנבון. טעות. לחלופין, אפשר לומר שלא: רבים קוראים לארנבת או לארנבון "שפן", והטעות הזאת מתועדת גם במילונים (מילון אבן שושן: "שפן – בלשון-הדיבור יש המכנים כן בטעות את ארנבת-הבית"). השימוש הזה מופיע בשירים (כמו "זאת הגברת שפנפנית") וגם בביטויים שונים בעברית: למשל, הביטוי "לשלוף שפן מהכובע" מתייחס כמובן לארנבון, שהרי זו החיה שקוסמים מוציאים מכובעי הצילינדר שלהם. בדומה לכך, החיה המשמשת כחיית ניסוי היא הארנבון, ובהחלט לא השפן, כך שהביטוי "שפן ניסיונות" כולל אמנם את המילה "שפן", אך מכוון לארנבון. ואם זו הכוונה, אולי התמונה בכל זאת מתאימה?

בעבר השתתפתי בדיון דומה, שעסק בביטוי "הנשר נחת". "הנשר נחת" הוא התרגום העברי הרווח לביטוי באנגלית "The eagle has landed". המילים האלה ציינו את הנחיתה המוצלחת על הירח של רכב הנחיתה של החללית אפולו 11, ומאז משמשות להכרזה על סיומן המוצלח של משימות מורכבות. רכב הנחיתה הזה נקרא eagle על שם הציפור הלאומית האמריקאית, הקרויה בעברית עיטם לבן-ראש או עיט קירח; "The eagle has landed" היה צריך אפוא להיות בעברית "העיט נחת" (ואולי אפילו "העיטם נחת"). אך ההחלטה לקרוא לציפור זו "עיט" התגבשה אחרי ויכוח של מאות שנים אם ראוי לכנותה "עיט" או "נשר", והציבור הרחב עדיין מכנה אותה לסירוגין בשני השמות. הצירוף הזה מוכר אפוא בעברית דווקא כ"הנשר נחת", וכך נקראים גם הספר והסרט בשם זה.

בשני המקרים, אם כן, לפנינו ביטויים, או מטבעות לשון, הכוללים שם של בעל חיים. בשני המקרים השם אינו השם המקובל כיום כנכון לבעלי חיים אלה. אם נכתוב טקסט העוסק בבעלי החיים האלה, כגון לספר לימוד או למגזין מדע פופולרי, ברור שנקרא להם בשמותיהם הנכונים. אך מה על הביטויים? פה אפשר לטעון כי הנכונות הזואולוגית אינה השיקול היחיד: הביטויים יצאו לדרך עצמאית, ויש להם חיים משל עצמם.

ביטויים רבים מקורם למעשה בשגיאה, או בפרשנות רכה יותר – הם אינם תואמים את המשמעות המקורית. דוגמה ידועה היא הביטוי "עצת אחיתופל", שפירושו עצה גרועה ומזיקה, וזאת אף שאחיתופל התנ"כי היה ידוע דווקא בעצותיו הטובות. המשמעות של עצה רעה מקורה כנראה בבחירתו של אחיתופל לייעץ לצד הלא-נכון. דוגמה ידועה פחות היא "החלום ושברו": מקור הביטוי בתנ"ך (שופטים ז טו), ושם משמעותו דווקא "החלום ופתרונו", "החלום ופירושו".

גם הביטוי "נפש בריאה בגוף בריא" נובע, במפתיע, משגיאה. מקור הביטוי בסאטירה 10 של המשורר הרומי יובנליס: mens sana in corpore sano – נפש בריאה בגוף בריא. אלא שיובנליס כתב שאם על האדם לבקש משהו מן האלים, הרי זה "נפש בריאה בגוף בריא" – כלומר שני אלה, יחד, הם הדבר החשוב ביותר שאדם יכול לבקש; אין פה, כמשמעות הביטוי כיום, טענה שגוף בריא תורם גם לנפש בריאה.

אם נחזור לתנ"ך ולחיות, גם הביטוי השגור "כְּמוֹ כֵן" מקורו כנראה בטעות: "כמו כן" פירושו פשוט "כמו כינים". כן-כן. הצירוף מופיע בישעיהו (נא ו): "הָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ-כֵן יְמוּתוּן" – הארץ תיקרע כמו בגד בלוי ויושביה ימותו כמו כינים (אם מורידים מספיק את המשלב, ישעיהו מתחיל להישמע כמו טוקבקיסט).

ראינו, אם כן, שביטויים רבים מקורם באי-הבנה או בשינוי במשמעות. האם משום כך הם פסולים, או דורשים תיקון? בדיון בעניין "שפן ניסיונות" עלתה הצעה לשנות את הביטוי ל"ארנבון ניסיונות", כדי שיהיה מדויק יותר. אך אולי אין רע בכך שביטויים משקפים את התפתחות השפה, שינויים במשמעותן של מילים ואפילו אי-הבנות. טרי פראצ'ט, בספרו The Light Fantastic, המציא את דמותו הגאונית של המושל אולף קווימבי, שחייב את המשוררים באמינות ובדייקנות בדיווח. "בסופו של דבר הרג את קווימבי משורר ממורמר, בניסוי שנערך בחצר הארמון ואשר נועד לאשש את נכונות האמרה 'העט חזק יותר מן החרב'. לזכרו של קווימבי, תוקנה האמרה ונוספה לה הסיפא 'רק אם החרב קטנה מאוד והעט חד מאוד'".

לביטויים יש, אם כן, חיים משלהם, שאינם תלויים רק בדיוקם הזואולוגי או ההיסטורי – סוג של "חירות המשורר". איפה עובר הגבול? כרגיל, תלוי בעיני מי: בעיני רובנו "עצת אחיתופל" הוא ביטוי כשר לחלוטין, אך יש קפדנים שמעירים עליו. גם הוותק משפיע: "הנשר נחת" הוא כמובן ביטוי חדש יחסית, ויש שמנסים לתקנו, ואילו ביטויים ותיקים יותר כבר הפכו לחלק מהנוף. כמו תמיד (כמעט), זוהי שאלה של הקשר ושיקול דעת.

 

תודה רבה לאיתי נבו ולד"ר אורי פלביץ' על דיוננו המהנה על נשרים ושפנים, שהוביל לכתיבת הפוסט הזה. תודה גם לאנשי פורום אג'נדה הנפלאים על שפע הדוגמאות לביטויים שמקורם בטעות.

37 תגובות
  1. משה קלרטג permalink

    שלום רב.
    וגם החלומות שווא ידברו
    וכידוע: קול קורא במדבר
    ויש עוד רבים.
    אולי אצל רוביק רוזנטל.

    • שלום משה, יש רבים מאוד – ובעקבות הכנת הפוסט הזה אני יכולה לשלוף עוד יותר מאשר קודם… כמה מהם הם "נכס צאן ברזל", "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", "כי האדם עץ השדה", "קול קורא במדבר", ויש עוד רבים ויפים.

      • איל permalink

        אשמח לקרוא את ההסברים לדוגמאות האלה. (אולי בפוסט נוסף…)

        • בשמחה! אוסיף בהדרגה כתגובות במהלך היום.

        • אודי רז permalink

          אני אתרום את ההסבר ל"כי האדם עץ השדה":
          בספר דברים מוסבר שבעת מלחמה, כשצרים על עיר, לא ראוי לעקור את עצי הפרי שסביבה במסגרת המצור. בהקשר, מבטאת השאלה "כי האדם עץ השדה" את הרעיון שהמלחמה היא בין בני אדם והעצים הם לא בני אדם ולא שייכים למלחמה זאת. קצת במפתיע זאת שאלה רלוונטית גם למלחמות בנות ימינו ולא רק בתקופת המקרא, כפי שאפשר לראות בעקירות עצי הזית בשטחים בידי הצבא הישראלי מזה עשרות שנים והצתות השדות בעזרת עפיפונים סביב עזה בימים אלה.

        • "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" – המשמעות המקורית אמורה להיות נבואת נחמה: "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", במשמעות של הכובשים שהרסו את ירושלים יצאו ממנה ועם ישראל יחזור מהגלות. וההמשך: "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ: כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ".
          (תודה לאורלי יעקובי על הניסוח)

          "נכסי צאן ברזל" – מקור הביטוי הוא במשנה. בזמן המשנה כינו בשם "צאן ברזל" את הנכסים שהביאה האישה בנישואיה. נכסים אלו הותרו בשימוש, אך הם נותרו בבעלותה: בעלה יכול היה ליהנות מפירותיהם, אך לא למכור אותם או לכלות אותם.
          בתחילה, הכוונה היתה לצאן ממש: "מקבל אדם צאן ברזל מאשתו, והוולדות והגיזין שלו, ואם מתו – חייב באחריותן" (בבא מציעא ה’). המילה ברזל משמשת כאן כעין תואר, כדי לציין את הקביעות והנצחיות של הצאן.
          במשך השנים, הורחבה המשמעות של הביטוי לכל נכס. למשל, במשנה תורה לרמב"ם מפורטת הלכה החלה על: "אישה שמכרה או נתנה לבעלה מנכסי צאן ברזל, בין קרקע בין מיטלטלין" (הלכות אישות כב טו). כלומר אצל הרמב"ם אנו רואים שנכס צאן ברזל יכול להיות כל נכס בר קיימא, שהמקבל אותו רשאי להשתמש בו או לנהל באמצעותו עסק, אך הוא אחראי להחזקתו והוא מחוייב להחזירו לבעליו בתום מועד השימוש.
          (ההסבר מן האתר "השפה העברית" של רוני הפנר https://www.safa-ivrit.org/expressions/zonn.php)

      • "קול קורא במדבר" – הפשט הוא, וכן מראים טעמי המקרא וכן התקבולת בפסוק וכן דעת כמעט כל המפרשים, היא שיש לחלק את הפסוק כך:
        קול קורא: (נקודתיים) במדבר פנו דרך יְ-הוָה וכו'.
        כלומר, הקול קורא ומכריז את התוכן הזה: פנו במדבר את דרך יְ-הוָה, וישרו בערבה מסילה לאלוקינו. ויש כאן תקבולת בין במדבר לערבה.
        (ההסבר מתוך אתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית, מט"ח)

  2. איל permalink

    תודה, פוסט מעניין מאוד.
    ההסבר לביטוי "כמו כן" הוא מפתיע ביותר… אבל אם זה נכון, אז מה ההסבר למקף שמופיע בפסוק מישעיהו?

    • היי איל, שאלה מעולה. ובכן, המקף במקרא אינו קשור דווקא למעמד התחבירי של המילים הממוקפות, אלא להנגנה של הקריאה. הנה לדוגמה: "וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים" (בראשית ל לה) – "את-התישים" עם מקף.

  3. גיא כשר permalink

    הסבר למוניטין השלילי שנודע לעצת אחיטופל, עשוי להמצא במילה הגרמנית Teufel, שפירושה שטן או שד.

    • גיא, נפלא – ייתכן! אמנם "אחיתופל" ככינוי ליועץ בוגדני מופיע כבר במשנה, אך ייתכן שהדמיון בצליל למילה בגרמנית תרם לקונוטציה השלילית בתקופה מאוחרת יותר. אגב, מתברר ש-Teufel הגרמנית קשורה ל-devil באנגלית ולפני כן ל-diabolus בלטינית.

      https://www.merriam-webster.com/dictionary/devil

  4. יאיר permalink

    יוזכר גם "אות קין" שבמקורו הוטבע בידי אלוהים בקין – "וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" – ומאז היה לאות-קלון.

    • היי יאיר, אות קין הוא מעניין מבחינה זו: אלוהים אכן הטביע אותו על מצחו של קין כדי להגן עליו, ועדיין הוא סימן בכך רוצח.

  5. אלקנה permalink

    טעות נפוצה היא השימוש בימינו בביטוי "מילה בסלע", כשהדובר/הכותב מתכוון שהדברים נכונים כמו מילה שנחרטה על סלע. יש גם ה"מהדרין" המוסיפים – כל מילה בסלע.
    אבל, בתלמוד משמעות הביטוי שונה. הביטוי במקור הוא – מילה בסלע משתוקא בתרין, כלומר: אם מילה שווה סלע (= מטבע קדום בשווי קטן), הרי השתיקה שווה שני מטבעות של סלע.
    ואולי על כך נכתב "והמשכיל [מלשון שכל] בעת ההיא יידום".

    • היי אלקנה, נכון, עוד דוגמה מעולה בדיוק לעניין זה – ואגב, דוגמה לטעות שהיא כה חדשה, שרוב האנשים עדיין רואים בה בפירוש טעות מצחיקה ולא וריאציה חדשה ומקובלת.
      ובעניין ה"משכיל", הנה הערתה המעניינת של המתרגמת אילנה גולדברג:
      "המשכיל בעת ההיא יידום. הפרשנות המסורתית – בעל שכל, אך מורי שמריהו טלמון ז״ל ותלמידתו אסתי אשל הציעו שהפירוש הנכון כאן הוא 'המשכיל' כסוגה מוסיקלית כפי שמופיע בכותרות של ספר תהלים – למשל 'משכיל לאסף' – המשכיל בעת ההיא יידום – כלומר השירה תיפסק. עוד הוא קשר לכך את הביטוי 'שום שכל' שמופיע בספר נחמיה בתיאור קריאת התורה בקבל של שבי ציון – לדעתו יש לפרש 'שכל' גם כאן כנגזר מהעניין המוסיקלי ושמדובר בעצם בקריאה במנגינה או בטעמי המקרא – כלומר קראו את התורה באופן טקסי בניגון הטעמים. ואם הוא צודק מדובר בעדות למסורת עתיקה של טעמי המקרא כמסורת שבעל פה."

  6. אסנת permalink

    שלומית, כהרגלך הפוסט מרתק.
    ביטוי נוסף – "טעות לעולם חוזר", השגור בפי רבים כ"טעות לעולם חוזרת".

    • אסנת, תודה רבה! ואכן. הצירוף "טעות – לעולם חוזר" הוא במקורו כלל לקריאה בתורה: אם טעית בקריאה, עליך לחזור ולקרוא את הפסוק מתחילתו. כיום הביטוי (בקיצור – טל"ח) משמש חברות מסחריות לציין שעשויה להיות טעות במסמך והחברה שומרת לה את הזכות לתקן, וכן משתמשים בצירוף בגרסה "טעות לעולם חוזרת" – כלומר לא חוזר (הקורא) אלא חוזרת (הטעות) – כאמירה שאי-אפשר להימנע לחלוטין מטעויות.

  7. רוני ה. permalink

    משעשע מאוד, נהניתי לקרוא 🙂
    תיקון קטן: המילה כן בפסוק בישעיהו היא כנראה שם קיבוצי (כמו "כינים"), ולא כינה אחת ממין זכר. ככלל, בעברית ההיסטורית לא קיימת התייחסות למין החיה בבעלי החיים הזעירים – זאת הבחנה שמקורה בדרך כלל בעברית המודרנית. בתנ"ך המילה כן שימשה גם כשם קיבוצי וגם כשם לחיה יחידה. אגב, לא בטוח שהמילה כן (כינים) בהקשר זה היא הכינה המוכרת היום, אלא ייתכן שהכוונה לנחיל של מעופפים קטנים, ברחשים וכד'.
    הצורה כינה כצורת היחיד נוצרה בלשון חז"ל כגזירה לאחור מהמילה המקראית כִּנָּם (במקור צורת רבים משנית של כֵּן, בדומה לכִּנִּים). במסכת שבת: "ההורג כינה בשבת כהורג גמל" (שבת קז ב).

    • תודה רבה, רוני! אבן שושן במילונו מציין את "כן" כזכר הכינה על סמך הפסוק הזה, ואבן שושן הרי לא היה קוטל קנים (או כינים). כמובן, אין לדעת בוודאות – ואין הסכמה גם לגבי עצם הזיהוי כמילה שקשורה לכינים.

      • רוני ה. permalink

        לדעתי זאת טעות די גסה של אבן שושן. בתנ"ך אין הבחנה בין זכר לנקבה בחיות הזעירות, אין בדרך כלל דרך להבחין בינהם על פי הצורה החיצונית, ואין לזה משמעות. המילה כינה מופיעה לראשונה בלשון חז"ל ואז כבר נעלמת הצורה המקראית כן.
        לגבי האם מדובר בצורת יחיד או רבים – מהפסוק "וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ-כֵן יְמוּתוּן" רואים תקבולת בין יושביה ברבים לבין כן, וזה תומך בהנחה שמדובר ברבים. כך גורס גם המילון המקראי המדעי על פי חוקרי הלשון. כתבתי למעלה "כנראה" כי עד כמה שאני מבין, אחד החוקרים שיער שצריך לצרף את "כן" ל"ים" של תחילת המילה הבאה כלומר שיש בפסוק שיבוש של "כנים", כלומר טכנית כן בפסוק הוא צורת יחיד.

        • רוני, ייתכן מאוד שאתה צודק, ועדיין, גם המילון האטימולוגי של קליין גורס כך:
          כֵּן ' m.n. (. כנים ) louse (the singular occurs only Is. 51:6). [Related to
          פ!ם.]
          כלומר – ההעתקה משבשת – "כֵּן" שם עצם ממין זכר, קשור ל"כנים", צורת היחיד מופיעה רק בפסוק הזה שאנו מדברים עליו כאן.

        • רוני ה. permalink

          אבן שושן טען שתי טענות, אחת מהן שגויה ואחת מהן שנויה במחלוקת: (א) שמדובר בזכר (ב) שמדובר ביחיד.
          א) בטענה הראשונה אבן שושן טועה. צריך להבחין בין המין הדקדוקי של המילה לבין המין הביולוגי של החרק. כן הוא זכר רק מבחינה דקדוקית – וזה גם מה שקליין אומר.
          ב) בקשר לטענה השניה, נראה שקליין סבור שמדובר בצורת יחיד (גם כאן לא לגמרי ברור אם הוא מתכוון ליחיד הדקדוקי או הביולוגי). לדעתי פחות סביר שמדובר בפרט יחיד גם בגלל ההקשר בפסוק וכמובן גם בגלל שחוקרי מקרא נחשבים יותר מקליין לא סבורים כך.

        • טענותיך נראות לי משכנעות (קטונתי כמובן מלהכריע) – אערוך בהתאם. תודה רבה!

          אגב, פירוש קסוטו (או הרטום) מדלג באלגנטיות על כל החלק הזה של הפסוק…

  8. זאב רז permalink

    מאלף ופוקח עיניים

  9. יאיר permalink

    לדעתי, גם השימוש הרווח "חוזר בשאלה" הוא שיבוש כזה, כי המקור חוזר בתשובה איננו מי שחוזר ב-reply או answer , אלא מי ששב מדרכו (הרעה).

    • היי יאיר, כן, שיבוש או בדיחה – מעין תמונת ראי של "חוזר בתשובה". יש שיטת מעבדה שנקראת Southern blot על שם מי שפיתח אותה, אדווין סאותרן; מאז העניקו את השמות Western blot, Northern blot ו-Eastern blot לשיטות מעבדה אחרות שמבוססות על תספיג (blot), על דרך האנלוגיה 🙂

  10. איזה יופי!
    בדיוק השבוע קראתי בעונג גדול את 'האיש הקטן' של אריך קסטנר. ושם כתוב
    "אז התפרצו שתי היונים ברפרוף מתוך שרוולי מעיל הכנפות ואת השפן העלה הפרופסור בכשפיו מתוך הצילינדר" ותהיתי אם המתרגמת (כנראה אלישבע קפלן שתרגמה אי אז את כל ספריו של קסטנר) באמת לא ידעה שזה ארנב או שחשבה כמוך ולדעתי בצדק, שמתוך כובע של קוסם שולפים שפן, לא יעזור כלום 🙂

    • תודה, מיכל! אז ליוקוס פון פוקוס באמת היה "שפן לבן" (בשם אלבה!) אבל אילו אני המתרגמת, הוא היה ארנב. מה שלא כדאי, או לא צריך, לדעתי לשנות הוא ניבי לשון, ביטויים, מה שנקרא צירופים כבולים, כמו במשפט "אני כבר לא יודעת מה לעשות. אין לי יותר שפנים לשלוף מהכובע". זה ביטוי, לא מדובר פה בחיה ממשית.
      אם כן מדובר בחיה ממשית, אזי יש להשתמש בשמה הנכון – אם כי גם פה יש חריגים. דוגמה מפורסמת, שלא לומר נדושה, היא ה-eagles ב"הוביט". כפי שכתבה יעל אכמון בהקדמה ל"הוביט" בתרגומה, ה-eagles האלה תורגמו בעבר כ"נשרים", והקריאה "הנשרים באים" מאוד מוכרת ומרגשת. לכן התלבטה אם לבחור בתרגומה ב"עיטים", השם המקובל היום כנכון לעוף הזה, או ב"נשרים" המוכר לקוראים ואהוב עליהם. אכמון בחרה ב"עיטים", אבל גם אילו בחרה ב"נשרים", זו הייתה בחירה לגיטימית, כיוון שמדובר ביצירה ספרותית שיש לה היסטוריה מסוימת של תרגומים.
      לעומת זאת, בכתבת מדע פופולרי, בידיעה באתר חדשות על החיה הזאת בטבע, בספר לימוד – כמובן השם שמקובל כיום כנכון על אנשי מקצוע בתחום, על האקדמיה ללשון וכו'.

  11. נילי ברנר permalink

    שלום שלומית,
    פוסט נהדר. ונהדרת לא פחות הדרך בה הגעתי אליו. בהזדמנות אספר, אבל הדברים הזכירו לי פרויקט שהתפרסם במוסף הארץ, במסגרת חגיגות ה70, הנושא את השם "את המנגינה הזו חייבים להפסיק".
    עפרי אילני כתב שם כך:
    "למדתי בתיכון בבית הספר הסביבתי בשדה בוקר ואריק איינשטיין היה הדבר הכי מסעיר שהכרנו. זה לא היה בשנות ה–70, אלא באמצע שנות ה–90, אבל בחדרים בפנימייה היינו שומעים את "ארץ ישראל הישנה והטובה" ו"על גבול האור". זה היה מין קטע נוסטלגי כזה — מסביב הארץ שינתה פניה ואנחנו רצינו לעצור את הזמן או אם אפשר, לחזור אחורה כמה עשורים. בנסיעות בטיולית, בדרך למסעות במכתשי הנגב, היינו גועים את השירים בגרון ניחר. אבל בכל פעם שהיה מגיע "עוף גוזל" התחיל ריטואל אופייני: היינו מחכים שתגיע השורה "יש נשר בשמים" בפזמון, ואז שואגים "עיט" במקום נשר. הסיבה ברורה לכל מי שמבין משהו בצפרות: נשר הוא אוכל נבלות. הוא לא מאיים על שום עוף אחר, ואפילו גוזלים לא צריכים לגור מפניו.

    בלי קשר לזה, "עוף גוזל" הוא שיר סנטימנטלי וסכריני. הוא אחד השירים הזולים ביותר של אריק איינשטיין, ולא פלא שהוא פופולרי במסיבות סיום בבתי ספר ובטקסי סיום טירונות. הוא מתחרה בדביקותו רק ב"תשמור על העולם ילד" של דוד ד'אור."

    וישנן כמובן ביטויים רבים שנעשה בהם שימוש בהוראתם ההפוכה ממש, חלק הוזכרו כאן, ועוד רווחים: אין בו מתום – במובן של 'הוא מושלם' (כאשר הוראתו הפוכה – 'אין בו דבר אחד שלם', למצער במובן 'לצערי', ועוד ועוד…

    תודה!

    • היי נילי, איזה כיף לראות אותך כאן, והמון תודה! הסיפור על ה"נשר בשמיים" והצעקה "עיט" הורס 🙂

      גם הצירוף "גילוי נאות" משמש בשנים האחרונות בצורה שונה ומוזרה. גילוי נאות הוא הרי הצהרה על אינטרסים וקשרים שעשויים להשפיע על שיפוטו של אדם בעניין הנדון ("אני ממליצה בחום על הספר הזה, גילוי נאות – אני המתרגמת"). אבל כיום משתמשים בצירוף הזה לדברים שכלל אינם בגדר גילוי נאות – כמו פה למשל: "גילוי נאות לא אוהבת ואין לי כח לטפל בעציצים, חושבת לקנות צמחי אוויר כי הם לא דורשים התעסקות מיותרת, מצאתי כמה. מה אתם ממליצים?".

      שוב תודה 🙂

      http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/720/183312157/720/%D7%A2%D7%A9%D7%95_%D7%96%D7%90%D7%AA_%D7%91%D7%9E%D7%95_%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%9D

  12. נילי ברנר permalink

    הייתי במקום שנקרא לחכות, והגלישה בבלוג הייתה פורייה מאוד ומאירת עיניים, שלוש שעות התעופפו להן במהירות, ו"יקיצה" של ניר ברעם, שחשבתי שזו תהיה הזדמנות מצוינת לסיים, נשאר סגור:)
    תודה לך, זה היה יופי של מקום לבלות בו, כל הכבוד!

  13. משה רדליך permalink

    ראשית תודה מקרב לב על פוסט מעניין ומרתק שגרר תגובות מאלפות ומרתקות לא פחות.
    כדברי נילי ברנר הגלישה בפוסט ובתגובות הסבה לי הנאה רבה והקנתה לי ידע.
    שפה נועדה להיות מכשיר קשר בין אנשים ולכן יש לקבל ביטויים בדרך שבה מקובל לפרשם גם אם המקור לביטוי שונה וגם אם מרכיבי הביטוי שגויים.
    ואם נחזור לפרסומת שבה התחלת את הפוסט הזה לדעתי לביטוי שפן ניסיונות יש מובן מקובל שאינו קשור כלל לחיה המוזכרת ולכן לטעמי האישי הקישור עם התמונה קצת משאיר טעם רע בפה. אך אם נזכור שהמודעה נועדה לציבור הרחב ולאו דווקא לבעלי ידע בתחום הזואולוגי אזי זה סביר.

    • היי משה, תודה רבה, שימחת מאוד!

      "יש לקבל ביטויים בדרך שבה מקובל לפרשם גם אם המקור לביטוי שונה וגם אם מרכיבי הביטוי שגויים" – תקציר מנהלים מצוין. התגובות הנפלאות כאן הן באמת אחד הנכסים של הבלוג.

      לגבי המודעה, אני מסכימה איתך בהחלט: גם אם חיים בשלום עם הביטוי "שפן ניסיונות", השילוב שלו עם תמונה של ארנבון איננו מוצלח – אלא אם הבלבול שנוצר אצל חלק מהקהל נחשב דווקא ליתרון, משום שהוא גורם לאנשים להתעכב על המודעה ולדבר עליה… הייתה פעם חנות בגדים שעל השלט שלה היה כתוב "Diferent". נכנסתי להעיר שחסרה לו f, והמוכר אמר "הרבה אנשים נכנסים לומר את זה". ייתכן שכמה מהם קנו משהו… : )

      (אגב, גם שגיאות הן עניין של גיאוגרפיה. שלט שכתוב עליו Diferent במיקום אחד יהיה שגיאה, ואותו שלט במיקום אחר יהיה יציאה…)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: