Skip to content

צמות פשתן בישראל: צבעים מיובאים

יולי 26, 2017

"הנערה בעלת צמות הפשתן" – כך נקרא שיר מוקדם של המשוררת דליה רביקוביץ, שהתוודעתי אליו לאחרונה בהרצאה יפה של חוקר הספרות ד"ר גדעון טיקוצקי. צמות הפשתן האלה הזכירו לי צמות אחרות, שנתקלתי בהן כילדה, כשקראתי את "אליפים" של אסתר שטרייט-וורצל. רוני, הגיבור, מביט בצמתה של ניצה, החברה שלו. הצמה בהירה, "לא צבע הזהב של אילנה, אלא צבע של פשתן".

שיער בצבע פשתן מופיע לא מעט בספרים מתורגמים, שנכתבו כנראה בזמנים ובמקומות שבהם גידלו פשתן והכירו היטב את צבעם הצהבהב-בהיר של הסיבים שמפיקים ממנו. כילדה בישראל, הסקתי מהספרים שקראתי שלפשתן יש גוון של שיער בלונדיני בהיר, כלומר "צמות הפשתן" שבספרים לימדו אותי מהו צבעו של פשתן, ולא להפך. ולמה אני זוכרת דווקא את הצמות של ניצה? אולי בגלל הכישרון של אסתר שטרייט-וורצל, ואולי משום שהיא סופרת ישראלית, וה"פשתן" הזה שהופיע על הרקע הכה-ישראלי של "אליפים" הפתיע אותי ונחרת בזיכרוני.

לימים מצאתי אמירה נבונה בעניין הזה בספר הנפלא "מאקס האוולאר", מאת המחבר ההולנדי אדוארד דַאוֶוס דֶקֶר, שחתם בשם העט "מוּלטָאטוּלִי". וכך הוא כותב: "כיום כבר התרגלנו לטיפשיוּת הביטוי 'חזק כאריה', אך מי שהשתמש בדימוי הזה באירופה לראשונה, הפגין בכך שנטל את ההשוואה לא משירת-הנפש, המציגה תמונות במקום טיעון ואינה יכולה לדבר אחרת, אלא שהעתיק פשוט את הקלישאה הסתמית שלו מספר זה או אחר – אולי מן התנ"ך – שנזכר בו אריה. שהרי איש משומעיו לא חווה מעולם את עוצמת האריה, ולכן היה זה מן הראוי להמחיש להם את העוצמה הזו על-ידי דימויו של האריה למשהו שעוצמתו מוכרת להם מניסיונם, ולא להיפך" (ההדגשה באות עבה – שלי).

כשפגשתי את "הנערה בעלת צמות הפשתן" של דליה רביקוביץ, תהיתי אפוא אם רק בעיניי זהו "צבע מהספרים". לפיכך שאלתי את שני ילדיי אם הם יודעים איזה צבע יש לפשתן (לא) וגם פניתי לקולגות המוכנים-לעזור מפורום המתרגמים והעורכים אג'נדה, וערכתי סקר בעניין. כמה מהמשתתפים השיבו "אולי חום?" או "בז'" ואפילו "כחול" (זהו צבעם של פרחי הפשתן). כמה השיבו שהם הבינו ש"שׂער פשתן" הוא סוג של בלונדיני מספרים מתורגמים – כלומר, נעזרו בהשוואה בכיוון שבו אני נעזרתי בה. והיו גם כאלה שידעו בדיוק במה מדובר, כי הכירו את הסיבים האלה משיעורי מלאכה או אמנות או מתיקון צינורות.

בקיצור, פשתן איננו חלק מעולמם של רוב הישראלים. ברור למה יש "שיער בצבע פשתן" בספר מתורגם, אך מה מעשיו אצל אסתר שטרייט-וורצל (שנולדה בפתח תקווה) ואצל דליה רביקוביץ (שנולדה ברמת גן)? ייתכן כמובן שרביקוביץ ושטרייט-וורצל כן הכירו את הפשתן ואת צבעו, והניחו שגם קוראיהן יכירו אותם; לחלופין, ייתכן שהתיאור הזה הגיע אליהן דרך הספרות, וחלחל לכתיבתן.

אך לפחות בשיר של רביקוביץ, ייתכן שההסבר מורכב יותר. "צמות הפשתן" תורמות לאווירה הרחוקה, הלא-ישראלית, של השיר, המתאר נערה הטובעת בנהר (בישראל טובעים בדרך כלל בים או בבריכות שחייה). את האפשרות הזאת מחזקים דבריו של טיקוצקי, שלפיהם רביקוביץ הצעירה – השיר התפרסם כשהייתה בת 18 – כתבה את השיר בתקופה שבה תרגמה את הבלדה הסקוטית "בּיינוֹרי", המספרת גם היא על נערה שטבעה. לבחירה דווקא ב"פשתן" הזר, הלא-ישראלי והלא-שקוף, יש יתרון בדיוק מסיבה זו: הוא ממקם את השיר לא כאן, אלא במחוזות רחוקים.

וצ'ופר לקוראים – רשומה מעניינת בבלוג הכתיבה ReferenceforWriters, ובה ריבועים צבעוניים הממחישים גוונים רבים של כמה צבעים, ובהם גם צהוב. כך אפשר לבדוק מהם בדיוק "חרדל", "קש", "ענבר" וגם "פשתן", במגבלות התצוגה של המסך ושיקול הדעת של בעלי הבלוג.

 

הציטוט מ"מאקס האוולאר" מתוך תרגומו של רן הכהן בהוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה. תודה רבה לרן שסרק בעבורי את הציטוט ולחברי פורום אג'נדה שהשתתפו בסקר בסוגיית הפשתן.

18 תגובות
  1. רוני ה. permalink

    אני חושב שרביקוביץ' ושטרייט-וורצל הכירו את הדימוי הזה מהספרות העברית – שער הפשתן היה דימוי ספרותי מקובל בעברית מאז תחילת המאה העשרים. במילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון מופיעים שני שימושים בדימוי, הראשון מביניהם של מנדלי מוכר ספרים, וייתכן שהוא זה ש"חידש" אותו:
    – "זקנו קצר, והוא ושער ראשו ופאותיו דומים לאניצי פשתן" (מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים, 1909).
    – "היה בעל זקנקן- פּשתּן, הדומה למסופּר בּמספּרים" (ברנר, שכול וכישלון, 1920).
    בפרויקט בן יהודה הדימוי מופיע מספר פעמים אצל סוקולוב ואצל ברנר.
    סביר להניח שרביקוביץ ושטרייט-וורצל הכירו את הדימוי מספרים אחרים מאוחרים יותר, אבל אין היום מאגר ממוחשב שמאפשר לבצע חיפוש על כלל הספרות העברית החדשה, ולכן אי אפשר לדעת מי היה אולי ההשראה במקרה שלהן.

    • תודה רבה, רוני, מעניין ביותר! המילון ההיסטורי של האקדמיה הוא נכס.
      סופרים מתקופת ההשכלה כמו מנדלי, או ראשוני הספרות העברית המודרנית, כמו ברנר, שלא חיו בארץ או עלו כמבוגרים – זהו דבר אחד. העברית נוצרה אז, וכותבי עברית שנולדו באירופה כנראה גם הכירו את הפשתן וגם חשבו בשפות שהדימוי הזה קיים בהן. אבל שתי המחברות האלה מאוחרות בהרבה וכבר היו מוקפות עברית חיה, ש"צבע הפשתן" לא היה חלק ממנה. לכן, גם אם הדימוי הזה הופיע בספרות עברית מוקדמת יותר וכן בספרים מתורגמים, הוא היה יכול להישאר בחוץ, כמו הרבה דברים אחרים. ובכל זאת, הן השתמשו בו, ומעניין למה…

  2. רוני ה. permalink

    הטענה שלי היא ששתי היוצרות האלה חיו לא רק בעברית שסביבן, אלא הן הושפעו גם (ואולי בעיקר) מהעברית של הספרים שקראו. לפי ההשערה הזאת, הן הכירו את הדימוי של שער הפשתן מהספרים שקראו בילדותן, והן לא ראו בו נטע זר. כאמור, בגלל מגבלת החיפוש אין לי מראה מקום, אבל אני די בטוח ששער הפשתן הופיע בספרי ילדים של שנות הארבעים והחמישים (או בדבר לילדים וכד'), ולא רק אצל ברנר או הסופרים המוקדמים.
    לגבי הבחירה דווקא בפשתן כצבע שיער, אני מסכים איתך שיכול להיות שזה שימוש מכוון כדי לייצג נערה מעולם זר ומרוחק. אבל צריך גם לקחת בחשבון שרביקוביץ', אלופת העברית היפה, כנראה לא היתה מסכימה לשלב בשיר מילה כמו בלונדינית, שנראה לי שנחשבה בעיניה כמילה זרה או כמילת סלנג.
    כלומר, אם לחדד את הטענה – לרביקוביץ' היתה שפה מוגדרת וגבוהה שבה יכלה להשתמש, והיה לה הקשר ספרותי שבו ביקשה לפעול (למשל הסיפור "מאחורי הגדר" של ביאליק, שנראה לי שהשפיע על השיר הזה). בשפה הגבוהה הזאת היה קיים הצירוף "שער פשתן" שרביקוביץ' ראתה כנראה כצירוף יפה ואולי קצת מסתורי, ויכול להיות שסביב הדימוי הזה היא בנתה את השיר – ולא להיפך.

    • רוני, ייתכן מאוד. עדיין, יש איזה שלב שבו הדימוי הזה "סונן"; והוא סונן, ככל הנראה, משום שהיה זר למקום. והשאלה, בעיניי, היא למה הן כן בחרו בו. רביקוביץ הרי היא אמנית השפה, ומדובר בשירים, כלומר יצירות קצרות מאוד, מילים לא חומקות פנימה בלי סיבה. ו"אליפים" ראה אור ב-1982. כלומר, לשתיהן היה בסיס לומר, אנשים פה לא יודעים איך זה נראה, כבר לא כל כך משתמשים בזה, אולי משהו אחר. ובכל זאת בחרו ב"פשתן", ובמקרה של רביקוביץ – אף בכותרת השיר. זה מעניין. אבל בהחלט, ייתכן שאינטואיטיבית הן לא ראו בו נטע זר, כפי שכתבת.
      ולגבי הבלונדינית – אתה צודק כמובן, אבל מלבד פשתן ובלונדיני יש עוד אפשרויות – זהב, בהיר (שתי האפשרויות האלה מופיעות אגב ב"אליפים", אבל הייתה דרושה מילה שתבחין בין בלונד זהוב לבלונד בהיר ולא-מבריק), זהוב, צהבהב… וכן, ייתכן שה"מסתורי" השפיע כאן. דווקא משהו לא-מכאן, רחוק ולא מוכר.

  3. רוני ה. permalink

    כן, אנחנו מסכימים בעניין הזה. אני פשוט חושב שמילים אחרות לא היו בכלל אופציה מבחינתה, כי היא מראש הגבילה את עצמה בגיל הזה לכתיבה במילים הגבוהות שמצאה בספרות המופת שקראה.

    • אני מסכימה מאוד שלא שקלה לכתוב "בלונדינית", אבל כפי שביאליק כתב "זהב תלתליהן" ("בשדה"), יכלה לכתוב "צמות זהב" 🙂

  4. רוני ה. permalink

    טוב, זה גולש כבר לניתוח ספרותי… למה בעצם חשוב לרביקוביץ' בכלל צבע הצמות? הרי חוץ מהכותרת אין לזה שום התייחסות בשיר עצמו. הסבר אפשרי אחד הוא שהמילה פשתן דומה למילה פשוט. הסבר נוסף אפשרי הוא שהפשתן הוא סימן לעליבות, ומנוגד לזהב (כמו באגדות האחים גרים שהנסיכה טווה פשתן לחוטי זהב). מהבחינה הזאת יכול להיות שלרביקוביץ' בכלל לא אכפת מה צבע השיער של הנערה, והיא בחרה במילה פשתן בגלל המצלול שלה או האסוציאציות שהיא מעוררת.

    • נכון. התלבטתי אם לכתוב קודם, וויתרתי כדי לא לגלוש לניתוח ספרותי ;-), שכמובן האסוציאציות של זהב אחרות – של עושר ושפע, ואולי שמחה. בעניין הצבע הבהיר בכלל, אני מנחשת שהוא מסמן "אנחנו באירופה", כמו הנהר/הנחל… אגב, הכותרת הזאת בכלל מעניינת. היא מתפקדת כשורה ראשונה מבחינת התוכן, אבל כמובן לא שקולה ולא מתחרזת. אני מעתיקה הנה את השיר לטובת הקוראים:

      הנערה בעלת צמות הפשתן

      קָרְבָה אֶל הַנַּחַל וְעָגָה עוּגָה
      וְרָצוּ גַּלִּים לְפָנֶיהָ.
      עֵינֶיהָ חוֹלְמוֹת וְטוֹבְעוֹת בְּתוּגָה,
      דְּמוּמָה תְּשַׂחֵק בְּהַצְנֵעַ.

      אַלְפֵי חֲלוֹמוֹת יֵחָפְזוּ לִקְרָאתָהּ
      וְטָבְעוּ בַּנָּהָר הָרוֹגֵעַ,
      וְעֶצֶב גָּדוֹל הִתְנַפֵּל בַּחֲטָף,
      שָׁטַף וַיְטַבַּע אֶת פָּנֶיהָ.

      כְּאָח לָהּ הַנַּחַל, טָהוֹר וְאוֹהֵב,
      וְשָׁם עֱנוּתָהּ תְּשׂוֹחֵחַ,
      וְהוּא מְלַטְּפָהּ, הַחֲלֵק וְלַטֵּף,
      כִּי אֵין בִּלְעָדָיו לָהּ שׁוֹמֵעַ.

    • … וכמובן, בשאלה הכללית מה מייצג שיער בהיר לעומת כהה – טוּב, תמימות, נעורים… נסיכות דיסני הבלונדיניות (עד לתיקון ברוח הפוליטיקלי קורקט בשנים האחרונות), והמכשפות שחורות השיער… ושיער בהיר הוא נחשק ומייצג נעורים מסיבה טובה – לרוב השיער מתכהה עם הגיל.

      • ובל נשכח את הסטראוטיפ של הבלונדינית המטומטמת. אז פעם הכרתי בלונדינית שקבלה על הסטראוטיפ הזה, וניסתה תמיד להוכיח את ההיפך. יום אחד ניהלנו שיחה עם ידיד משותף שחי בזוגיות עם בן זוגו, והם באותה תקופה אימצו ילדים מרחבי העולם (עוד היה מותר בישראל). היא חקרה אותו לגבי כל ילד וילד מאיפה הוא הגיע, עד שהגיעה לילד האחרון, ולשאלתה לגביו עניתי – "הוא מזרעו". אז היא שאלה "איפה זה זרעו?".
        ובדיונים שנערכו בעקבות מאבקה בסטריאוטיפ עלו שתי אופציות: אני חשבתי שההרגשה שבלונדינית היא מטומטמת נובעת מההשוואה בין היופי של הבלונד, לבין רמתה השכלית של בעלתו, שיכולה להיות נורמלית או אפילו גבוהה יותר, אך לא יכולה לעורר את התפעלותנו כפי שהבלונד מעורר. מישהי אמרה שאנחנו פשוט מקנאים ולא מאפשרים לבלונדינית להיות גם בלונדינית וגם חכמה. ותמיד נחפש בדבריה משהו מגוחך, כדי להרגע.

  5. la fille aux cheveux de lin

    • תודה רבה, רג'ול. ידעתי שלדביסי יש פרלוד בשם "הנערה בעלת שיער הפשתן" (La fille aux cheveux de lin), אבל עכשיו בדקתי מה מקור השם. מתברר שהיצירה של דביסי קיבלה את שמה בעקבות שיר בשם זה של Charles-Marie René Leconte de Lisle. השיר מתאר נערה בהירת שיער ביום קיץ. בלינק הזה נמצאים המקור (צרפתית) ותרגום לאנגלית. אגב, בתרגום הזה לאנגלית, הפשתן הצרפתי (lin) הפך בלי נקיפות מצפון לזהב (gold) – בהמשך לדיון שלנו, רוני…

      http://www.poemswithoutfrontiers.com/La_Fille_aux_Cheveux_de_Lin.html

      • כמו בעוץ לי גוץ לי. יכול להיות שזה בעיקר שעל האימפריה הבריטית השמש זורחת כל הזמן. כל פשתן נהפך שם מניה וביה לזהב. ואצל הצרפתים המסכנים…

  6. או ששם זה היה קש. מילא. הרשיתי לעצמי להפוך פשתן לקש. כל מה שאני נוגע נהפך לקש.

  7. מיקה permalink

    תודה שלומית, מזמן לא התפניתי לקרוא ועכשיו מנסה להשלים את הפוסטים שהפסדתי..
    הפוסט הנוכחי הזכיר לי את השיר 'ישנה בחיק ילדות' של רבי יהודה הלוי' שם נתקלתי לראשונה ואולי עד עכשיו גם לאחרונה עם צמח הפשתן:
    'ישנה בחיק ילדות, למתי תשכבי? דעי כי נעורים כנעורת ננערו.." (מקווה שדייקתי, זה מזיגדון ולא בהעתקה מהשיר).
    צימוד מקסים עם דימויים בשתי וערב, כמה אמצעים אמנותיים במשפט שירי קצר ונפלא אחד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: