Skip to content

מלכוד 22 של קן הקוקייה

מאי 29, 2017

 

 

ישנם ספרים ששמותיהם הפכו לשמות קוד לסיטואציות, עד כדי כך שדי להזכיר אותם ולשומעים יהיה ברור על מה מדובר. "קן הקוקייה של הפוליטיקה הישראלית", "קבעו אימון קריקט במועד המתוכנן של יום ההולדת, כדאי להזיז כדי שלא יהיה לנו הקיץ של אביה", ואפילו "הכינה נחמה באה לבקר בבית ספרנו, אנא טפלו בילדים!".

התייחסות מפורשת או מרומזת ליצירה ספרותית, או ליצירת אמנות אחרת, היא כמובן אמצעי ספרותי שכיח, המעניק לטקסט עומק וממדים נוספים. די אם ניזכר בעוגיות מדלן המפורסמות של פרוסט, שכבר היו לקלישאה מאוסה (שמספר הנדרשים לה עולה לאין ערוך על מספר האנשים שקראו בפועל את "בעקבות הזמן האבוד"). אך רפרור ליצירה ספרותית יכול לקרות בדרכים רבות – באמצעות ציטוט, תיאור של סצנה, שם של דמות. כאשר אנחנו משתמשים בשם היצירה עצמו, יש בכך עניין מיוחד: אם אפשר לעשות זאת, הרי שיש הסכמה על מה שמציין השם הזה, מה הרעיון המרכזי או החוויה המרכזית שביצירה, שכולם יודעים ומסכימים מהם – במקרים רבים, כאמור, גם אם כלל לא קראו את הספר.

"לוליטה", למשל, הוא שם קוד לקטינה פתיינית, ולא לילדה מנוצלת מינית. "איוב" מציין אדם מוכה אסונות, ולא מופת לאמונה דתית שלא התערערה (כמו, למשל, חנה ושבעת בניה); מעניין אם אפשר לראות בכך פרשנות חילונית של הנרטיב של "איוב". "דון קישוט" הוא אדם הנלחם מלחמה אבודה, ולא אדם שוגה בהזיות או בעל שיגעון גדלות.

בשלושת המקרים האלה, שם היצירה הוא גם שם הגיבור, או אחת הדמויות; אך יש גם דוגמאות אחרות. לדוגמה, "סיפורי אלף לילה ולילה" הם סיפורים מופרכים ולא, נניח, דרך לדחות את הקץ. "קן הקוקייה", בלי הסבר נוסף, מציין מקום שמתנהגים בו בטירוף, בצורה מוזרה; המשמעות המתבקשת השנייה – מוסד למתמודדי נפש שמתעלל במטופליו – קיימת גם היא, אך דורשת הקשר מתאים. וכמובן, "הקיץ של אביה" מציין מסיבה שהאורחים לא הגיעו אליה, ולא, למשל, את גילוח הראש בגלל כינים, או את החוויה של דור שני לשואה.

ארון הספרים היהודי העשיר אותנו בעוד כמה שמות שימושיים ביותר: "מורה נבוכים" (כגון "מורה נבוכים לסטודנט בטכניון"); "שולחן ערוך" לכללי עריכת השולחן (כגון "שולחן ערוך: ליגת העל של מעצבי המסעדות"); וכמובן, ספר הספרים ("התנ"ך לפאשניסטה").

ומה עם "חדר משלך" ו"מלכוד 22", למשל? פה המצב אחר: שמות היצירות מציינים לא רק את היצירות בשלמותן, אלא רעיון אחד ומוגדר מתוכן. בכך הגדירו המחברים עצמם מהו בעיניהם העיקר, התמצית, של הספר, ויצרו זיהוי בין הרעיון הזה ליצירה השלמה. שאר הרעיונות שביצירה – ובשתיהן יש בשפע – נדחקו לרקע.

שמות היצירות האלה הפכו אפוא לקוד מוסכם לחוויה או לטיפוס אישיות – ההפך, אפשר לומר, מרשמים אישיים וספונטניים מן היצירות האלה. קודים אלה מקובלים כל כך, שהם מוכרים אפילו למי שכלל לא קרא את הספר (או ראה את הסרט). ייתכן שחוסר היכרות מכלי ראשון אינו מפריע, אלא אפילו עוזר: מי שלא קרא אינו צריך לזקק ולהחליט בעצמו מהו בעיניו עיקר היצירה, אלא מקבל את הקוד המוסכם מן המוכן. הקוד הזה רוכש לו אפוא קיום תרבותי עצמאי, שאינו תלוי בחוויה האישית או אף בהיכרות עם היצירה.

 

תודה רבה לחברי פורום "ספרים?", שציינו ברצון ספרים שהתאימו בעיניהם לתיאור הזה ואף תרמו הערות מועילות, וליאיר פלדמן על הדוגמאות המעולות מארון הספרים היהודי.

18 תגובות
  1. זאב רז permalink

    וגם על כך כתב פלובר הדגול ב"מדאם בובארי" (בפיו של מורה בבי"ס, אם אינני טועה) :
    "כמו שהיה כתוב אתמול במקומון שלנו:
    'להיות או לא להיות, זו השאלה' "

    • ידיד שלי הראה לי פעם מאמר שהחוקרים השתמשו בו במשוואת מיכאליס-מנטן, משוואה יסודית מאוד שמתארת את קצב הפעילות של אנזימים. המשוואה הזאת כבר מזמן אינה דורשת סימוכין, אבל אם דווקא רוצים, המאמר המקורי של מנטן ומיכאליס התפרסם לפני כמאה שנה (1913). החוקרים, ברוח פלוברית, הפנו למאמר כלשהו שהשתמש במשוואה ופורסם שנים אחדות לפני המאמר שלהם.

  2. יאיר permalink

    מאוד מאוד מקובלים בהקשר זה הם "מורה נבוכים" (לנוטלי משכנתאות, למשל), "שולחן ערוך" (לכללי עריכת השולחן) – וכמובן, התנ"ך (לכל דבר, מקניית רכב חדש ועד סודות המטבח).

  3. אייר permalink

    להתקרנף גם דוגמא נפוצה. ובקטגוריה בפני עצמה שימוש בשם הסופר לתיאור מצבים- קפקאי, אורוולייני, מקיווליסטי ועוד…

    • אייר, אכן קטגוריה חשובה בפני עצמה, תודה רבה! ו"להתקרנף" היא דוגמה נחמדה ומיוחדת כי מדובר בשם היצירה שנגזר ממנו פועל.

  4. ויקטור פליקשטיין permalink

    בדיוק התחלתי להאזין לספר הזה, שעוסק באותו נושא, פחות או יותר: https://www.theguardian.com/books/2008/jan/06/fiction.society

    • זווית מצחיקה על העניין! נחמד כמה הרעיון מבוסס ומנומק (אין זמן וחשק לקרוא, אבל יש זמן וחשק לדבר על ספרים!). בנזוגי אוהד שמע פעם ממרצה שלו על טריק מהסוג שמתואר שם: כדי לעשות רושם טוב בשיחת סלון בתחום הפילוסופיה היוונית, צריך לדעת רק איך הפילוסופים היוונים מתו. האמת שבדקתי עכשיו והם מתו בדרכים מוזרות מאוד.

      https://en.wikipedia.org/wiki/Deaths_of_philosophers

  5. בהרבה תחומים הופכים דבר למוסג שכולם מסכימים עליו. לא רק בעולם הספרות. הדבר בולט בעולם המסחר. כך פריז'ידר שזה שם של חברה(שאיני יודע אם היא עוד קיימת היום) הפך לשם נרדף למקרר ו"ארטיק" לשם נרדף של שלגון.
    שלומית שאלה לי אלייך. במאמרך היפה בפסקה 2 מופיעה המילה "רפרור". איני מכיר מילה זו. האם זו פשוט טעות הקלדה או מילה שאינה נהירה לי ואודה לך אם תבהירי אותה לי

    • אלקנה permalink

      דוגמה מפורסמת ועתיקה היא "אבן הרוזטה" שמשתמשים בה לציון פריצת דרך במחקר מדעי/אקדמי או בחקירה (למשל: חקירת משטרה). מקור הביטוי הוא בכתובת מהמאה השנייה לפנה"ס ובה שלושה סוגי כתב של אותו תוכן, דבר שסייע לפענח את הכתב ההירוגליפי המצרי (מה שקרוי בפי העם "כתב החרטומים). החלק מהכתובת ששרד מוצג ב-British Museum בלונדון.

      • אלקנה, דוגמה נהדרת. "אבן הרוזטה" דומה מבחינה זו לדוגמת התנ"ך שהביא יאיר פלדמן – כאשר משתמשים בשמותיהן כמושג, הכוונה אינה ישירות לתוכן, אלא לתפקיד התרבותי של היצירה השלמה. אני חושבת ש"אבן הרוזטה" כדימוי מציינת בעיקר פענוח של מידע מקודד (כפשוטו או כדימוי) על ידי השוואה בין דוגמה אחת פשוטה או מוכרת לדוגמה אחרת לא-ידועה או מורכבת יותר.

    • משה, תודה רבה! יפה – באמת יש דמיון בין הפיכה של שם ספר למושג לבין הפיכה של שם מסחרי לשם גנרי, או פשוט לשם עצם, כמו הדוגמאות שהבאת.
      רפרור (reference) הוא התייחסות בטקסט אחד לטקסט אחר או לידע תרבותי אחר. לדוגמה, יצירות רבות מאוד מרפררות ליצירה הזאת, פסל של מיכאלאנג'לו שמופיעה בו הבתולה מריה מחזיקה את ישוע המת שהורד מהצלב. היצירה נקראת "פִּיאֶטָה", "הרחמים".

      https://en.wikipedia.org/wiki/Piet%C3%A0_(Michelangelo)

      והנה לינקים לשתי יצירות שמרפררות ליצירה הזאת, די אקראיות (בלינק השני צריך לגלול לתמונה השנייה). תודה רבה וחג שמח!

      http://withreferencetodeath.philippocock.net/blog/taylor-johnson-sam-pieta-2001/

      http://xnet.ynet.co.il/Ext/XnetOld/XnetOld_CdaArticlePrintPreview/0,20224,L-3098964,00.html?print=1

  6. אויה איזו בושה,
    רציתי לספר על כמה מקרים דומים של שימוש כזה שהייתי עדה להם,
    סוג של 'ניצול משפיל' (abuse) אפילו הייתי אומרת, ולא זכרתי כלום 🙂
    אבל זה מוכר, ולפעמים מצחיק
    ולפעמים נורא מעציב.

    • העובדה ששם ספר הופך למטבע לשון, ומשמש גם מי שלא קרא/צפה, כלשעצמה אין בה פסול בעיניי 🙂 זה אומר ששם הספר רכש לו חיים עצמאיים, וזה דווקא נחמד (וזו גם הזדמנות להודות שלא קראתי את הכינה נחמה… 😉 )

  7. ,תודה רבה, שלומית. כתמיד השכלתי הראתה שיש מקום להרחבה 🙂
    וכן, כדאי לך להשקיע בקריאת "הכינה נחמה". זה לא ממש ספר ילדים…

Trackbacks & Pingbacks

  1. לינקים ספרותיים לסוף השבוע – 2/6/2017 | קורא בספרים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: