למה לא מבצעים את השיעורים?
מילים, כמו בני אדם, הן יצורים חברתיים: כמעט לעולם איננו פוגשים מילה יחידה. על פי רוב הן מצטרפות זו לזו ויוצרות משפטים, שיחות או ספרים. כמו בני אדם, הן יכולות ליצור שיתופי פעולה מפתיעים, ולהרכיב משפטים שאולי מעולם לא נאמרו עדיין (לדוגמה, "הנה נמר ושפן רוקדים על חבל כביסה"). אך כמו בני אדם, הן נוטות להתארגן בצוותים קבועים, כמו "למזוג יין", "לעיין בכובד ראש" ו"השמאל הקיצוני".
"השמאל הקיצוני"? או. לפני כמה ימים קיבלתי מייל מהקולגה דנה אלעזר-הלוי, שכתבה בערך כך: "מעניין לשים לב מה קורה כשמצמידים לשם עצם תואר מסוים באופן קבוע. ככל שמוסיפים להגיד 'השמאל הקיצוני', הצירוף כבר מתפרש כיחידה אחת: לא 'השמאל שהוא קיצוני' לעומת 'השמאל שאינו קיצוני', אלא 'השמאל, שהוא קיצוני, טוען'…".
צירוף מילים שמופיע לעתים קרובות יחד בהקשר מסוים, ולא מקובל להחליף את מרכיביו במילים קרובות, נקרא קוֹלוֹקָצְיָה – מהפועל הלטיני collocare, שפירושו "לשים בשכנות". למשל, דוברי עברית יגידו "למזוג יין" או מיץ או רוטב, אך נוזל שלא נועד לשתייה (כמו נפט או אקונומיקה) לרוב איננו מוזגים, אלא שופכים או יוצקים. כך אנו אומרים "להכין שיעורים" או "לעשות שיעורים" ולא "לבצע שיעורים", ו"תה חזק" ולא "תה מרוכז".
קולוקציה אינה צירוף כבול, כלומר צירוף מילים שכבר קיבל משמעות חדשה משל עצמו, שאי-אפשר להסיק אותה בפשטות מרכיביו – כמו "נקודת חן" או "יצא בשאלה". משמעותה של הקולוקציה נגזרת ישירות מהמשמעות של מרכיביה, ובכל זאת היא חלק מהלקסיקון, ואינה יצירה ספונטנית של הדובר (ולראיה – באנגלית יש אפילו מילון קולוקציות).
ואכן, מילה שמופיעה תדיר כחלק מקולוקציה עשויה לקבל ממנה "טעם", קונוטציה מסוימת. הצירופים "תבשיל מנחם" ו"צימר מפנק", למשל, הם קולוקציות שנעשו כה שכיחות עד שהיו לקלישאות, ותכונות הניחומים והפינוק נדבקו דרך קבע לתבשיל ולצימר. דוגמה מובהקת עוד יותר היא המילה "אורחה", שפירושה "שיירה", אך היא מופיעה בעיקר בצירוף "אורחת גמלים" – ולכן נתפסת כקשורה במדבר ובגמלים, ולא משתמשים בה כמעט למטרות אחרות. וכשם שהחזרה על "צימר מפנק" ו"אורחת גמלים" הביאה אותנו לקשר באופן קבוע צימר לפינוק ואורחה לגמלים, כך צירופים כמו "השמאל הקיצוני" ו"השמאל ההזוי" עשויים "להדביק" למילה "שמאל" את המשמעויות האלה. תהליך כזה, המתחיל בצירופי מילים שכיחים, עשוי להשפיע – כפי שציינה דנה במייל שהוביל לכתיבת הפוסט הזה – על רצונות, תכניות ותפיסות חברתיות או פוליטיות.
תודה לדנה אלעזר-הלוי על השאלה המרתקת, או אם לבחור קולוקציה אחרת, על הדיון מאיר העיניים.
התמונה שבראש הפוסט היא "ילדה מכינה שיעורים" של אלברט אנקר (Anker).
hakoret-harishona.com 
מאלף ומרחיב דעת (לא מאריך ואפילו לא מעמיק דעת…).
כדאי לנקד מושגים "חדשים" כמו קולוקציה (או לכתוב את המקבילה הלועזית – לא רק או לאו דווקא את המקור הלטיני), כדי שהקורא יידע איך לבטא את המלה (שורוק? חולם? ר' למשל רחוב מוזר בת"א).
תודה רבה!!
תודה רבה! ניקדתי : )
מעניין לחשוב בצד זה על ראשי תיבות, בתור סוג אחר של צימודי מילים, ובמיוחד על ראשי תיבות שיוצרים משמעות חדשות. למשל הצירוף יש"ע, שהקונוטציה החיובית של "ישועה" שנלווית אליו כל כך חזקה, עד שמועצת יש"ע ממשיכה לדבוק בו גם שנים אחרי הריסת כל ההתנהחלויות היהודיות ברצועת עזה, שהותירה רק יו"ש.
שלום רמי, הסוגיה של ראשי תיבות שיוצרים מילה בעלת משמעות היא מעניינת ביותר. לעתים אפשר להבחין שהבחירה קצת מאולצת, כדי שתתקבל תוצאה רצויה. לפעמים אף יותר מזה – כמו הכינוי המכוער "חרד"ק", שאמור להיות ראשי תיבות של "חרדי קל דעת", בעוד שלמעשה ראשי התיבות של המילים האלה הם חק"ד, או בפרשנות מרחיבה חרק"ד… "חירות המשורר" (אוי לשירה הזאת) יצרה בכל זאת את חרד"ק, ככל הנראה בשל הדמיון הרצוי ל"חיידק".
בתרגום של עמנואל לוטם ל"זרוע הארוכה של גיל המילטון", הוא נאלץ לתרגם את שם הארגון ARM, Amalgamated Regional Militia, למשהו בעל משמעות שונה למדי כדי לקבל את ראשי התיבות "זרוע" בעברית, שלא היה אפשר לוותר עליהם…
בהקשר הזה חביב עלי במיוחד הסיפור על ראשי התיבות של :"התנועה לשחרור פלסטין" או בערבית "חַרַכַּת תַחריר פלסטין" – ראשי התיבות של השם יוצרים את המילה חת"פ – שבערבית פירושו מוות מהיר, ולכן החליטה התנועה לקרוא אותם מהסוף להתחלה וכך נוצרה המילה פת"ח שמשעותה קשורה לנצחון וכיבוש.
אוהד, מעניין, תודה רבה! על כאלה טרם שמעתי.
בהקשר של ראשי תיבות, בביולוגיה מאוד נפוץ "לאלץ" את המילים שמרכיבות את ראשי התיבות כדי שתיווצר מילה בעלת משמעות כלשהו. הרעיון, הוא, כמובן,ליצור ר"ת שקל לקורא ולחוקר לזכור.
משעשע במיוחד קולגה שלי, ג'ף צ'או, שייצר בתחילה מערכת שר"ת שלה הוא TRICK:
translating mRNA imaging by coat protein knock-off
בכנס האחרון שבו נפגשנו, הוא הציג מערכת חדשה שהיא מעין המשך של זו. לפיכך, כמו שהוא אמר בהרצאה שלו, הוא היה חייב לקרוא לה TREAT:
3´(Three) RNA Elements Accumulate during Turnover
המספר 3, שמסמל את אחד הקצוות של מולקולת RNA ובדרך כלל לא נכנס לראשי תיבות נכנס הפעם כמילה על מנת לתת את ה-T הראשונה.
גל, דוגמה מקסימה. וממחישה היטב שראשי תיבות מוצלחים הם עזר מצוין לזיכרון.
ועוד ראשי תיבות מאוד מוכווני מטרה שפגשתי היום: יהלו"ם – "יחד הורים למחוננים ומצטיינים". "יחד הורים…" הוא צירוף שאיש לא היה מעלה על דעתו אלמלא היה מנסה להגיע לראשי תיבות מסוימים…
דווקא יש אנשים שמוזגים מוצקים. בעלי ומשפחתו. והם טוענים שזה 'ירושלמית'. מישהו פה נתקל בשימוש הזה?
הילה, אכן כבר נתקלתי בשימוש הזה ולדברי האקדמיה ללשון, מדובר בשימוש שמקורו בערבית:
"השימוש בפועל למזוג ביחס לאוכל מוצק מקורו בהרגלי לשון המושפעים מן הערבית. הפועל המקביל בערבית לפעלים מָזַג ויָצַק הוא סַכַּבַּ. בחלק מן הלהגים המדוברים של הערבית הורחבה משמעותו של פועל זה גם להעברת אוכל מוצק מן הכלי המרכזי לצלחת האישית. בהשפעת להגים אלו נוצר בפי מקצת דוברי העברית שימוש מקביל בפועל מָזַג."
http://hebrew-academy.org.il/2011/03/15/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%92-%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C/
זה מעניין וגם הגיוני מאוד, כי לפי ניסיוני השימוש הזה נפוץ אצל ספרדים.
… המשותף למזיגת משקאות (השימוש העברי המקורי) ולמזיגת מאכלים (השימוש המאוחר יותר, שמקורו לטענת האקדמיה בערבית) הוא כמובן בכך שמדובר בדברי מזון ומשקה, פריטים מזינים שנועדו להיכנס לפה. למעשה, השימוש ב"למזוג" לאוכל מוצק מאשש את הספציפיות שלו לקטגוריה של משהו מזין, אפילו אם הוא לא נוזלי.
.כל כך נהנתי והתעשרתי מהקולוקציה הזו
תודה רבה, איזה כיף לשמוע!
למדתי והחכמתי מהרשומה ומשרשור התגובות.
תודה
וסתם, לא לגמרי שייך,
אבל נזכרתי במלצרית אחת שהכריזה
ש"הקרואסונים הסתיימו"!
תודה רבה, מיכל! ושייך מאוד, כי צירוף כמו "הקרואסונים הסתיימו" לא היה קולוקציה לפני, נניח, 30 שנה – הפועל "הסתיים" לא שימש כחלופה ל"אזל", ולכן לא היה אפשר להצמיד אותו לעצמים אלא רק לתהליכים. בינתיים השתנו פני הדברים והצירוף "הקרואסונים הסתיימו" הוא כבר בגדר קולוקציה, גם אם לא היה מופיע אצל כל הדוברים (למשל אצלי או אצלך…).
סיפור הקרואסונים מזכיר לי אנקדוטה אחרת שרלוונטית לצירופי לשון – בזמנו התעוררה מחאה באחת מקבוצות העורכים/מתרגמים שהייתי בהן על עורכות לשון מסוימות שמחקו אוטומטית את השורש "גמר" והחליפו אותו ב"סיים" גם כשלא הייתה כל בעיה לשונית או קונוטציה מינית. כמרד הציעו ללכת צעד אחד הלאה ולסיים-בכוח ביטויים ומטבעות לשון. מעתה אמרו "סיים עליו את ההלל", "סיימתי אומר", "סיום חתימה טובה", וכמובן "ואידך זיל סיים". 🙂
אוי, נהדר. לא הכרתי. לא נותר לנו אלא לברך על המסוים.
כשמגזימים הדבר הופך למגוכך
הדיון מעניין מאוד, וגם הקישורים למאמר של רוביק רוזנטל ולהגדרת הקולוקציה. תודה.
החיבור הקבוע של ימין ושמאל ל"קיצוני" מחטיא את המטרה, כי ברגע שכל שמאל או ימין הוא קיצוני בצירוף כבול, לא קיים שמאל או ימין "רגיל", לא קיצוני. מעניין, מה המשמעות (לגבי זהות הכותבים?) של הנתון המְגוּגָל: ימין 4,920,000 אזכורים לעומת שמאל 8,990,000 – אבל ימין קיצוני 303,000 אזכורים לעומת שמאל קיצוני 234,000 .
רוב תודות, יאיר! כן, הקשירה של "שמאל" ל"קיצוני" ומכאן טשטוש האפשרות של שמאל לא-קיצוני – זה היה הרושם (והחשש) של דנה אלעזר-הלוי, שהבחינה במנגנון הלשוני הזה (צירוף המילים הקבוע ועיצוב התודעה בעקבותיו).
היא ציינה, אגב, שברק אובמה סירב תמיד לומר שהוא נגד "מוסלמים קיצונים", ושיערה שהסיבה לכך היא החשש שישתמע שמוסלמים = קיצונים.
בעניין תוצאות החיפוש, המילים "ימין" ו"שמאל" בפני עצמן מעלות לדעתי הרבה מאוד תוצאות חיפוש שקשורות לצדדים במובן הפיזי, ולא לפוליטיקה. התוצאות של "שמאל קיצוני" ו"ימין קיצוני" הן לעומת זאת ספציפיות, ואפשר בהחלט להעלות השערות על ההבדל בשכיחות (אני סבורה שהמפה הפוליטית, בניגוד לידיים, אינה סימטרית מבחינות רבות, כך שגם תוצאות החיפוש באינטרנט לא יהיו סימטריות ממגוון סיבות…).
מעניין מאוד, תודה.
אתמול בתי שיחקה בטלפון הסלולרי שלי וכתבה הודעה לסבתא. היא גילתה את ההצעות האוטומטיות של מתקן האיות והתחילה לבחור מהן ברצף (ולהקריא תוך כדי). זאת דוגמה מצוינת לקולוקציות, כי התוכנה מציעה מילים שמופיעות תדירות בסביבתה של המילה הקודמת.
התוצאה הייתה סיפור הזוי, אבל לא לחלוטין חסר היגיון.
ענבל, תודה על התוספת המעולה – מנגנוני ההשלמה האוטומטית אכן מבוססים בעצם על קולוקציות, כלומר על צירופים שאנשים כבר חיפשו ושכללו את המילה הראשונה שהקלדת (או את האותיות הראשונות שהקלדת).
חלון לתת-המודע הקולקטיבי (הנוף לא תמיד יפה).
נכון, לא תמיד הוא יפה – אבל לפעמים כן… כשהכנתי את הפוסט כתבתי בגוגל את זה –
what's the difference between collocations
וקיבלתי את ההשלמות:
and phrasal verbs
and fixed expressions
and idioms
זו אחת העוצמות של האינטרנט, הניסיון שהצטבר בו עוזר לנו אפילו לשאול את השאלות הנכונות…
הבעיה הינה ששפת דיבור היא דינמית ולא חד משמעית בניגוד למתמטיקה. לעתים, עם הזמן, הצרוף הזה כצמד הופך בעצמו לשם עצם.
משה, תיאור מדויק מאוד (אם כי התכונות האלה של שפה אינן בעיה בעיניי…). קולוקציות רבות הופכות עם חלוף הזמן לצירופים כבולים ולניבים. וצירופים שהם קולוקציות אכן מסוגלים גם להתמזג ולהפוך למילה אחת, שם עצם חדש – כמו "יום הולדת" שהפך ל"יומולדת".