Skip to content

"קורפוס חסידיקום": סיפורים חסידיים באינטרנט

אפריל 25, 2017

 

 

"פעם אחת היה רב שהלך לאסוף ממון לעניין חשוב … בא הרב אל גביר עשיר אחד, ודרש ממנו שישתתף וייתן תרומה. אמר לו הגביר: 'אני מוכן לתת את כל הכסף הנדרש, בתנאי אחד – יש בביתי מלבוש של כומר, הנקרא 'טֶנדָא ורֶנדָא'. אם תלבש את הבגד ותלך בכל רחובות העיר בלבוש זה, אתן לך את הסכום הנדרש…"

לאחרונה התעשרנו באתר חדש ומצוין: "זוּשָא", מאגר סיפורים חסידיים. "זושא" מצטרף לכמה אתרים ותיקים וצעירים המציגים טקסטים עבריים היסטוריים ניתנים לחיפוש, ובהם סנונית (תנ"ך וספרות הקודש), מאגרים של האקדמיה ללשון, עיתונות יהודית היסטורית, פרויקט בן-יהודה ופרויקט השו"ת (המופיעים ברשימות הלינקים שמשמאל). האתרים האלה הם כלי רב-עוצמה לשוחרי לשון, כיוון שהם מהווים קורפוסים – גופי טקסטים שאפשר לערוך בהם חיפושים, לבדוק את המופעים של מילים ולעקוב אחר אופן השימוש בהן בהקשרים שונים ולאורך זמן (כפי שעשינו למשל כאן).

"זושא" נמצא עדיין בהרצה, אך כבר עכשיו הוא מועיל ונוח לשימוש. באתר מופיעות שתי גרסאות של כל סיפור: נוסח מקורי, לרוב הנוסח המוקדם ביותר שפורסם; ועיבוד לעברית בת ימינו. ברבים מהסיפורים קיימת גם סריקה של הפרסום המקורי, תוספת חשובה המאפשרת לגולש לעיין במקור עצמו ולהתרשם גם מהעיצוב ומהפונטים. ולבסוף, יש באתר גם פרשנויות ומונחון.

לרגל עליית האתר, שמחתי לארח לריאיון את ד"ר זאב קיציס, חוקר במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן והעורך הראשי של "זוּשָא".

איך בחרתם אילו סיפורים לכלול באתר?

קיימים כנראה כ-10 אלפים סיפורים. כרגע נמצאים באתר כ-300 סיפורים, והשאיפה היא להגיע לאלף – אולי מעין קריצה לאלף לילה ולילה. בחרנו את הסיפורים מתוך שאיפה לייצג מגוון תקופות, דמויות חסידיות וסגנונות; להביא בפני הקוראים סיפורים יפים אסתטית, מעניינים ובעלי מסר חשוב; וכן השתדלנו לכלול סיפורים ידועים במיוחד, במחשבה שהציבור יחפש אותם.

על איזו תקופת זמן מדובר כאן?

תנועת החסידות החלה את דרכה באמצע המאה ה-18. במאה השנים הראשונות החסידים סיפרו סיפורים רבים מאוד, אך כמעט רק בעל פה, מלבד ספר חשוב אחד שראה אור בתחילת המאה ה-19 – "שבחי הבעש"ט". רוב הסיפורים הועלו על הכתב בשליש האחרון של המאה ה-19, בהתפרצות אדירה של ספרים מודפסים שנמשכה עד קצת אחרי מלחמת העולם הראשונה ואפילו השנייה. רוב מה שהופיע מאוחר יותר הוא עיבודים, ולא חומר חדש.

במהלך המאה ה-20 נעשה תיווך נרחב של ספרות חסידית לציבור הרחב. מעניין במיוחד הוא פרויקט ה"קורפוס חסידיקום" – יוזמה של מרטין בובר וש"י עגנון הצעיר, בברכתו ובמימונו של לא אחר מחיים נחמן ביאליק, לאסוף ולעבד סיפורי חסידים. הפרויקט, שהתבצע בתקופה שבה כל החבורה חייתה עדיין בברלין, הסתיים באסון – שריפה בביתו של עגנון, שכילתה את הכרך הראשון הכמעט-גמור. "זושא" נועד אפוא, במידה רבה, להגשים את החלום הזה של עגנון, בובר וביאליק.

המקורות המופיעים באתר הם בעברית; האם הסיפורים לא הופיעו לראשונה ביידיש?

הסיפורים קרו ביידיש, אך למעלה מ-90% מהם הועלו על הכתב לראשונה בעברית. מדוע? כי לכותבים בחוג החסידי היה חשוב שהסיפורים לא יקבלו מעמד של ספרות חוֹל, אלא של ספרות תורנית. לפיכך כתבו אותם בעברית, רצוי עם מילים קשות, ראשי תיבות וביטויים חז"ליים, וכפי שאפשר לראות בסריקות – במקרים רבים בכתב רש"י. המעבר הזה משפה לשפה מתבטא בעברית לא-טבעית, ספוגה בהרבה צורות אופייניות ליידיש, כגון הצירוף "חלם לו" במקום "הוא חלם", או אליהו הנביא שאומר "שבת טוב" – תרגום מילולי של "גוט שבעס" – במקום הצורה העברית "שבת שלום".

מעניין להבחין שהשורה האחרונה של הסיפור, הפאנץ' ליין, מופיעה במקרים רבים ביידיש, כדי לוודא שהקורא דובר היידיש אכן יבין את הבדיחה או את הפואנטה.

לצד הנוסח המקורי, כל סיפור מופיע גם בעיבוד לעברית בת ימינו; מה היו הקווים המנחים של העיבוד הזה?

השתדלנו להימנע ממילים מודרניות מאוד, ולמצוא מכנה משותף בין השפה של אז לשפה של היום; ליצור עברית שחסיד תיאורטי היה יכול לדבר בה לפני מאה שנה. שאפנו לתת לקורא תחושה שהוא בן בית בטקסט, ולהקל עליו לקרוא – אם ירצה – את הטקסט המקורי.

איך הגעתם להקמת האתר?

היוזמת של הפרויקט היא אשת התקשורת שרה ב"ק. שרה הגישה בזמנו תכנית רדיו, שלי הייתה בה פינה של סיפורים חסידיים. לבסוף, שרה אמרה: "מדוע שהסיפורים האלה לא יהיו נגישים לכל אחד, בלי שנצטרך לצלצל בשביל זה לזאב?". גלגלנו את הרעיון חמש שנים. המחשבה המקורית הייתה על ספר, וזה עדיין בתכנון, אבל כשלב ראשון, החלטנו להקים אתר פתוח וחינמי. שמחתי והופתעתי לגלות שגופים רבים – ובהם הספרייה הלאומית, משרד החינוך, מטח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית), משרד ירושלים ומורשת וקרן אבי חי – ייחסו חשיבות לעניין והתגייסו להנגיש את האוצר הזה לציבור.

ומה הלאה? מה התכניות של "זושא" להמשך?

אנחנו שואפים ליצור מנגנון של הוספת סיפורים על ידי הציבור החסידי של היום, בפורמט ויקי, כמובן עם מנגנון של בקרה ועריכה. והיינו רוצים ליצור סביב האתר התרחשות תרבותית-אמנותית…

…ולשונית.

כמובן. הסיפורים החסידיים הם חלק ממה שיש לעם היהודי בתרמילו, ונשמח לראות אנשים ניגשים אליהם, מתוודעים לשפה ולאופי הייחודיים שלהם ומתווכים אותם הלאה לאנשים אחרים.

(ומה עם אותו רב שהגביר דרש ממנו ללבוש בגדי כומר? אם הסתקרנתם, הסיפור כולו נמצא כאן.)

 

 

התמונה באדיבות:

JJ Harrisonjjharrison89@facebook.com

12 תגובות
  1. הילה permalink

    המון תודה ששיתפת איתנו, זה מרתק מכל כך הרבה בחינות!

  2. המומלץ לקמב"צ permalink

    אין על המסרים הסמויים אצלך- לא סתם חסידה, אלא חסידה "מצויירת"- painted stork- שמוצאה מתת היבשת ההודית, שנאמר "הודו לה' כי טוב"

  3. רינה ברוך permalink

    הרהור לשוני: בטקסט של התשובה לשאלה איך הגעתם להקמת האתר מצאתי משפט הכתוב באנגלית, רק במילים עבריות: "לבסוף, שרה אמרה". בעברית קלאסית זה היה צריך להיות "לבסוף אמרה שרה". כלומר, בלי פסיק אחרי "לבסוף", והפועל לפני שם העצם. אבל זאת השפעת האנגלית על העברית שלנו, ואין מה לעשות. כאמור, אני לא כותבת את זה כביקורת, סתם מחשבה.
    בברכה
    רינה ברוך

    • רינה, העלית סוגיה חשובה ומעניינת מאוד מכמה בחינות.
      ראשית, את צודקת כמובן, אם כי ייתכן שהסדר הזה מושפע גם מזמן ההווה/בינוני, שבו הסדר נושא-נשוא אחרי אלמנט כלשהו, כגון תיאור או מילת קישור, אופייני לעברית גם בלשון המקרא וגם בלשון חכמים. הנה המאמר הקלאסי של בנדויד בנושא, ב"לשוננו לעם".

      http://hebrew-academy.org.il/wp-content/uploads/Bendavid-LL9.pdf

      ואולם, בעברית מדוברת בת ימינו – מדוברת, לא כתובה – אין כמעט דובר שיגיד "לבסוף אמרה שרה…" (האם את היית אומרת משפט כזה, באופן ספונטני?). הפוסט הזה מורכב מכמה קטעים בעלי אופי שונה: הפסקאות הראשונות הן טקסט עיוני כתוב לכל דבר. אחר כך בא הריאיון, כלומר תיאור כתוב של שיחה בעל פה ביני לבין ד"ר קיציס. כתיבה של ריאיון איננה תמליל, כמובן, ועדיין היא אמורה לשקף במידה מסוימת את השיחה עצמה, ולתת לקורא תחושה שהוא שומע את השיחה, ולא קורא מאמר. מעניין להבחין שאפילו בתוך הריאיון, יש חלקים שונים מבחינה זו: יש חלקים שבהם זאב נשמע (בשיחה עצמה) אקדמי מאוד, ולפיכך אין קושי לכתוב בהתאם. לעומת זאת, החלק הזה של הריאיון הוא דיבורי יותר, וכפי שאת רואה, כולל ציטוט של משפט ("בלי שנצטרך לצלצל בשביל זה…"). זהו תיאור חי של אירועים שהיו, ולכן חשוב בעיניי שנוכל "לשמוע" את זאב מדבר. ריאיון לא צריך להיראות כמו מאמר, כשם שסיפור לא צריך להיראות כמו מאמר. לכל זמן, ועת לכל משלב 🙂

  4. תודה. כתמיד מעניין ומחכים.

  5. סתם מישהו permalink

    אכן. מעניין ומעשיר – וגם אתר נחמד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: