האוהבים מוצאים להם מקום גם על רוחב החרב
ספר מרנין נחת לאחרונה על שולחן הבלוג: טובה חוכמה מפנינים – פתגמים מארון הספרים היהודי, מאת המחבר אברהם רמי דיין ובהוצאת ספרי צמרת. בספר מאות פתגמים ואמרות מהמקורות היהודיים, מהתנ"ך דרך התלמוד ועד ספרות ימי הביניים והספרות החסידית. האמרות מאורגנות בשערים על פי נושאים, כגון "אהבה", "חברות", "הנהגה ומנהיגות", "כלבים" – בחיי – וגם שער "לימוד", שיש בו אמרות רבות בנושא קריאה וספרים. הספר ערוך בקפדנות, אמרות המופיעות במקורן בארמית מתורגמות לעברית נאה, ולכל פתגם יש הסבר ומראה מקום מדויק (כל אלה שבדקתי היו נכונים).
עלעול בדפים מעלה אמרות שקצתן מצחיקות, אחרות מפתיעות. מצאתי, כמובן, רבות מוכרות לי, אך גם רבות שטרם הכרתי לפני כן. אחת המלבבות ביותר היא "אין חכמת אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים", אמרה של הרב יצחק קַנְפַּנְטוֹן ("הגאון מקסטיליה") בספרו "דרכי התלמוד"; המשך המשפט הוא "לכן ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה ספרים" – עצה שרבים יקבלו ברצון. עצה משעשעת מפי רד"ק היא "לא להקשיב לדברי האם אלא לדברי השכנות" (כלומר אם ברצונכם לשמוע על הבת, אל תקשיבו לאמה אלא לשכנות, משום שהן אובייקטיביות – עצה תמימה למדי).
כמה אמרות יפות במיוחד מצאתי בשערים "אהבה" ו"זוגיות". ממסכת סנהדרין קיבלנו את האמרה הפיוטית "כשאהבנו, יכולנו לשכב על רוחב החרב": זוג אוהבים יכול לגבור על כל הקשיים, ואולי גם – לזוג מאוהב, אפילו רוחב החרב אינו צפוף מדי. ר' נפתלי מרופשיץ קבע בחוכמה "הסימן לאהבה אמיתית הוא השכחה"; והוסיף הסבר – "כאשר אדם שוכח את עצמו, וחושב רק על מי שהוא אוהב". יפה אמר ר' נפתלי מרופשיץ; ואפשר לומר גם – אולי האדם אינו שוכח את עצמו, אלא את הצדדים הפחות סימפטיים של יקירו או יקירתו; האוהב מוכן לראות את הטוב ולשכוח את השאר. וכמובן, האמרה החכמה והקולעת שאינה זקוקה לפרשנות: איש ואשה זכו – שכינה ביניהם.
הפוסט הזה מוקדש באהבה רבה לבנזוגי אוהד, שהיום הוא יום הולדתו. אוהד הוא הקורא הראשון של כל פוסט ב"הקוראת הראשונה", ואין רשומה שלא תרם לה משפע ידיעותיו ומבהירות הניסוח שלו. יום הולדת שמח!
מזל טוב ועד מאה כעשרים אוהד.
מצא אישה מצא טוב .
זכית ומצאת טוב.
תודה רבה לך מכל הלב, משה!
את הפתגם הזה ואת ההמשך שלו פגשתי בספר ישם ששמן "עזה כמות" (אז עוד כתבו רגיל ולא הוסיפו אהו"י על שמאל ועל ימין ללא כל צרך), ההמשך היה "עתה, מששונאים אנו, גם מיטת מאה אמות צרה לנו". לא סגוא מאה אחוז אבל הרוח ברורה. זה היה ספר יפה ומענין עם הרבה ספורים, אמרות ושירים. לצערי הוא נשאר בבית גרושתי לאחר הפרדה.
מעניין, אולי הספר הזה? ההמשך (בתרגום) הוא "עתה כשאהבתנו התקררה, גם מיטה ברוחב שלושים מטר לא מספיקה לנו".
http://www.booksefer.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=9783
שלומית, איזה פוסט נפלא. מכל כיוון. נזכרתי בסיפור המוכר מהגמרא, מסכת שבת (נג, ע"ב), "מעשה באדם אחד שאהב אישה גידמת ולא הכיר בה [שהיא גידמת] עד יום מותה." העיוורון/השכחה בצורתם היפה.. (אף שיש להיזהר גם ממנה לפעמים, וכאן נזכרת במשפט של רבי נחמן – "הלב אמנם חשוב אך אין לו עיניים, לכן יש לצרפו להחלטה אך לא ללכת אחריו" (ליקוטי מוהר"ן כה, א).
מיקה, תודה רבה! אכן, "הסימן לאהבה אמיתית הוא השכחה", במשמעות הזאת, דומה ל"האהבה מעוורת". והמשפט משל רבי נחמן יפה וחכם (ובאינטונציה הנכונה גם מצחיק…).