הרטוריקה של ה"בוקר טוב"

רוני: בוקר טוב.

בועז: זה לא בוקר טוב, זה בוקר רע מאוד, כי…

מה קרה בדיאלוג הזה? רוני פתחה בנוסחה המקובלת "בוקר טוב", ובועז השיב שהבוקר אינו טוב – תגובה שמופיעה לא מעט, למשל בפתיחת ראיונות ברדיו. נשאלת השאלה: האם "בוקר טוב" הוא איחול, קיצור של "שיהיה לך בוקר טוב"? או שהוא קיצור של משפט חִיווּי, כלומר משפט המתאר את המצב בפועל, כגון "הבוקר הזה הוא טוב"?

לכאורה, ייתכן ש"בוקר טוב" הוא תיאור של המצב, בדומה למשפטים כגון "איזה יום מקסים" או "את נראית מהממת", הנאמרים גם הם בסיטואציות של פגישה ואמורים להיות תיאור של המציאות, אף אם תיאור אופטימי. אך בעיניי ברור למדי שלא מדובר בקביעה עובדתית אלא בברכה, באיחול. לראיה, הנוסחות המקבילות "לילה טוב", "שבוע טוב" ו"שנה טובה" נאמרות לקראת הלילה, השבוע שבפתח או השנה החדשה, ולא במהלכם. ברור אפוא שהן איחולים, ולא תיאורים. סביר להניח ש"בוקר טוב" דומה להן במשמעותה.

"בוקר טוב" בגרמנית: מה מגלות לנו היחסוֹת?

נוסחות דומות מאוד ל"בוקר טוב" קיימות גם בשפות אחרות, כגון ערבית (סבאח אל-ח'יר), אנגלית (good morning) וגרמנית (guten Morgen). גם בשפות אלה, הצירוף "בוקר טוב" עומד בפני עצמו, ולא כחלק ממשפט. אך בכמה מהן, הדקדוק רומז לנו על המבנה התחבירי של המשפט המסתתר מאחורי הביטוי הבודד. אלה הן השפות שיש בהן יַחֲסוֹת (cases).

יַחֲסָה, כידוע, היא סימון של מילה המציין את מעמדה התחבירי במשפט. לדוגמה, שם עצם מסומן בצורה אחת אם הוא נושא המשפט (כמו במשפט "התינוק מחייך") ובצורה אחרת אם הוא משמש כמושא ישיר (כמו במשפט "תן לי את התינוק"). בעברית, כמובן, אין יחסוֹת, ולכן המילה "התינוק" מופיעה באותה צורה כשהיא משמשת כנושא (במשפט הראשון) וכשהיא משמשת כמושא ישיר (במשפט השני); אך בשפה שיש בה יחסוֹת, שם העצם היה מסומן בצורה שונה בכל אחד משני המשפטים האלה – למשל, באמצעות סיומות שונות.

גרמנית, למשל, היא שפה שיש בה יחסוֹת. והנה, הביטוי "בוקר טוב" בגרמנית – guten Morgen – הוא ביחסת מושא ישיר (accusative), ולא ביחסת נושא/נשוא (nominative). אילו הביטוי "בוקר טוב" היה נושא המשפט, צורתו בגרמנית הייתה guter Morgen, כמו במשפט Ein guter Morgen erfreut das Herz – "בוקר טוב משמח את הלב". הצורה guten Morgen מעידה שה"בוקר טוב" הזה נמצא ביחסת מושא ישיר, כלומר, שצמד המילים guten Morgen נתפס כחלק מהמשפט "אני מאחל/ת לך בוקר טוב". מכיוון שנוסחה דומה קיימת בשפות רבות, יש בכך עניין מסוים, אף שברור שאי-אפשר ללמוד מגרמנית ישירות על עברית.

אי-הבנה כאמצעי רטורי

אם "בוקר טוב" הוא אכן איחול, ולא תיאור של המציאות – ונראה לי ברור למדי שזה אכן כך – מדוע אנו שומעים שוב ושוב תשובות בנוסח "לא, זה לא בוקר טוב"? תשובה בנוסח זה היא כנראה אמצעי רטורי. בועז – המשתתף השני בדיאלוג שלמעלה – מבין שה"בוקר טוב" של רוני הוא ברכה (ויותר מזה, שזוהי נוסחת פתיחה סטנדרטית מנומסת). אף על פי כן, הוא בוחר לא להגיב עליו כעל ברכה ("בוקר אור", או "בוקר טוב גם לך") אלא כעל טענה, תיאור של העובדות ("לא נכון"). בכך הוא משיג שתי מטרות – מגיע מיד אל הנושא שמטריד אותו, מטרה חשובה כאשר הזמן מוגבל, למשל בשידור רדיו; ומושך תשומת לב משום שתגובתו אינה הולמת בדיוק את הסיטואציה, ולכן מפתיעה ומסקרנת.

מהלך רטורי דומה נעשה בדיאלוג מהסוג הזה, שגם הוא שכיח:

רוני: אתה לא יכול להגיד דבר כזה.

בועז: הנה, אמרתי.

האמירה של רוני היא נורמטיבית: היא אומרת מה ראוי, כיצד נכון להתנהג ולדבר. בועז מבין זאת כמובן, אבל מעמיד פנים שהאמירה של רוני הייתה תיאור של המציאות ("אי-אפשר לעשות X") ועונה בהתאם ("דווקא אפשר"). גם כאן, בועז משיג שתי מטרות – הוא גורם בלבול ויוצר רושם שסתר את דבריה של רוני, וכך משיג יתרון בוויכוח.

שיהיה לכולנו בוקר טוב ומבורך.

דנה אלעזר-הלוי הצביעה בפניי על העניין הלשוני שבדיאלוגים מסוג "בוקר טוב"/ "לא בוקר טוב", וכן על הרלוונטיות של היחסוֹת לסוגיה – תודה רבה, דנה! תודה רבה גם לאנדריאס פפר, שסייע בהכנת הדוגמה מגרמנית.