Skip to content

איך מתרגמים איטליק לעברית?

דצמבר 24, 2016

 

%d7%90%d7%99%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%a7

 

תרגום, כידוע, אינו החלפה פשוטה של מילה במילה. שפות שונות נבדלות זו מזו בתחביר, בשיטות יצירת המילים, בתרבות המשתקפת בהן – וגם בקונוונציות הכתיבה. לדוגמה: כיצד מתרגמים מאנגלית לעברית טקסט שיש בו שימוש באיטליק?

איטליק: הרבה יותר מהטיה

ראשית, חשוב להבהיר שאיטליק (italic) אינו "סתם" אותיות נטויות. זהו סגנון ייחודי של גופנים (פונטים) שפותח בהשראת כתב יד מחובר קליגרפי באותיות לטיניות, ואשר שימש לראשונה בסביבות שנת 1500 בוונציה. עיצוב הגופן הוא דק ועדין, צפוף (ולכן מאפשר חיסכון בנייר), נוטה ימינה ובעל עיצוב אותיות אופייני לו. ל-a של איטליק, למשל, יש "לולאה" אחת, כמו באות a של כתב יד, כך:

%d7%93%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%a7

האיטליקס הן חלק מעולם הכתב המערבי זה 500 שנה, וזכו למגוון תפקידים ושימושים. בטקסטים באנגלית הן משמשות למשל לכתיבת מילים בשפות אחרות (כגון צרפתית ולטינית) ולכתיבת שמות יצירות ופרסומים, כגון ספרים וכתבי עת. בסיפורת משתמשים בהן כדי לציין את האינטונציה של הדובר, להבהיר שהוא מדגיש מילים מסוימות. לעתים משתמשים באיטליק גם לסימון הרהורים של אחת הדמויות, כלומר דיאלוג פנימי, אך השימוש הזה עדיין לא זכה לאהדה גורפת.

האיטליקס פוגשות את העברית

ומה אצלנו? איטליק הוא כאמור סגנון גופן של אותיות לטיניות. כמה מעצבים עיצבו גופנים עבריים נטויים, או גופנים בהשראת האיטליק, במידות שונות של הצלחה; יש החושבים שה"כתב המרובע" העברי פשוט אינו מתאים להטיה. מכל מקום, מכיוון שעברית נכתבת ונקראת מימין לשמאל, כלומר בכיוון הפוך מאנגלית, גם כיוון ההטיה של האותיות צריך כנראה להיות בהתאם לכך – נוטות שמאלה (ולא ימינה כמו האיטליק), כמו בגופן הזה, "לילות" ממשפחת הגופן "ימים ולילות" של המעצב בן נתן.

%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99-%d7%a0%d7%98%d7%95%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%9c%d7%94

אבל ההטיה האוטומטית של גופנים בסביבת Windows ובמערכות הפעלה אחרות היא כמו באנגלית – דווקא ימינה.

כך או כך, איטליק הוא פיצ'ר של אותיות לטיניות, ורכש שימושים אופייניים בשפות הנכתבות באותיות לטיניות. כיצד יש לנהוג בו בתרגום לעברית?

לשימושים הטכניים יותר של איטליק יש פתרונות טכניים, בהתאם לנהוג בעברית. שמות פרסומים ויצירות, למשל, שבאנגלית מקובל לכתוב אותם באיטליק, נכתבים בעברית במרכאות או בלי סימון מיוחד (ובביבליוגרפיות מקובל לכתוב אותם באות עבה). אך כיצד לנהוג כאשר מתרגמים סיפורת אנגלית שיש בה שימוש באיטליק לציון אינטונציה?

בסיפורת עברית לא מקובל להשתמש בגופנים או בסוג האות לסימון אינטונציה. לצורך כתיבת הפוסט הזה בדקתי שוב כמה ספרים של כותבים ישראלים; עגנון, מן הסתם, לא השתמש באות נטויה, אך ליתר ביטחון הסתכלתי בספרים של נועה ידלין, עוזי וייל, אתגר קרת, רענן שקד ועוד. לא מצאתי שימוש כזה. מכאן שעלינו למצוא חלופה לסימון ברמת האותיות שאיננו נהוג בעברית (כמובן, איטליק אינו הסימון היחיד מסוג זה: גם אותיות גדולות, capital letters, אינן קיימות בעברית, ומתרגמים נדרשים לעתים למצוא להן חלופות).

כאן אנו מגיעים לשתי השקפות שונות: זו שאני מחזיקה בה, ועוד אחת (מוצלחת אף היא!).

על פי השקפה אחת, אם נורמות הכתיבה בעברית אינן כוללות שימוש בגופנים לסימון אינטונציה, גם תרגום לעברית אינו צריך לעשות זאת; אפשר אפילו לומר ששימוש כזה הוא בגדר תרגומית טיפוגרפית. יש למצוא חלופות שמקובלות בעברית, כפי שאנו מוצאים חלופות לשימוש באותיות גדולות. למען ההמחשה, נסתכל על הדיאלוג הזה:

.I have a plan

.Actually, I have a plan

השימוש באיטליק ממחיש לקוראים שהדובר השני מדגיש את המילה I, "אני". הנה תרגום אפשרי של הדיאלוג הקצר הזה לעברית:

– יש לי תוכנית.

– למען האמת, לי יש תוכנית.

מה קרה? סדר המילים בעברית הוא גמיש יותר מאשר באנגלית. המשפט I have a plan, ללא הקשר ספציפי, יתורגם לעברית כ"יש לי תכנית"; אך בהקשר הזה, המילה "לי" זזה באופן טבעי לעבר תחילת המשפט. ההדגשה באמצעות סוג האות מתייתרת: לקוראים ברור משתי סיבות – ההקשר וסדר המילים במשפט – בדיוק איזו מילה הדובר השני מדגיש. כלומר: ההדגשה נעשתה באמצעים טקסטואליים.

כמובן, לא תמיד סדר המילים עושה את העבודה; זהו רק אחד הכלים שהשפה מעמידה לרשותנו, המאפשרים לנו לסמן את החלק המרכזי של המשפט או את האינטונציה שבה נאמר.

לעומת זאת, לפי ההשקפה האחרת, השאלה מה מקובל בעברית אינה בהכרח רלוונטית. אם המחבר או המחברת בחרו בהדגשות באמצעות גופנים, התרגום צריך לשמר זאת. ואם כיום מקובל לסמן דיאלוג פנימי באיטליק – מדוע שקוראי עברית לא יכירו את הטרנד? יתרה מזו: נורמות כתיבה משתנות עם הזמן; כל מאפייני הכתיבה שאנו משתמשים בהם – הכתב המרובע, סימני הניקוד, סימני הפיסוק – היו חדשים בשלב כלשהו. כעת מתווספות לעברית האותיות הנטויות.

אפשר לומר שסוגיית התרגום של איטליק היא חלק מסוגיה גדולה הרבה יותר: היכן עובר שביל הזהב בין נאמנות לשפת היעד, על סגנונה, ביטוייה ומאפייניה, לבין נאמנות למקור – על סגנונו, ביטוייו ומאפייניו. וכפי שיש בחירות שונות וטובות בתרגום ביטויים, במידת הלוקליזציה של שמות מאכלים ועוד, כך יש מקום לדעות שונות גם בשאלת הלוקליזציה של איטליק.

 

תודה לאלקנה דוד הידען על תרומתו בנושא גופנים נטויים בעברית, ולקולגות הנהדרים בפורום אג'נדה על הדיון המרתק והפורה שסייע בכתיבת הפוסט הזה.

27 תגובות
  1. תודה רבה על הרשומה המעניינת, עניינית ומאירת העיניים!

    באופן אישי אני סולדת מגישת "השאלה מה מקובל בעברית אינה בהכרח רלוונטית". כשעברית היא שפת היעד היא תמיד רלוונטית. זה כל הרעיון בתרגום משפה לשפה, הוא אמור להיקרא באופן טבעי בשפת היעד כאילו נכתב בה ולא לצעוק "אני תרגום!". כשאני קוראת טקסט ומרגישה שהוא מתורגם, שאני קוראת אנגלית בעברית או ממש מסוגלת לדמיין את המשפטים בשפת המקור אחד לאחד, בעיניי זה כישלון של המתרגם.

    נקודתית לגבי איטליק, זו טיפוגרפיה זרה לגופן העברית והיא מיושמת בו רע, בדרך כלל. רוצה לומר, לא מדובר כאן רק בהיכרות של הקורא או הרגל אלא בגופן לא נעים לעין, לא משתלב באופן טבעי בטקסט ובשורה התחתונה, פשוט לא נוח לקריאה. אז לשם מה?

    • תודה רבה לך, trilliane! ואני חשה כמוך (אם כי מבינה גם את הדעה האחרת).

    • גם דעתי כדעת Trilliane, ולא ממש מבין את הדעה האחרת.
      אורה ושמחה בחג האורים.

      • תודה רבה וחג שמח, צביקה! השקפה זו גורסת שהשפה ומוסכמות הכתיבה משתנות. בתנ"ך אין סימני פיסוק מודרניים, כמובן, אלא טעמי המקרא; הכתב העברי הקדום התחלף בכתב המרובע; כל דבר ודאי נראה מוזר פעם, והתרגלנו. כמו, בפן אחר של השפה, מילים לועזיות שנקלטו בעברית (בעבר מפרסית, מארמית, מיוונית, היום מאנגלית…). גם אם כיום ספר מתורגם עם אותיות נטויות כחלופה לאיטליק נראה לך, לטריליאן ולי כבחירה גרועה, ייתכן שבעתיד הדגשה באותיות נטויות תהיה חלק אינטגרלי מהעברית, ותופיע גם בספרי מקור, ואולי יהיו שפע פונטים עבריים נטויים פרי עבודתם של מעצבים (ולא הטיה אוטומטית). והטענה היא שאם כך יהיה, זה יעשיר את העברית ולא יגרע ממנה. זו הטענה. גם אני פחות מזדהה : )

        • שלומית, ההשוואה אינה נכונה לדעתי. הנקודה כאן אינה ההימנעות משינוי אלא מה מתאים לשפה ומה לא. טעמי המקרא הם תוספת מאוחרת למקרא שבאה לעזור לקריאה בבית הכנסת; הם לא שימשו בעברית באופן כללי. שפה כתובה בהחלט זקוקה לסימני פיסוק ולכן טוב שאימצנו אותם, הם משתלבים היטב (ועדיין יש לציין שהשימוש בעברית שונה במקצת, למשל בגרש ובגרשיים, וגם המקף מלווה אותנו עוד מהמקרא). גם הספרות שאנחנו משתמשים בהן אינן עבריות. אבל איטליק הוא המצאה זרה לעברית מבחינה טיפוגרפית והתוצאה המתקבלת לא מוצלחת, וזה ההבדל. אם העברית תיכתב בעתיד משמאל לימין או באותיות לטינית (מקווה מאוד שלא…) יהיה על מה לדבר. אם ימצאו פתרון גופני מוצלח, ברור ונעים לעין, יהיה על מה לדבר. עד אז זה לא רלוונטי בעיניי ואני גם לא רואה סיבה… כפי שלכל שפה יש פתרונות דקדוקיים משלה, זה תקף גם כאן. אין צורך "לרבע" את המעגל (או במקרה דנן "לעגל" את הריבוע…).

        • טריליאן, אין בינינו מחלוקת בעניין הזה : ) אבל זוהי ההשקפה, ואני מציגה אותה.

          ולשאלה עצמה: האותיות שלנו עצמן הן "חדשות", בעבר נכתבה העברית בכתב עברי קדום. אם האותיות מתחלפות, קל וחומר שיכולים להתרחש שינויים צנועים יותר (כמו הוספת סגנון של גופנים). וכפי שכתבת, "אם ימצאו פתרון גופני מוצלח, ברור ונעים לעין, יהיה על מה לדבר" – ייתכן שימצאו (יותר נכון, יפתחו, ומה שחשוב לא פחות – גם ישתמשו).

        • הכתב המרובע אינו "חדש" ולמעשה הוא מלווה את העברית רוב חייה… הוא אמנם נשאל מהארמית אבל גם הכתב העברי העתיק (דע"ץ) אינו מקורי "שלנו" אלא גרסה מקומית לכתב הפיניקי. במילים אחרות, מאז ומעולם שאלנו מהסביבה, הן מהמשפחה הקרובה, הן מחוצה לה… ואין לי התנגדות לשאילות ולשינויים כל עוד הם נחוצים, הולמים ומתאימים. יש לי התנגדות לבחירה "קלה" בחיקויים, באימוץ אוטומטי במקום בהתאמה מחושבת וחכמה. חיקוי אינו תרגום.

        • "חדש" במובן חדש יותר מהשפה העברית, כמובן. ואני שמחה שאנחנו מסכימות : )

  2. אלקנה permalink

    ראשית, יש להעמיד דברים על דיוקם: Aldus Manutius האיטלקי יצר את הסגנון המכונה היום Italic (באנגלית!) כדי לחסוך בעלויות ההדפסה. הנייר היה יקר מאוד ופיתוח סוג כתב זה חסך כסף רב. הסגנון פותח כסגנון חדש ושונה, ללא קשר לפונטים אחרים שהיו באותה תקופה. רק מאוחר יותר, כנראה באמצע המאה ה-19, נוצרו משפחות פונטים הכוללות עוביי קו שונים וכן אותיות איטליק/נטויות. בתחילת עידן דפוס הערישׂה לא היה צורך בהדגשות. הספרים שהודפסו היו ספרים הקשורים לדתות: תנ"ך, סידורי תפילה, תלמוד, הברית הישנה, הברית החדש וספרי הלכה לדתות השונות ובספרים אלה אין הדגשות (כמו גם בבלוג זה ובכל בלוג אחר!). משנוצר הצורך בהדגשות, השתמשו בפונט שונה (Blackletter או פונט אחר) או בריווח גדול יותר של האותיות במלים המודגשות. בכלל, בשנים הראשונות של הדפוס לא היו שמות לפונטים. כל בית הוצאה לאור כלל גם בית דפוס ובית יציקה לאותיות ולכל הוצאת ספרים היו פונטים משלה, שנקראו על שם בית ההוצאה לאור. כל פונט עמד לעצמו ולא התייחס לפונט אחר, כלומר: לא היו משקלות שונים לפונט אחד.
    עד להמצאת מכונת ה-Linotype האותיות נאספו אחת-אחת מתוך תיבה וסודרו כטקטס. כאשר הומצאה מכונת ה-Linotype ב-1884 על-ידי אוטמר מרגנטאלר, ניתן היה לסדר שורות במהירות יחסית. האותיות נחרטו על אִמָּה (מטריצה), כשעל כל אמה היה מקום לשתי אותיות: או אות רגילה ואות מודגשת, או אות רגילה ואות באיטליק. כנראה שהשימוש באיטליק היה נפוץ יותר ומכאן אפשר אולי להסיק כי השימוש באיטליק נבע בגלל מגבלות טכניות (להחליף סוג אות כמה פעמים בשורה היה משגע את הסַדָּר, כי הדבר היה כרוך בפעולה פיזית לא פשוטה). ניתן רק לשער מה היה קורה אילו על אמה אחת אפשר היה לחרוט שלושה סגנונות: רגיל, מודגש ואיטליק. ייתכן שכל נושא הטיפוגרפיה היה מתפתח אחרת.
    בעברית המצב היה דומה: האות פרנקריהל (בעיצובו של רפאל פרנק), שעד היום היא האות המקובלת לטקסטים ארוכים, הגיעה בשתי תצורות על האמהות: אות רגילה ואות מודגשת או אות רגילה ואות "מרים" (שגם אותה עיצב רפאל פרנק). לכן, ניתן לראות בספרים שסודרו בעופרת עד סוף שנות השבעים של המאה הקודמת שלושה סוגי הדגשות: אות מודגשת (שמנה), פונט מרים (הסדרים התלוצצו כי יש לקרוא לפונט "מֵרִים", כי היה צריך להרים את האמה באמצעות ידית קטנה כדי לקבל את הגרסה השנייה על האמה) או ריווח-יתר בין האותיות.

    ולאחר ה"חפירה" – כל הניסיונות עד היום לייצר פונט עברי באיטליק ולהשתמש בו נכשלו (הראשון שניסה היה איתמר דוד שעיצב שלוש משפחות פונטים – דוד, דוד איטליק ודוד חדש [פונט סן-סריף הזוכה לתחייה בימים אלה]), מאחר שלדעתי הכתב העברי אינו מתאים לכך. הכתב העברי והכתב הלטיני (והיווני והקירילי) שונים מאוד באופיים: העברי – מרובע והלטיני – עגול; בלטינית יש שתי מערכות של אותיות – גדולות וקטנות ובכתב העברי – מערכת אחת; כיוון הכתיבה גם הוא מכתיב את צורת האותיות: לרוב אוכלוסיית העולם כיוון הכתיב ה"טבעי" הוא משמאל לימין ורק לאיטרי יד ימינם הכיוון ה"טבעי" הוא מימין לשמאל. אולי מסיבה זו נוצרו שני כתבים עם אפיונים כל-כך שונים: כאשר כותב עם יד ימין דומיננטית כותב מימין לשמאל, עליו להיזהר לא ללכלך את הנייר ולא למרוח את הדיו שכבר נכתבה בטקסט הקודם ולכן הכתיבה היתה אטית יותר, מה שהביא לכתב מרובע יותר. בכתיבה משמאל לימין לא היה חשש כזה והכתיבה קלחה והביאה ליצירת כתב מעוגל. בעברית ישנן כמה אותיות סופיות ובכתב הלטיני – אין (ביוונית ישנו שריד אחד – לאות סיגמה הקטנה יש גם צורה סופית).

    בכלל, מדוע בתרגום צריך להעתיק גם את סגנון האותיות. כמו שבתרגום מעבירים מלים, משפטים, תחביר וסגנון משפה אחת לאחרת, בהתאמה לשפת היעד, כך גם אפשר לנהוג בטיפוגרפיה בצורה השונה מהצורה המקורית ולנהוג על-פי טבעו של הכתב העברי. איך נתרגם לעברית, למשל, טקסט שנכתב בכתב הלטיני ב-ALL CAPS או ב-SMALL CAPS (אי-אפשר להשתמש בסגנון זה בבלוג)? שתי אלה גם הן צורות הדגשה בלטינית ואין להן מקבילה בכתב העברי. ובכלל, האם שימוש באיטליק בכתב הלטיני אכן מדגיש? אולי ראוי להדגיש באות עבה יותר? תיק"ו.

    • אלקנה, תודה רבה על התוספות המעשירות והמעניינות.

    • אלקנה – מרתק, תודה! מסכימה מאוד עם מסקנותיך.

      ורק הערה קטנונית אחת "לרוב אוכלוסיית העולם כיוון הכתיב ה"טבעי" הוא משמאל לימין"?
      אולי לרוב אוכלוסיית העולם המערבי… אם מתעלמים מ-20+ מדינות ערב או ממדינה "קטנה" כמו סין… (שהיום כותבים גם משמאל לימין, אבל גם מימין לשמאל ובמקור מלמעלה למטה, זה הכיוון הטבעי שלהם). בקיצור, אפשר אולי לומר שרוב השפות החיות בימינו נכתבות משמאל לימין או שברוב המדינות המערביות כותבים משמאל לימין.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    מעניין שההבדל באיטלקית בין לתרגם ולבגוד קטן ביותר לתרגם tradure לבגוד tradire

    • יאיר permalink

      לתרגם באיטלקית tradurre ולא tradure.

      הקשר בין המילים קיים לא רק באיטלקית ובלשונות הלטיניות – אלא אפילו בעברית. המתרגם מעביר, מוסר את הדברים, ואת הקשר הזה תמצאו גם באנגלית (בין tradition, מסורת, שהיא מסירה של דברים מדור לדור, ובין treason, בגידה, הכל מן הלטינית traditio) – וגם בעברית: שוב מסורת, ומולה המוסֵר, הבוגד, זה שנקשר ב"דין מוסר", או "מויסער" בתצורה האידית של המילה.

      אין זה הנושא, אבל מכיוון שעניין התרגום עלה, אעיר שהאיטלקית סובלת אצלנו מהתעללות קשה בביטוי של מילים. אולי מפני שאנשים "מסתדרים" בקלות באיטליה וזו שפה "קלה", כללי ההגייה שלה נרמסים אצלנו השכם והערב. לפני שבוע שמעתי בגלי צה"ל שיחה מלומדת על מוזיקאי-הסרטים אנריקו מוריקונה, והמרואיין פשוט התעלל בשמות הסרטים ובמילים אחרות בשפה זו. והרי ממש אין בעייה למצוא מי שידריך בהגייה הנכונה! אבי, יליד איטליה, היה מצטמרר בשומעו ברדיו כיצד מבטאים שמות אנשים ומקומות באיטליה, עד שחשב להציע לקול ישראל שיפנו אליו (בהתנדבות) לפני כל מהדורת חדשות, כדי שלא יחטאו בהגייה.

      • מעניין מאוד! תודה רבה לשניכם.

      • אילנה פריד permalink

        בשפת היהודים האירופים, שנקראת במקומותינו אידיש אבל באירופה היתה יידיש כותבים מילים עבריות בעברית. היינו, מה שמבטאים "מויסיר", כותבים "מוסר". הסיבה היא שבניב אשכנזי כל חולם (כמו באוכל) נקרא כמו "אויכל", וכל צירה, בניגוד לסגול נקרא כמו "אוכיל". ביחד, אויכיל, מויסיר וכו'. המילים העבריות ביידיש מבוטאות בדיוק כפי שהן מבוטאות בעברית בהגיה אשכנזית.

  4. זאב רז permalink

    חידשת לי לא מעט !!
    תודה לך וחג שמח

  5. תובנה מעניינת מאוד של נועה שביט בפייסבוק:
    "מעניין שבהודעות טקסט דווקא התפתח מנגנון להעברת הדגשות, יש לנו סימני קריאה במקום כתיבה בקאפיטל וריבוי אותיות להדגשת הטעמה (בואייייי מהר מול בואי מהררררר למשל)."

    • לדעתי זה לא מעיד על הדגשה אלא על קוצר רוח / התלהבות / חוסר איפוק וכו'. אני דווקא מכירה שימוש בכוכביות סביב המילה "אתה מתכוון ש*אני* צריכה לבוא?" ויש מערכות (הצ'ט של גוגל, למשל) שממירות אוטומטית מילה בכוכביות לגופן שמן, מודגש (בולד).

      • אני חושבת שאפשר לראות זאת כסוגים שונים של הדגשה – שונים אולי גם בטמפרמנט (התלהבות וחוסר איפוק, כפי שכתבת, trilliane) וגם במידת הרשמיות של הטקסט. נראה לי שהדגשה בכוכביות היא יותר פורמלית, מכובדת, ואילו ריבוי סימני קריאה וחזרה על אותיות שייכים לסגנון מאוד דיבורי (ואולי לטווח גילים קצת יותר צעיר?).

        • סוגים שונים זו בדיוק הנקודה; זו לא *הדגשה* של מילה מסוימת במשפט (ע"י הטעמה) אלא העברה לכתב של אינטונציה שמאריכה את המילה בדיבור (ע"י משיכת התנועות) מסיבות דומות לאלה שבהן משתמשים בסימן קריאה (נוווווווווו כבר / יאלללללה / זה מדהייייים). לא הייתי קוראת לזה "הדגשה" ובכל מקרה לא ההדגשה הרלוונטית לענייננו.

        • ייתכן מאוד שאת צודקת. השאלה אם במשפט כמו "זה מדהייייים" לא משתמע שהמילה "מדהים" מודגשת…

          אגב, חלק המשפט המרכזי, או המחדש, נקרא בבלשנות "פוקוס", ויש לו גם ביטוי פרוזודי בהדגשה קולית, אבל המונח אינו ספציפי לפרוזודיה

          https://en.wikipedia.org/wiki/Focus_(linguistics)

          https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%95%D7%93%D7%99%D7%94

        • אפשר לקרוא לזה "מודגשת" אבל אז מחמיצים את ההבדל (אולי כי "הדגשה" היא מושג כללי מדי). בד"כ כשמדברים על מילה מודגשת במשפט מתכוונים למוטעמת, כלומר מילה שנופלת בה פעמה כבדה מבחינת משקל המשפט כולו, ולזה בד"כ משתמשים בגופן שונה (בין היתר).

          אם את מסכימה שזה שונה מהותית מהארכה מוגזמת של מילה להבעה רגשית (של התלהבות / חוסר סבלנות וכו') נראה לי שהנקודה ברורה… ומן הסתם, אם אני מאריכה מילה בדיבור, למה שלא אאריך אותה בכתב? כלומר אם אני אומרת בדיבור "מדהים" ומותחת את ההברה 'הי' למה שלא אכתוב "מדהההההים" או "מדהיייים" (או מדההההייים" וכו')? זה בסה"כ ביטוי גרפי מתבקש – אם מושכים את ההגיים בדיבור, אפשר למשוך את האותיות בכתב.

          אני מעריכה שבהתאם לכך ניתן גם לראות מילים שונות "מודגשות" בצורה הזאת (מילות זירוז, התלהבות וכו') בשונה מהטעמת מילה במשפט שנועדה לחדד סתירה / הבדל וכו' ולשים את הדגש על הנקודה הנדונה – "יש *לי* תכנית" (או "לי יש תכנית", כפי שכתבת) בניגוד לאחרים.

  6. אני מבינה בהחלט למה את מתכוונת, ונראה לי שאת צודקת.

    ההיכרות שלי עם תחום הפרוזודיה מועטה לצערי; לפי ההגדרות בוויקיפדיה, "הטעמה" משמשת רק לציון הברה מוטעמת במילה (טעם ראשי וטעם משני), ואילו הבלטת מילה במשפט נקראת הדגשה. אבל האמצעים שמשמשים לכך הם אותם אמצעים (תדר, ווליום, קצב ודיקציה).

    נראה לי שהמונחים בתחום הפרוזודיה קצת מבלבלים, משום שאותה מילה משמשת גם כמילה בשפה הכללית, היומיומית, וגם כמונח מקצועי בעל משמעות ספציפית (הדגשה, הטעמה…).

  7. רונית permalink

    פוסט מרתק ותגובות מרתקות לא פחות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: