שפת ההייטק, שפת המלאכים

בימים אלה מגיע לחנויות הספר תל אביב-גן עדן-גיהינום. שלושה דברים על הספר – ראשית, הוא מקסים, מקורי ומדבר אל הלב; שנית, כתב אותו בנזוגי המחונן, אוהד עוזיאל; ושלישית – הוא מרתק מבחינה לשונית, כי נעשה בו שימוש יצירתי ומצחיק במילים ובביטויים משני שדות סמנטיים: הייטק והעולמות שמעבר.

שני התחומים האלה קיימים בספר גם ברמת העלילה: ההייטק בגלל העיסוק של גיבור הספר, והעולמות שמעבר בגלל מלאך מגן עדן ושד מהגיהינום, ששניהם מחליטים לעשות מהגיבור פרויקט אישי. המלאך מחליט להעניק לבחור אהבה, אף שעד היום נהנה לחלק את עצמו בין נשים רבות ככל האפשר; והשד מנצל את ההזדמנות כדי לאמלל את הבחור כפי שרק אדם מאוהב יכול להיות אומלל.

ובינתיים, שני העולמות האלה מתממשים במפתיע וביצירתיות גם ברובד הלשוני. שניהם מתגלים בצלצול גונג כבר במשפט הפתיחה של הספר: "בראשית היה המשרד".

ז'רגון הייטקיסטי בעולמות שמעבר

"בראשית היה המשרד" הוא כמובן פרפראזה מלאת ביטחון עצמי על הפסוק הראשון בספר "בראשית": "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" (ואולי גם על "בראשית היה הדבר", מן הבשורה על פי יוחנן בברית החדשה).

ובכן, "בראשית היה המשרד", ו"המשרד" הוא גן העדן, המתגלה כסביבה הייטקיסטית מאוד, שהכרובים המתחילים עובדים בה בקיוביקלס והמלאכים מפטפטים בפינות קפה, ומבעד לקירות נשקפים גלגלי השיניים של "המכונה האלוהית". המלאך השומר של גיבור הספר, ששמו שבתיאל, שייך ל"דרג הביניים בשדרת הניהול" של גן העדן, ו"יש לו קריירה טובה בתור מלאך". את הניסיון שלו לארגן לבחור אהבה הוא מכנה "המיזם".

אותם ז'רגון ועולם תוכן מופיעים גם על רקע אימי הגיהינום. לדוגמה, השד שמונים ושבע מתחיל את הקריירה שלו בשיחה עם יועצת השמה:

"'אז יש לך אפשרות לבחור. אתה יכול להיכנס לפורגטוריום, כור המצרף, לעבור שם 372 שנים של ייסורים, ואז להגיע לגן עדן כמלאך שומר ללא גוף. או…' ופה היא ניסתה לשוות לקולה נימת התלהבות, מה שרק הוסיף לו מין חריקה מעצבנת, '…שאתה יכול לבחור להפוך לשד ולעבוד בגיהינום. יש שם תנאים סוציאליים מצוינים, תוכנית אופציות, הטבות, ביטוח מנהלים, ביטוח דנטאלי, ואתה מקבל גוף כבר ביום הראשון. חוץ מזה יש שם גם אפשרויות קידום נהדרות.'"

וירטואוזיות לשונית: מטבעות לשון חוזרים למשמעותם המקורית

מטבע הנושא, אנו פוגשים בספר מלאכים, כרובים, שרפים וכיוצא בהם; אך הווירטואוזיות הלשונית של המחבר מתגלה בביטויים שאנו רגילים לפגוש בהם במשמעות מאוחרת, מושאלת או אירונית, וכאן שבים ומקבלים במפתיע את משמעותם המקורית או המילולית. לדוגמה, הביטוי "החיפזון מהשטן" פירושו פשוט שלא כדאי למהר יותר מדי. אך השד שמונים ושבע נמצא בשאול, והשטן קיים שם פשוטו כמשמעו. "שמונים ושבע ידע שהחיפזון מהשטן. הוא פגש את אחד העוזרים האישיים שלו לפני כמה ימים לדרינק, כמו שהוא עושה מדי פעם לצורך תחזוקת יחסים, אבל למה לשחק לו לידיים אם לא מוכרחים."

בדומה לכך, שמונים ושבע וידידה הולכים יחד במסדרונות הגיהינום, "מתרחקים בלי משים מעורקי התנועה הראשיים, ופונים למעברים שכוחי אל במיוחד של המקום שכוח האל ביותר ביקום". מקום שכוח אל הוא מקום נידח ומרוחק, אך בהקשר זה הביטוי מקבל משמעות עזה ומילולית: הגיהינום הוא המקום המרוחק ביותר מנוכחותו של האל.

כך גם בגן העדן: המלאך שבתיאל "לא היה ממש ער לעניין … עד שאחת הנשמות הטהורות טרחה להסב את תשומת לבו לכך שהאיש שלו שוקע לפעמים במיני מחשבות עגמומיות למדי". הקוראים מבינים את "הנשמות הטהורות" כמקובל כיום, כלומר כביטוי אירוני, אך מיד מגלים שטעו: "שבתיאל קיבל את החדשות ברגשות מעורבים. מצד אחד החמיא לו שנשמה טהורה מתעניינת בפרויקט שלו. הנשמות הטהורות היו מלאכים לשעבר, ותיקים, בני עשרות אלפי שנים…".

השפה מלווה את העלילה

ברומן "תל אביב-גן עדן-גיהינום", השפה מלווה אפוא את העלילה באופן משעשע ויצירתי, כשהיא שואבת משניים מהעולמות העיקריים המתוארים בספר. הגיהינום וזוועותיו וגן העדן ונפלאותיו לובשים כאן אופי מבדר בעזרת ז'רגון ממסדרונות קומברס, ומטבעות לשון שגורים מקבלים טוויסט מפתיע המזכיר לנו את עולם המחשבה הדתי שממנו הגיעו.

"תל אביב-גן עדן-גיהינום" של אוהד עוזיאל ראה אור בהוצאת טוטם, בעריכת לילי פרי, העורכת הראשית של ההוצאה. אפשר להשיגו בחנויות וגם אונליין.