Skip to content

גבינת צָאוּ, בבקשה

נובמבר 2, 2016

 

%d7%92%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%aa-%d7%a6%d7%90%d7%95-%d7%a2%d7%9d-%d7%91%d7%96%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9djpg

 

בתי אביגיל מבקשת ממני לאחרונה "גבינת צָאוּ". למה? כי היא רוצה גבינת צאן, והמדבקה של המעדנייה שעל הקופסה נראית ככה:


%d7%a6%d7%90%d7%95-%d7%90%d7%95-%d7%a6%d7%90%d7%9f

 

מי שעיצב את הפונט הזה התכוון כמובן לנו"ן סופית, אבל עיצב אותה כך שאינה חורגת מהשורה כלפי מטה. במקום להמשיך כלפי מטה, הרגל של הנו"ן נוטה קצת לאחור. לעין של קוראת צעירה, הנו"ן הסופית הזאת נראית כמו ו"ו, וככה יש לנו "צָאוּ" (ובאמת, אם יש פטה וריקוטה ומוצרלה, אז למה לא צָאוּ?).

האלפבית העברי אינו עשיר באותיות החורגות מהשורה: אותיות הדפוס הבולטות מהשורה כלפי מטה או כלפי מעלה הן למ"ד, קו"ף והסופיות כ"ף, נו"ן, פ"א וצד"י. ברוב המכריע של הפונטים, הן הוותיקים והן החדשים יותר שעוצבו במחשב, האותיות האלה אכן חורגות מעלה ומטה; ובכל זאת, המעדנייה של הסופר לא לבד. הלכתי לחפש ומצאתי, בבלוג הנהדר הלשכה לטיפוגרפיה עברית, את הפונט הזה:

 

%d7%92%d7%95%d7%a4%d7%9f-%d7%a9%d7%91%d7%95-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%9f-%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%9e%d7%a2%d7%98-%d7%9e%d7%94%d7%a9%d7%95

 

על פי "הלשכה", הפונט מופיע בקטלוג ישן של "בצלאל" וכן בקטלוג מולכו לפונטים, המרכז מספר גדול של פונטים עבריים היסטוריים.

ייחודו של הפונט בכך שבדומה ל"פונט המעדנייה" שלנו, האותיות אינן חורגות כמעט מתחומי השורה. קו"ף וארבע הסופיות הרלוונטיות חורגות מעט מאוד כלפי מטה; למ"ד חורגת מעט מאוד כלפי מעלה, וה"תורן" שלה, במקום לפנות מעלה כמקובל, מקופל אחורה, ממש במקביל לשורה.

מה הוביל לעיצוב הזה? אחד השיקולים היה כנראה נוחות ה"אריזה" של האותיות על הדף: כאשר האותיות אינן חורגות הרבה מהשורה, דרוש רווח קטן יותר בין השורות, כפי שאפשר לראות בדוגמת הפונט הזאת עצמה.

והנה פונט חדש יחסית של קבוצת המעצבים אאא, הנקרא "יידישקייט" וגם הוא חורג מעט מאוד מהשורה:

 

%d7%a4%d7%95%d7%a0%d7%98-%d7%99%d7%99%d7%93%d7%99%d7%a9%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%98

 

אמנם, פונט המעדנייה אינו דומה לשני הפונטים האלה, מלבד בממדיה של הנו"ן הסופית הקצרה, בעלת ה"זנב" הצנוע.

אם נחזור ל"צָאוּ", נגלה שיש לה תקדימים מכובדים: המילים "פוחלץ" ו"לסטים" נוצרו אף הן עקב פענוח שגוי של אותיות. כפי שמסבירים יפה פרופ' רינה בן-שחר וגם מילון אבן שושן, המילה "פוחלץ" מופיעה במשנה (כלים כד ט): "והפוחלץ של גמלים, טהור מכלום". ה"פוחלץ" הזה הוא כנראה העתקה שגויה של המילה "פוחלין", שפירושה שק כפול של מטען ששמים על גב חמור או גמל. "- ִין" היא סיומת הרבים הרגילה בארמית ובלשון חז"ל (כמו: נישואין, אירוסין), ו"פֻּחְלִין" היא צורת רבים של "פֹּחַל". אך צירוף האותיות "ין" זוהה והועתק בטעות כאות "ץ", הדומה לו בצורתה, וה"פֻּחְלִין" הפך ל"פֻּחְלָץ" וזכה במשמעותו החדשה, המקובלת כיום.

תהליך דומה התרחש במילה "לִסְטִים", שהגיעה אלינו כמילה היוונית "לסטס" (λεστες, שודד דרכים). מכיוון שסמ"ך ומ"ם סופית הן דומות מאוד, הפכה "לסטס" ל"לסטים", ומשמשת אותנו מאז הן כצורת יחיד והן כצורת רבים.

"פוחלץ" ו"לסטים" נוצרו אפוא עקב זיהוי לא נכון של אותיות, אך כיום הן מילים עבריות כשרות לכל דבר. אז אם תמצאו פעם את המילה "צָאוּ" במילון, זכרו איפה ראיתם אותה בפעם הראשונה.

 

תודה לאלקנה דוד מבית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, שידיעותיו הרבות על גופנים עבריים סייעו לי בהכנת הפוסט הזה.

16 תגובות
  1. זאב רז permalink

    מאלף ומרתק
    חידשת לי המון
    תודה!!

  2. משה קלרטג permalink

    שלום רב.

    לפנֵֵי שנים רבות – ראיתי את זה: כל מה שאומר לך בעל הבית – עֲשֵׂה. חוץ מִצֵא.
    ואני לא מצליח למצוא את זה. אולי מאמר ב"לשוננו". שְנַת 1965 – לכל היותר.
    והיה כתוב שָם אולי – כי זה לא "צא", אלא "דא". דברים אסורים, דברים אחרים, דבר אַחֵר?

    לא הצלחתי למצוא שוב – את המאמר.

    בברכה נאמנה,
    משה קלרטג

    • שלום משה,
      יפה! מקור הציטוט הוא
      "כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא" – פסחים פו ע"ב
      והנה, מצאתי את הפרשנות שהתייחסת אליה בפורטל הדף היומי:
      "השערה אחרת מעלה הגאון רבי ראובן מרגליות במקור במסכת דרך ארץ, יש תוספת אחרת כל שיאמר לך בעה"ב עשה כשהוא דבר היתר, ז"א: שהתנא בא לאפוקי שאם בעה"ב מצווה לעשות דבר עבירה אין לשמוע בקולו, סבור אם כך ר' ראובן מרגליות שהגירסא בגמ' אצלנו היתה מחוץ מ-ד"א (בר"ת) והכונה היתה חוץ מדבר איסור, כך שגירסת הגמ' תואמת את דברי הברייתא, סופר התבלבל בין ד' ל-צ', וכך השתבשה הגירסא לכל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא בשעה שהיה צריך להיות כתוב חוץ מ-ד"א (דבר איסור)."
      תודה רבה!

      https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=23500

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    הוא הדין ב'אוצר בלום' שנוצר עקב טעות בפיענוח הצירוף האמִתי 'אוצר בלוס' (= אוצר מעורב, אוצר המורכב ממרכיבים שונים ומגוּונים).

  4. ICNIC permalink

    איזה יופי! כמו קוסם את שולפת בכל פעם שפן מפתיע מכובע השפה.

  5. מעניין, מאלף וחמוד.
    תודה רבה.

  6. אהבתי את הדרך בה הגעת למחשבות ולאנקדוטות הלשוניות האלה,
    איך שבתך טעתה כמו שסופרי הסתם טעו, זה נהדר.
    ובעניין האותיות החורגות, יש לי הרגשה שהעיצוב הישן נעשה כך,
    כי האותיות לדפוס היו עשויות עופרת וישבו בקופסאות שוות למען עיצוב הסדר הידני,
    והרבה יותר קל לשחק ב'לגו' הטיפוגרפי כשהוא בגדלים שווים.

    • תודה רבה, מיכל! לגבי הגודל השווה, עקרונית אין מניעה שכל האותיות וסימני הפיסוק ששייכים לאותו פונט וגודל (נניח גודל טקסט רץ, או גודל כותרת) "יישבו" על ריבועי עופרת בממדים שווים, בלי קשר לגודל או לאורך של האות המסוימת (אם יש אותיות שחורגות מהשורה כלפי מטה, כל הריבועים יהיו ארוכים בהתאם, גם אם רוב האותיות אינן חורגות. כלומר הריבועים של יו"ד ושל קו"ף יהיו באותו גודל, רק האותיות עצמן יהיו שונות בגודלן). יש לי רושם שכך אמנם היה, אבל אין לי היכרות עם התחום, כך שצריך לבדוק זאת.

  7. אלקנה permalink

    הסיבה ל"השכבת" תורן האות למ"ד פרקטית: העיתון הכיל מספר קבוע של עמודים (= שטח הדפסה קבוע). בתוך שטח זה סידרו את הכתבות במכונת סדר היוצקת את הטקסט בשורות של עופרת (+ בדיל + אנטימון). את הכותרת אי-אפשר היה לסדר במכונה וסידרו אותן ביד באותיות מתכת או עץ. בימי דפוס הבלט לא היו פונטים רבים (ליצור פונט ולצקת אותיות היה מעשה יקר) והפונטים העיקריים שהשתמשו בהם היו פונטים במראה קלאסי (פרנקריהל, וילנא, דרוגולין). לחומר יש מגבלות ולכן כל אות תפסה גובה מוחלט. האות למ"ד תפסה שטח עיתון יקר ונחוץ ולכן הגו רעיונות יצירתיים: תחילה שברו, פשוטו כמשמעו, את תורני הלמ"דים. מאחר שהיו, וישנם, אנשים שמעשה זה מזעזע את נפשם, פנו למעצבי הפונטים וביקשו מהם "להשכיב" את תורני הלמ"דים ובהזדמנות זו קיצרו גם את תחתיות האותיות החורגות מהשורה כלפי מטה. לימים עוצבו פונטים חדשים שהותאמו לשימוש בכותרות ("חיים" של פסח עיר-שי ויאן לויט ו"אהרוני" של טוביה אהרוני, למשל) שבהם ראשי הלמ"דים סמליים, כמו גם החריגות באותיות החורגות מתחתית השורה. אם בודקים את העיתונים, ניתן לראות שלפתע עברו העיתונים לשימוש בפונט אחר בכותרות.
    עניין זה מלמד אותנו שלא תמיד הטכנולוגיה מקדמת. המצאת הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג אמנם קיצרה מאוד את תהליכי הפקת הספר ואף הפיצה אותו לאנושות, אבל נוצרו מגבלות כאלה, שהשפיעו על עיצוב הפונטים (ולא תמיד לטובה). בכתבי יד קדומים ניתן לראות טקסטים צפופים שבהם ראשי הלמ"דים חודרות למרחב של השורה הקודמת. כאשר ענף הדפוס התמחשב, חזרנו לאפשרויות הריווח שהיו בכתב ומגבלות אלה הוסרו.
    יש בעולם עדיין מקומות המשמרים את צורת העבודה בבלט וניתן לראות כיצד עבדו פעם, לפני עידן המחשב.
    http://www.shorpy.com/node/15322

    • אלקנה, תודה רבה על התגובה המעשירה! הלמ"ד היא באמת סוג של מטרה מתבקשת, בהיותה האות היחידה שחורגת מהשורה כלפי מעלה. השבירה של תורני הלמ"דים באותיות העופרת היא מעשה די מדהים. מעניין לראות כיצד האותיות והפונטים בכלל משתנים בהתאם לתנאים, לסביבה, לטכנולוגיה ולאילוצים.
      תודה גם על הסרטון!

  8. גלעד permalink

    יפה ומעניין.
    יש כאן עוד עניין שאולי עומד בבסיס הפונטים שממעטים בחריגות מהשורה.
    בכתיבת סת"ם ההלכה מקפידה שלא יידבקו אותיות זו לזו. הגויל מוכרח להקיף כל אות בשלמות. כאשר שורות ספר תורה (או תפילין או מזוזה) קרובות זו לזו, עלול להיווצר מצב של למ"ד עולה שפוגשת בנו"ן סופית יורדת למשל. במצבים האלה צריך הסופר למצוא פתרון מעניין.
    כך שכנראה עוד לפני המצאת הדפוס היה צורך בפונטים כאלו.

  9. אלקנה permalink

    גלעד, אינני סבור שהמקור בסופרי סת"ם. אני מצרף קישור לסרטון המסביר כיצד סופר סת"ם צריך לכתוב את ספר התורה (ההנחיה תקפה גם לתהלים ולמזוזות). סופר הסת"ם איננו מופתע ויודע בדיוק כמה מלים תהיינה בשורה הבאה שהוא יכתוב. ישנה חלוקה ברורה ואל לו לסטות ממנה. הוא יכול "לשחק" עם רוחבי האותיות ועם הרווחים בין האותיות, כך שראש הלמ"ד לא יפגוש תחתית של ןףץק. שים לב שסופר הסת"ם שבסרטון מראה ספר המראה את צורתן של האותיות ובמקרה (או שלאׂ) נראית האות למ"ד וראשה זקוף. כמו כן, לסופר סת"ם אסור למהר והוא צריך לכתוב את ספר התורה בכוונה ובזהירות פן יפסול את כל ספר התורה.
    כיפוף תורן הלמ"ד נבע מהסיבות שפירטתי בתגובתי הקודמת. במו עיניי ראיתי (בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת) אותיות מתכת ואותיות עץ שראש הלמד קטוע. כנראה שהדבר לא מצא חן בעיניי רבים והוזמנו פונטים עם תורן הלמ"ד כפוף. ראיתי גם אותיות שבהן תחתית הסופיות ןףץ כפוף ימינה, בדומה ל"צאו" שהניע את הפוסט, דבר שחסך מקום גם בתחתית השורות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: