דילוג לתוכן

בעקבות גנבי הזמן, או איך הערה בספר אחד שפכה אור על ספר אחר

דצמבר 10, 2017

לפני שנים, כשעוד קראתי ספרי ילדים משום שאני-עצמי הייתי ילדה, קראתי ספר בשם "אגדות למכסה" מאת מכס נורדאו (כן, ההוא מהציונות). באחד הסיפורים, בחור צעיר מסרב לעבוד אצל איכר בשכר נצלני, והאיכר מכנה אותו בכעס "גנב-יום". "מה?" עונה לו הבחור. "אתה אומר לגנוב ממני יום-עבודה, ואני הגנב?".

אחרי הכינוי "גנב-יום" מופיעה בספר הערת שוליים: "בלשון המקור פירוש הביטוי עצלן, הולך-בטל. ויש כאן משום לשון נופל על לשון".

כפי שכתבתי פעם, הערות מתרגם הן כלי שמוטב לא להפריז בשימוש בו. גם כאן, ייתכן שמתרגם אחר היה בוחר להחליף את הבדיחה באחרת, שאינה מבוססת על משחק מילים בגרמנית. מכל מקום, דב קמחי, המתרגם המצוין של הספר הזה, עשה לי כאן טובה גדולה: הערת השוליים שלו עלתה בזיכרוני שנים רבות אחר כך, ושפכה אור יקרות על ספר אחר לגמרי.

הספר האחר הזה הוא "מוֹמוֹ" של הסופר הגרמני מיכאל אנדה ("הסיפור שאינו נגמר"), שאני קוראת כעת עם בתי אביגיל. במהלך הספר, יותר ויותר מבוגרים מתחילים למהר ולחסוך זמן, ומתברר (זהירות, ספוילר!) שמישהו גונב את הזמן הזה.

הילדה מומו וחבריה חוקרים את המתרחש, ואחד מילדי השכונה אומר להם: "ההורים שלי אומרים שאתם רק עצלנים והולכי-בטל. אתם גוזלים את זמנו היקר של הבורא, הם אומרים. על-כן יש לכם כל-כך הרבה זמן. ומפני שיש רבים מדי מסוגכם, לכן יש לאנשים אחרים פחות ופחות זמן. ככה הם אומרים. ושלא אבוא עוד הנה, אחרת אהיה גם אני כמוכם".

הקראתי את הקטע הזה לאביגיל, והערת השוליים ההיא עלתה בזיכרוני והבהירה לי מה, בעצם, נאמר כאן במקור. "בגרמנית," אמרתי לה, "'גנב יום' זה עצלן ובטלן. זה מה שאומרים להם בהתחלה".

"אה, זה רמז לאנשים שגונבים את הזמן," העירה אביגיל.

התובנה של אביגיל הייתה מדויקת, כמובן. כשסיימתי להתפעל ממנה, הלכתי לבדוק אם ההשערה שלי לגבי מה שנאמר במקור הייתה נכונה. הנה הפסקה מתוך המקור הגרמני; המילה הרלוונטית מסומנת בתכלת. Tage פירושו "ימים", ו-Diebe פירושו "גנבים" (צורת רבים של Dieb, בדומה ל-thief באנגלית). הצירוף הוא Tagediebe, כלומר "גנבי-ימים" – בטלנים, כפי שהסביר דב קמחי בסיפור שקראתי לפני שנים.

ואכן, המילה הזאת מצביעה על הסוגיה שבלב הספר: מה נחשב לבטלה ומה לבילוי זמן ראוי, לאן בעצם אנשים ממהרים, ולמה. האם ייתכן, אפילו, שהמילה הייחודית "גנבי ימים" הדהדה בדמיונו של אנדה והעניקה לו את הרעיון לסיפור על גנבי זמן? מי יודע.

ועוד הרהור לסיום: באחד הקטעים היפים ביותר ב"מומו", הילדה פוגשת את אדון הזמן, והוא אומר לה שאם תרצה לספר לחבריה מהו זמן באמת – עליה לחכות תחילה. "לחכות, ילדה, כגרעין או זרע הנם באדמה במשך תקופה חמה שלמה, בטרם יוכל לנבוט. זהו משך הזמן שיעבור עד שתצמחנה בתוכך המילים". האמירה הזאת התאימה בדיוק להערת המתרגם על "גנב-היום", שהמתינה בסבלנות בזיכרוני במשך שנים רבות, "כגרעין או זרע הנם באדמה", עד שנדרשה לי.

 

תודה רבה לסוללת התותחים של פורום "אג'נדה", שעזרה במהירות ובנדיבות בפענוח המקור בגרמנית.

הציטוט מתוך "מומו" בתרגום חנה טויכסלר, שראה אור בסדרת "מרגנית".

 

 

11 תגובות
  1. ויקטור פליקשטיין permalink

    לא קראתי את מומו, אבל זה מזכיר לי את הסיפור שעליו מבוסס הסרט הזה, שאותו הקריאו לי בילדותי, שגם בו משווים בין עצלנות לגנבת זמן:
    https://en.wikipedia.org/wiki/A_Tale_of_Lost_Times

    • ויקטור, זה נהדר, תודה רבה. פה הילד העצל אינו מנצל את זמנו כראוי ולכן גונבים אותו ממנו. מעניין… אגב, בעברית יש קשר בין "בטלה" במובן אי-עבודה ("ובטלו הטוחנות", קוהלת) לבין ביטול במובן התאיינות, היעלמות: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר – בטלה אהבה". משקף תפיסה מאוד יצרנית, יותר doing מ-being.

      אגב, הטרופ של ילדים שהוטלה עליהם קללה והם נעשים זקנים מוכר לי מ"הטירה הנעה" של דיאנה ויין ג'ונס, גם שם זה הפיך כמובן.

      שוב תודה!

      • ויקטור פליקשטיין permalink

        טוב, נראה שגם את דיאנה וין ג'ונס אני צריך לקרוא בנקודה כלשהי… אהבתי את כל הקטעים האקראיים שראיתי מספרים שלה, אבל עוד לא קראתי אחד מההתחלה ועד הסוף.

        • קראתי כמה ספרים שלה, הם מצוינים, אבל הייתי צריכה להתרגל לטון. קצת מנותק בעיניי, קצת מריר לפעמים, קצת לא-אישי, עם היגיון פנימי משל עצמם. אני אהבתי במיוחד את ספרי קרסטומנסי.

  2. אסנת יחזקאל-להט permalink

    פוסט מרתק.
    מומו הוא ספר נפלא ומפחיד כאחד. מצוין שאת קוראת אותו עם בתך.

    • תודה רבה, אסנת! אנחנו נהנות מאוד מהקריאה. אחפש אחר כך עוד ספרים של אנדה – קראתי רק את שני המפורסמים ביותר, מעניין איך האחרים.

  3. הילה permalink

    אוי, הספר על מומו וגנבי הזמן! כמה אהבתי אותו ולא שכחתי 🙂

    • ספר נהדר. בפעם הראשונה קראתי אותו דווקא בתרגום לאנגלית, כך שאת התרגום לעברית אני קוראת עכשיו בפעם הראשונה 🙂

  4. רשומה יפהפיה,
    הזיכרון שצף ועלה והסביר,
    הביטוי עצמו והשלוחות שלו,
    ודימוי הזרע המחכה באדמה לזמנו.
    שסוגר את כל המעגלים.
    תודה שלומית על המתנות!

Trackbacks & Pingbacks

  1. לינקים ספרותיים לסוף השבוע – 15/12/2017 | קורא בספרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: