Skip to content

שעת הדמדומים של כתב היד

נובמבר 24, 2016

%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d

 

בסצנה יפה בסרט "12 הנועזים" (The Dirty Dozen), שני אמריקאים המחופשים לקצינים נאצים נכנסים לטירה המשמשת את בכירי הצבא הגרמני. אחד מהם אמנם דובר גרמנית, אך כשהוא מתבקש לחתום בספר האורחים, הוא מגלה שהחתימות כתובות בכתבי יד אלגנטיים ומעוצבים מאוד, כמה מהם ממש קליגרפיים (ראו פריים מהסרט למעלה). כדי לא להסגיר את עצמו, החייל האמריקאי הופך "בטעות" את קסת הדיו על ספר האורחים.

נזכרתי בסצנה הזאת כאשר יובל לבל, מרכז הוראה באוניברסיטה הפתוחה, סיפר לי על הקושי של סטודנטים כיום להיבחן בכתב יד. ובאמת, הרי כמעט איננו משתמשים בכתב יד בחיי היומיום שלנו: הרוב המכריע של הכתיבה מתבצע במחשב ובטלפון. רובנו נדרשים לכתב יד בעיקר לכתיבת צ'קים וכרטיסי ברכה.

כאשר אנחנו נאלצים בכל זאת לכתוב בכתב יד, חוסר התרגול מציב בפנינו קושי כפול. ראשית, הכתיבה עשויה להיות אטית ומעייפת יותר, והתוצאה פחות אסתטית ונוחה לקריאה. ושנית, כיוון שהתרגלנו לכתיבה ה"חיה" שהמחשב מאפשר – לכתוב ואז למחוק, לשנות, להרחיב, ללטש – קשה לנו להתמודד עם הכתיבה בעט, שבה התוצאה אינה ניתנת לשינוי. שירו של עומר כיאם –

"האצבע הרושמת נדה הלאה

ואין למחוק את הנרשם למעלה,

לא חסד, לא בִינוֹת, לא דמעותיךָ

יִמְחוּ אות מתֵבָה שנועדה לה"

– נשען על דימוי שהוא כיום אנכרוניסטי: אנחנו מוחקים מה שכתבנו בלא הרף (לעומת זאת, מה שאי-אפשר למחוק הוא תמונה שהתפרסמה באינטרנט).

אף על פי כן, לכתיבה בכתב יד יש יתרונות על פני כתיבה במחשב. אמנם, כתיבה בכתב יד היא אטית יותר; אך מחקרים הראו שסטודנטים שכותבים בכתב יד זוכרים ומבינים את החומר טוב יותר מסטודנטים שמשתמשים בלפטופ. זאת, כנראה, דווקא משום שקצב הכתיבה שלהם אטי יותר: הם אינם מספיקים לכתוב את כל הנאמר – ולכן נאלצים להתרכז ולסכם.

בתי ספר רבים במדינות מערביות מתמודדים עם שאלת הרלוונטיות של כתב היד מזווית מיוחדת: כתב היד המחובר, ה-cursive, באותיות לטיניות. הכתב המחובר אינו נוצר מאליו; לומדים אותו בבית הספר, כפי שמעיד דף התרגול שלהלן. לומדים, או כיום – לא לומדים: בבתי ספר רבים בארצות הברית ובפינלנד, למשל, ויתרו במהלך השנים על הוראת הכתב המחובר, והתוצאה היא ש"מבוגרים כותבים אותיות נפרדות, כמו ילדים".

 

cursive

 

הסיבות לזניחת הכתב המחובר ברורות: מה הטעם להשקיע זמן יקר בתרגול מיומנות שבעידן המחשב כמעט אין הזדמנות להשתמש בה? הכתב המחובר נועד לאפשר כתיבה מהירה יותר, אך מבחינה זו, אינו יכול להתחרות בהקלדה. אימון בכתב מחובר – ולמעשה, בכתב יד בכלל – תורם לקואורדינציית עין-יד ולמוטוריקה העדינה של ילדים צעירים; אך כמובן, אפשר לפתח יכולות אלה גם באמצעים אחרים. ולבסוף, ישנו כמובן גם השיקול האסתטי: כתב מחובר הוא אלגנטי, שכלול של כתב היד ממיומנות שימושית למיומנות אסתטית. הצעדים הבאים מביאים אותנו אל הקליגרפיה, האמנות החזותית של הכתיבה – כגון כתב סת"ם בעברית, ערבסקות בערבית, כתיבה אמנותית של סימניות הכתב בסין וביפן וכתיבה קליגרפית של האותיות הלטיניות, כמו החתימות בספר האורחים שפגשנו בתחילת הפוסט.

ירידת קרנו של הכתב המחובר לא החלה, כנראה, בעידן המחשב. כבר ב-1947, כותב ב-Time התלונן על מיעוט הזמן המוקדש ללימוד כתב מחובר בבתי הספר, ועל "מכונות הכתיבה, הקצרנות, הטלפונים והדיקטפונים" הפוגעים בכתב היד של תלמידים ומורים כאחד. "ימי כתב היד האמנותי והמסולסל עברו, כנראה," מציין הכותב בצער.

ולשאלה המעשית – מה הלאה? כדי להמחיש את השאלה הכללית הזאת, נחזור לשאלה שהוצגה למעלה. כפי שציין יובל, אם סטודנטים כותבים במחשב את התרגילים והמטלות שלהם, ומתכתבים עם חברים באי-מייל ובהודעות טקסט, הרי שסיטואציית הבחינה קשה להם במיוחד: הם נבחנים על חומר הלימוד בעזרת טכניקה שכמעט אין להם הזדמנות לתרגל אותה. חוסר המיומנות עלול לפגוע בהצלחתם, וגרוע מזה: אם כתב היד מסורבל, הבודקים יתקשו לפענח אותו.

האם כתיבה בכתב יד היא מיומנות חשובה גם כיום, ולפיכך דרישה סבירה בסיטואציית בחינה? אוניברסיטאות – ואולי גם בתי ספר – יצטרכו לגבש עמדה בשאלה זו. אם התשובה היא לא, הגיע הזמן לצייד את חדרי הבחינות בעמדות מחשב במקום בשולחנות כתיבה.

 

תודה ליובל לבל, מרכז הוראה במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה ורכז טכנולוגיות של המחלקה, שהציג בפניי את השאלה המרתקת הזאת.

שירו של עומר כיאם הוא בתרגום יעקב אורלנד, מתוך "רֻבַּעְיָאת", הוצאת עקד, 1976.

23 תגובות
  1. מעניין ויפה. עניין הכתב המחובר עלה גם בפוסט שכתבתי על סוגי עטים – המעבר לעט נובע שינה את מידת השימוש בו.
    http://www.metargemet.com/new/archives/686

  2. משה קלרטג permalink

    שלום רב.

    א. מי שלא משתמש בקלדנות עוִֶרֶת – כותב לאט יותר [יותר לאט?] בכתב יד?
    ב. במתמטיקה, פיזיקה – ואולי שאר מדעֵי הטבע ומדעי החיים – המצב דומה?
    ג. חֲבָל שאי-אפשר לצָרֵף כאן תמונות.

    בברכה נאמנה,
    משה קלרטג

    • שלום, משה!
      א. הערכים שראיתי הם בסביבות 22 מילה לדקה בכתב יד, ו-35 מילה לדקה בהקלדה; קלדנים מקצועיים מקלידים כמובן מהר יותר, בסביבות 60 מילים לדקה נחשבת מהירות טובה, אם כי יש כמובן מהירים בהרבה.
      ב. ההשוואות בין סטודנטים שכתבו בכתב יד לסטודנטים שהקלידו נעשו בהרצאות במגוון תחומים, גם במדעי הטבע (הלינק הרלוונטי הוא לכתבה בסיינטיפיק אמריקן, שמציגה כמה מחקרים בתחום).
      ג. באמת חבל שאי-אפשר לצרף תמונות לתגובות… אם יש לך לינק, זה תחליף טוב.
      תודה-תודה, שלומית.

  3. יאיר permalink

    לפני כמה שנים, שחתי לחבר בחשש שבקרוב מאוד, ילדים לא יידעו לכתוב בכתב-יד. ואתה, הוא שאל אותי, יודע לחרות אותיות באבן? והוא כמובן צדק. איפשהו בעבר, סבא של סבא של סבא שלי ראה כיצד ילדיו אינם מיומנים בכך, ובוודאי היה מודאג מאוד-מאוד.
    בבית הספר התיכון עוד לימדו אותנו כיצד מחשבים שורש של מספר, והיום עושים זאת כהרף-עין באמצעות המחשבון; וגם כיצד מוצאים בחוברת עמוסת-טורים טנגנס של זווית או לוגריתם של מספר – והיום, כנ"ל, בכל מחשבון-כיס. גם רצענים לרתמות-סוסים לא מוצאים היום בכל רחוב. העולם משתנה, למקרה שלא שמתם לב, והמשפט הזה מוקלד כמובן.

    • שלום, יאיר! בעניין הלוגריתמים, מי שמשתמש במחשב או במחשבון בלי להבין מה הוא עושה, כלומר מה זה לוגריתם, כמובן לא ירחיק לכת במתמטיקה; בדומה לדברים אחרים, פשוטים ומורכבים, החל מלוח הכפל (מי שלא מפעיל שיקול דעת וחשיבה, לא ישים לב שטעה בהקלדה וקיבל תוצאה מגוחכת). זה בנוגע למתמטיקה. אגב, לאסימוב יש סיפור יפה על מישהו, בעידן ממוחשב מאוד, שגילה נדמה לי איך לסכם מספרים או משהו כזה. זה די מפתיע את האנשים שסביבו, והם משווים את התוצאות שלו לתוצאות של מחשב ומתרשמים מההתאמה…

      בנוגע לכתיבה – אכן אין צורך להיות מודאג; אבל מי שמתעניין יכול לעקוב אחר התהליך ולהבין את משמעויותיו. בין השאר כדי לשאול – כמו יובל – אם אולי יש לערוך שינוי כלשהו, למשל בנוהלי הבחינות…

      • יאיר permalink

        שלומית, הוצאת שורש באמצעות מחשבון היא פעולה טכנית – ואין להסיק מכך שהעושה אותה אינו מבין מה פירושה, להבדיל מן האופן שבו היא מתבצעת. האם את באמת יודעת מה קורה בקצה ידית ההילוכים (ובוודאי זו האוטומטית, שומו שמיים!) או דוושת ההאצה של המכונית, מה שלא פוגם במיומנות הנהיגה שלך?

        • יאיר, מחשבון הוא כלי מצוין. והאוטו שלי אוטומטי : ) לא נראה לי שאנחנו חלוקים. גם בעולם שיש בו מחשב ומחשבון, כדאי להבין מה עושים (אנחנו מסכימים על כך) ולדעת לבצע בעל פה פעולות בסיסיות וחישובי אומדן. זאת גם כדי לדעת בערך מה תהיה התוצאה ולזהות טעויות בחישוב במחשבון (שנובעות למשל מטעויות הקלדה), גם כדי לחשב במהירות חישובים פשוטים (למשל בזמן קניות – רובנו לא נוציא מחשבון בשביל קנייה במכולת, ומי שסומך רק על המוכר ועל הקופה, לא ישים לב כשיסדרו אותו…) וגם כדי להפעיל את הראש.

          ולגבי מכוניות, וגם אופניים – בהחלט, מי שמבין ברמה זו או אחרת איך הם פועלים יידע להשתמש בהם יותר טוב. למשל, כדאי להבין איך ועל אילו גלגלים פועלים הבלמים, ולא רק שהם עוצרים איכשהו את האוטו. מי שמבין יידע למה ומתי הגלגלים עלולים להינעל, ויוכל להימנע מזה. כך גם לגבי ההילוכים – מי שמבין איך הם פועלים (לא כזה מסובך…) יידע לבלום בעזרת ההילוכים במקרה הצורך.

          כמובן, כל אחד לפי הצרכים שלו: נהגים ואופנוענים שנוסעים במהירויות גבוהות ומפיקים ביצועים מעניינים צריכים לדעת יותר ממי שנוסע לאטו לעבודה. ומהיכרותי, הם באמת יודעים הרבה יותר, וזה אכן מועיל…

          והנה, להנאת הקהל, סרטון ואחר כך הנחיות לפנייה חדה וזריקת זנב בעזרת בלם היד, הלא הוא ההמברקס : )

          http://www.wikihow.com/Handbrake-Turn

  4. המומלץ לקמב"צ permalink

    דעיכת מיומנות הכתיבה לכשעצמה היא אבדה מסוימת, אבל סביבה דעכו מיומנויות נוספות מאותה המשפחה שיש להן השפעה (בעיני) על הכושר המנטלי שלנו. אורה, המורה להנדסה בביה"ס היסודי שלי, ידעה למתוח קו ישר כחץ ולצייר מעגל מושלם ביד חופשית. האיורים שלה על הלוח בשיעורי ההנדסה היו ברורים ונקיים, וסייעו להבנת החומר. אלי גרושקא, המרצה הנערץ לכימיה אנליטית באוניברסיטה העברית שהלך לאחרונה לעולמו ולימד אותי בשלהי שנות ה- 90', ניהל קורס שלם על גבי מגילת שקף עליו כתב אייר ושרטט במהלך כל הסמסטר. הייתי מחליף את כל מצגות ה- Powerpoint הארורות בשיטה הידנית הזו מחר בבוקר. היכולת לכתוב, לשרבט, לשרטט, להביע רעיון באמצעים הפשוטים ביותר- דף ועט, או אפילו חתיכת פחם ומשטח סלע או אצבע וחול- חשובה בעיני להתפתחות השכלית של כל אחד מאיתנו כי היא משחררת ממגבלות. התפיסה שאי אפשר לפתור תרגיל חשבון בלי מחשבון, שאי אפשר לתכנן חלק בלי תוכנת CAD, שאי אפשר להעביר הרצאה ללא מצגת- היא תפיסה לא בריאה ומדכאת. היא מדכאת את היצירתיות, מדכאת את אלו שחושבים שאין להם. בשבת האחרונה הדרכתי טיול בכרמל והדגמתי לילדים כיצד מסתתים אבן-יד מעדשת צור בעזרת חלוק נחל בלבד. הילדים הנלהבים היו מרותקים לתהליך ועטו על כל נתז צור חד שנפל על הארץ. ועוד- אנו מגדלים דור שנכונותו לרכוש מיומנויות חדשות במאמץ וסבלנות הולכת ופוחתת. ניסיתי לתרגל את בני בן החמש בכתיבה של אותיות ומספרים (לבקשתו). ציירתי לו שורות והראיתי לו מהי הדרך המומלצת לכתיבת כל אות וספרה. אחרי נסיונות מעטים הוא ויתר, ומצא שבלונה של אותיות במגירה. מאז הוא ממלא דפים בכתיבה בעזרתה.

    • מסכימה איתך מאוד על חשיבות היכולת לעשות וליצור באופן עצמאי ובכלים פשוטים. המדיום או הטכניקה אולי פחות חשובים, חשובה עצם העשייה שמשלבת מיומנות פיזית עם חשיבה. ציור, גילוף, יצירת מנדלות מחול או מאורז, תפירה, רקמה, יצירת אבני יד (נשמע מעולה)…

      פרימו לוי ב"טבלה המחזורית" (כימאי, קולגה שלך!) מתאר את תחושת חוסר המיומנות הפיזית שלו כילד: "מה ידענו לעשות במו ידינו? לא-כלום, או כמעט לא-כלום. הנשים – כן: לאימותינו ולסבותינו היו ידיים נמרצות וזריזות, הן ידעו לתפור ולבשל, כמה מהן אפילו ניגנו בפסנתר, ציירו בצבעי מים, רקמו, קלעו את שערותיהן. אבל אנחנו, ואבותינו?

      ידינו היו מגושמות וחלושות כאחד, נחשלות, קהות: החלק הפחות-מאומן של גופינו. לאחר חוויות המשחק הבסיסיות הראשונות, הן למדו לכתוב, ותו לא … זרים היו להן כובדו החמור והמאוזן של הפטיש, כוחו המרוכז של להב שהיה אסור-במגע מחמת זהירות יתר, מרקמו המחוכם של העץ … אם האדם הוא יוצר – כי אז לא היינו בני-אדם: זאת ידענו וכאבנו". עכשיו מחסירים גם את הכתיבה ; )

      (מעבר לכל אלה, למיומנות הכתיבה יש כנראה מורכבות מיוחדת בגלל תפקידה המרכזי בלמידה – אבל בדיונים שקראתי התייחסו בעיקר לעניין המהירות. מעניין מה יקרה אם יגבילו באופן מלאכותי את המהירות האפשרית של ההקלדה?….).

      • המומלץ לקמב"צ permalink

        הוי פרימו פרימו… העלאתי למעלת "קולגה" של הסופר האהוב עלי היא מחמאת השבוע. תודה. הציטוט שהבאת מוכר לי היטב מעשרות הפעמים שקראתי את "הטבלה המחזורית". בשורה אחת ניצב ספרו "מפתח כוכב" שמתעסק ממש בעניינים אלו, ובאנלוגיה בין עבודת הכימאי לפועלו של מתקין המנופים והמתקנים התעשייתיים. ספר מבריק.
        ולגבי מהירות ההקלדה- הרי מראש ניסו להגביל אותה בסידור האותיות של מכונות הכתיבה בנוסח QWERTY המפורסם (או ליתר דיוק למנוע את התנגשות המנופים ע"י הרחקת האותיות השכיחות זו מזו). לא בטוח שזה עזר.

        • לא לחינם הוא הסופר האהוב עליך… בעניין המהירות, מהירויות ההקלדה שמגיעים אליהן היום הן בסידור המקשים הנוכחי כמובן. אפשר לסדר כך שאחרי הקשת אות יהיה דיליי והמחשב לא יקלוט אות נוספת (או תו אחר נוסף) אלא אחרי X עשיריות שנייה, כך שמהירות ההקלדה תוגבל למהירות כתיבה, כ-22 מילים בדקה. ואז לערוך שוב את הניסויים שמתוארים במאמר ולבדוק אם ההבנה והזיכרון הטובים יותר של סטודנטים שכותבים ביד נובעים מהאטיות היחסית (שמכריחה אותם להבין ולסכם כמיטב יכולתם את העיקר, ולא לכתוב הכל) או ממשהו אחר, למשל פעילות נוירומוטורית יותר מגוונת ומתוחכמת בזמן הכתיבה מאשר בזמן הקלדה. לא ראיתי שהתייחסו לאפשרות הזאת, אבל בינתיים קראתי רק סיכום ב"סיינטיפיק" ולא את המאמרים המקוריים.

  5. זאב רז permalink

    סופסוף הבנתי מה הבעיה שלי עם הצ'קים

  6. מרתק ומעורר מחשבה.

    אני כותבת ביד. כל הזמן. גם את השירים והספרים שלי.
    שייכת לעולם שהולך ונעלם, ויודעת את זה.

    • תודה רבה, מיכל! ולגבי עתיד כתב היד – עוד נראה. די הרבה טכנולוגיות אמורות להיכחד כבר די הרבה זמן, ובמקום זה הן משתנות ונשארות (לדוגמה: רדיו. דוגמה אחרת לגמרי: רקמת יד…).

  7. יובל לבל permalink

    הבט אחר של כתב יד שנמצא עדיין בשימוש נרחב למדי הוא כתיבה אגבית.
    לרבים מאתנו משמש עדיין כתב היד לצרכים אישיים, פתקים, רשימות, תזכורות וכד' אך כתיבה לא מוקפדת מסוג זה תורמת אף היא, לדעתי, להתדרדרות כתב היד, בהיותה אישית אין הקפדה על צורה, שורה או תחביר.

    • יובל, תודה על התובנה הנוספת, שנראית לי נכונה ומעניינת מאוד. ואוסיף שאנשים רבים כבר כותבים אפילו דברים מסוג זה (פתקים, רשימות, תזכורות) בטלפון או במחשב – המקום שלי ל"פתקים", למשל, הוא טיוטות בתיבת המייל…

      • לאמי יש אצבע מעוותת מכתיבה. היא היתה כותבת מכתבים ללא הפסקה.
        אני מלאתי אולי מחברת בשנה במשך כל 12 שנות לימודי.
        שנאתי (והיום אני סתם לא אוהב) לכתוב, היד כואבת לי אחרי מספר משפטים ואני כותב לאט להחריד.
        מעולם לא אובחנתי רשמית אבל יש הסכמה (ביני לבין מספר מצומצם של מכרים) שאני דיסלקט מתון.
        מחליף 6 ו 9, ח ו כ, ם ו ס, ט ו ת וכו', אבל תופס ומתקן את הטעויות במהלך הכתיבה, מה שמביא לדף מבורדק להפליא.
        באופן מפתיע תמיד הייתי בחוד החנית של המאייתים, גם אם הייתי מגיש את הבחינה אחרון.
        כניסת המקלדת לחיי הביאה שיפור ניכר למהירות אבל עדיין לא ממש חיבבה עלי את הכתיבה.
        ילדי (בת 6 ובן 8) לומדים לכתוב מחובר (אנגלית, בניו זילנד) אבל כבר מעדיפים את המקלדת או אפילו את הזיהוי הקולי של גוגל…

        • מעניין התהליך שתיארת, של התיקון הקפדני אחרי הכתיבה. כאילו יש בלבול במהלך ההפקה, אבל אתה מתקן את עצמך בעקבות בקרה ויזואלית, כלומר כשאתה רואה את המילים הכתובות אתה מזהה מה כתוב לא נכון (אולי…).

          זיהוי קולי של גוגל?… הגיע הזמן שאנסה…

  8. הכתב אינו המטרה אלא האמצעי. המטרה היא תקשורת בין אנשים ושמירת מידע. העולם הולך ומשתנה וכל הזמן יש אמצעים נוספים להשגת המטרה

    • משה, מסכימה איתך מאוד. מצד אחד חבל לראות מיומנויות הולכות לאיבוד, מצד אחר אנחנו רוכשים חדשות.

Trackbacks & Pingbacks

  1. האם אתם עדיין זוכרים איך כותבים ביד? | ohadzernik

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: