Skip to content

איך כוכבים הפכו למלאכים

אפריל 18, 2017

 

 

הביטוי "צבא השמיים" מופיע בתנ"ך אי-אלו פעמים, בשתי משמעויות עיקריות. האחת היא "השמש, הירח והכוכבים", והאחרת היא "מלאכים". איך קרה שאותו צירוף מילים מציין כוכבים ומלאכים? ובכן, לעיניים מודרניות נראה שאין קשר בין השניים, אך בעבר היה אף היה. בתרבויות הקדומות, גרמי השמיים נחשבו לאלים או לייצוגים של אלים. די אם נחשוב על הֶליוֹס וסֶלֶנָה, אלי השמש והירח במיתוס היווני, ועל רַע, אל השמש המצרי.

הביטוי הזה מופיע בפסוק יפה בתחילת ספר בראשית: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם" – כלומר, השמיים והארץ וכל אשר בהם. אך עד מהרה מתברר שיש מי שעובדים את "צבא השמיים", כלומר רואים בהם אלים: "וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם" (דברים ד יט).

בדומה לאלמנטים אחרים שמקורם בתרבויות שכנות, גם גרמי השמיים ככוחות עליונים הוטמעו ביהדות ושולבו בתוכה. "צבא השמיים" מופיע בתנ"ך גם כמשרתים של האל העומדים סביבו: "רָאִיתִי אֶת-יְהוָה יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ וְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ" (מלכים א כב יט). כלומר, גרמי השמיים הומרו מאלוהויות מתחרות למשרתיו של האל המונותאיסטי. מקובל לראות ב"צבא השמיים" במשמעות זו ביטוי נרדף ל"מלאכים" (לדוגמה, ראו מילון העברית המקראית של פרופ' מנחם-צבי קדרי). מעניין להוסיף שאחד מכינויי האל ביהדות הוא "ה' צבאות" – כינוי המציין את צבאות השמיים, או צבאות כל הברואים, או כל המלאכים, ויש לו קונוטציה קרבית-מלחמתית.

בעקבות התנ"ך, "צבא השמיים" ככינוי למלאכים מופיע גם בברית החדשה – למשל, מלאך בלוויית "צבא השמיים" מבשר על הולדת ישו התינוק – ובספרות, כגון ב"גן העדן האבוד" של מילטון (כצירופים heavenly host או host of heaven).

מעניין, אפוא, לעקוב אחר השינויים במשמעות הצירוף הזה: הביטוי "צבא השמיים" ציין תחילה את גרמי השמיים, שנחשבו בתרבויות קדומות לאלים; לפיכך, בתנ"ך ובמקורות מאוחרים יותר, ציין אותו ביטוי גם מלאכים; ואילו כיום, רוב דוברי העברית מכירים אותו כנראה בעיקר ככינוי פיוטי לכוכבים.

 

 

הביטוי "צבא השמיים" משך את תשומת לבי כיוון שהוא מופיע בספרו החדש והיפה של בנזוגי אוהד עוזיאל, תל אביב-גן עדן-גיהינום. רובנו, כאמור, מכירים את "צבא השמיים" בעיקר ככינוי פיוטי לכוכבים; אך ב"תל אביב-גן עדן-גיהינום" צירוף זה עושה פניית פרסה קלילה ושב ומקבל את המשמעות "מלאכים". עוד על הרובד הלשוני בספר תוכלו לקרוא בפוסט הקודם, כאן.

7 תגובות
  1. מעניין, תודה

  2. מעניין.
    מדוע צבא? למה אלוהים צריך צבא? במי הוא נלחם? האם יש לצבא יש משמעות לא-מלחמתית? מה מקור המילה, בעצם?

    • היי גל, תודה! "ה' צבאות" יכול להתפרש בכמה דרכים; אחת מהן היא הקרבית-מלחמתית, כפי שמעיד הצירוף "יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל": אלוהים שמוביל את עמו לניצחונות במלחמות.
      פירוש אחר הוא אלוהי כל היצורים, כל מה שקיים, כאשר "צבאות" פירושו כל המוני הברואים, כמו בצירוף "השמים והארץ וכל צבאם", שציטטתי למעלה.

      והנה מקור מעמיק יותר בנושא http://www.daat.ac.il/daat/vl/betmikra/betmikra044.pdf

      • תודה, אבל "ה' צבאות" מופיע מאוחר בטקסט. למה צבא מופיע כבר בבראשית? למה שגרמי השמיים יכונו "צבא"? במי אלוהים נלחם בבריאה? אולי בתהום (= תיאמת)?

        • היי גל, פניתי למשה שפרבר, קולגה וגם אדם דתי, כדי להיעזר בהיכרותו עם המקורות והפרשנים. משה ענה בקצרה, כך:
          "ל'צבא' יש משמעויות שונות, והצד השווה שבהן הוא: הרבה, המון. וכן הוא לעניין 'צבאות', 'צבא השמים' [ו'צבא הארץ', ראו למשל פירוש ראב"ע לפסוק 'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם']. והכתוב 'ה' צבאות' בא להדגיש את ייחודו של האל הבורא הכל. אינני מערער על הרהורים והסברים מדעיים, היסטוריים וכיו"ב. אך כשבאים לבאר עניין יש לבדוק את מופעי הביטוי בהקשריו, לדעת את פרשני התנ"ך הקלאסיים, ובמיוחד אלה שהם גם בעלי דקדוק, שהרי על כל אלה מסתמכים גם המילונאים העברים מימי הביניים ועד היום, וגם להביא את דברי החוקרים הבלתי חשודים."
          תודה רבה למשה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: