Skip to content

החיים המסתוריים של הספרים

אוקטובר 25, 2016

 

%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%a6%d7%aa%d7%99-%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%99

מאז ומעולם חשדו בני האדם שמילים כתובות אינן "רק" מילים כתובות: יש בהן כוח, ואולי אפילו חיים. ג'ון מילטון כתב על כך ב"אריאופגיטיקה": "שהרי ספרים אינם חפצים מתים לגמרי, ויש בהם מכוח החיים … אצורות בהם, כמו בקנקן חתום, העוצמה והתמצית הטהורות ביותר של האינטלקט החי אשר הוליד אותם."

ישנם גם סופרים המתארים ספרים כיצורים חיים ממש: ספרי הכשפים ב"אוניברסיטה הבלתי נראית" של סופר הפנטזיה טרי פראצ'ט קשורים בשלשלאות למדפים, כדי שלא יברחו. ובכל זאת, זה מה שקרה כאשר כוחות הרשע פלשו לספרייה:

"גרימואר ענקי זינק ממקום משכנו על המדף הגבוה ביותר – ותוך כדי כך ניתק את עצמו מן השלשלת שלו – ועופף משם כמו תרנגולת מבוהלת, כשדפיו מתפזרים אחריו. רוח קסומה העיפה את המטפחת משערה של אֶסק … פניו המיוסרים של סיימון פנו אליה. אינקונבולה מטורפת מפחד התנגשה בכוח בחלק התחתון של גבו, הפילה אותו אל הרצפה המתנודדת וקיפצה גבוה מעל המדפים. אֶסק התכופפה במהירות כאשר להקה של תזאורוסים חלפו על פניה, כשהם גוררים אחריהם את המדף שלהם…".

ספרי כשפים חיים מופיעים גם בסדרת "הארי פוטר" של ג'יי קיי רולינג; אחד מהם הוא "ספר המפלצות המפלצתי" (בתמונה למעלה), שנושך את הקוראים ורודף אחריהם.

טקסטים חיים מסוג אחר לגמרי מופיעים בספרו החדש של אהוד גזית האם זה חייב להיות כך, לעזאזל?!, שראה אור בהוצאת פרדס. הספר, שהייתה לי הזכות להיות העורכת שלו, עוסק בשאלה מהם חיים ומהן התכונות שיאפיינו אותם תמיד ובכל מקום.

גזית – פיזיקאי, המתבונן בספר זה בתחום הביולוגיה – מציע שורת תכונות המהותיות, לשיטתו, לחיים. אחת התכונות שאנו מייחסים לחיים באופן אינטואיטיבי היא היכולת להתרבות; גזית מונה ישויות שונות שמתרבות, ובוחן אם יש לסווג אותן כיצורים חיים.

אחת הישויות האלה היא ה"מֵם", מושג שטבע הביולוג ריצ'רד דוקינס. "מֵם", על משקל "גֵן", הוא רעיון – למשל בדיחה או שיר – המתפשט באוכלוסייה לא באמצעות תורשה, אלא באמצעות תקשורת. ממים מוצלחים אכן מתרבים; האם הם יצורים חיים? שואל גזית, ומשיב שלא: לרוב הממים אין מנגנון התרבות משלהם. מי שנתקל בהם אולי ישכפל אותם ביוזמתו, ואולי לא יעשה זאת. גזית מצביע על חריג מעניין מבחינה זו: מכתב שרשרת. מכתב שרשרת מכיל במפורש מנגנון התרבות – בקשה מהקוראים להעביר את המכתב למספר מסוים של אנשים אחרים, בצירוף אזהרות ממזל רע למי שלא יעביר את המכתב והבטחות למזל טוב למי שיבחר להעביר אותו. מכתב שרשרת עומד אפוא בקריטריון אחד (אם כי לא באחרים) של הגדרת החיים.

ישנו עוד סוג של טקסט שגזית בוחן את מועמדותו לתואר "חיים". הרצף של מולקולות DNA, שמהן בנויים הכרומוזומים שלנו, הוא שורה ארוכה של ארבע תת-יחידות שמקובל לכנותן A, T, G, C. חוקרים במכון קרייג ונטר בארצות הברית הצליחו לסנתז כרומוזום שלם במעבדה, להחדיר אותו לתא חיידק חסר DNA ולקבל חיידק המתפקד היטב. חשוב להבחין שהכרומוזום אמנם סונתז באופן מלאכותי, אך התא עצמו – לא ולא; ועדיין – האם דף נייר שכתוב עליו רצף DNA ומעבדה מלאה ציוד יקר גם הם סוג של חיים? (ואם כעת עדיין לא, אולי עוד מעט כבר כן?).

 

גם זה טקסט. האם דף נייר ועליו רצף DNA, בתוספת מעבדה מלאה ציוד יקר, יכול להיחשב חי?

גם זה טקסט. האם דף נייר שכתוב עליו רצף DNA, בתוספת מעבדה מלאה ציוד יקר, יכול להיחשב חי?

 

טקסט יכול להיות חי במגוון מובנים ודרכים – אך במובן הבסיסי ביותר, הוא זוכה לחיים כאשר קוראים אותו, משוחחים עליו ומעבירים אותו מיד ליד. אם הסתקרנתם ואתם רוצים לקרוא את "האם זה חייב להיות כך, לעזאזל?!" של אהוד גזית, תוכלו לקנות אותו כאן או להשתתף בהגרלה של עותק של הספר כאן בבלוג. כדי להשתתף יש לכתוב תגובה או לשלוח מייל דרך לשונית "דברו איתי" (למעלה), עם המילים "אני רוצה עותק, לעזאזל!".

 

%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%96%d7%94-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%91-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%9a-%d7%9c%d7%a2%d7%96%d7%90%d7%96%d7%9c

 

 

תודה לאביעד שטיר על הציטוט היפה של מילטון.

הציטוט של פראצ'ט הוא מתוך ספרו Equal Rites, בתרגום שלי.

8 תגובות
  1. זאב רז permalink

    מרתק ומאלף.
    ביחוד למי שאינו מרבה לקרוא Science Fiction ופנטסיה (פנטזיה?).
    תודה לך!!

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    נהנתי מאוד לקרוא, תודה!

  3. והנה ציטוט נהדר ששלח אביעד שטיר:

    מילטון כתב באריאופגיטיקה:
    "שהרי ספרים אינם חפצים מתים לגמרי, ויש בהם מכוח החיים שפעולתו כפעולתה של הנשמה שמחלציה יצאו. ויתרה מזו, אצורות בהם, כמו בקנקן חתום, העוצמה והתמצית הטהורות ביותר של האינטלקט החי אשר הוליד אותם."

    "הריגת אדם כמוה כמעט כהריגת ספר טוב. ההורג אדם הורג יצור בעל תבונה, צלם אלוהים. אבל המשמיד ספר טוב הורג את התבונה עצמה, הורג את צלם אלוהים, אפשר לומר, בעודו בתוך העין."

  4. שאלת הגדרת החיים היא מרתקת, ומעניין אותי לקרוא מה גזית מציע. לכן אני רוצה עותק, לעזאזל!
    אישית, מבין ההגדרות שתלויות במשתנה יחיד, אני מעדיף את זו של שמירה על הומיאוסטזיס פנימי – כלומר שמירה על תנאים (לחץ, ריכוז מלחים וכו') קבועים (פחות או יותר) בתוך הגוף החי לעומת התנאים מחוץ לו.
    עם זאת, אני לא חושב שצריך בכלל להגדיר "חיים" על פי משתנה יחיד. הגדרת חיים צריכה לכלול מספר משתנים (למשל התרבות, הומיאוסטזיס, ארגון פנימי ומטבוליזם, תגובה לשינויים בסביבה [בין אם רגעית ובין אם הסתגלות בדרך של אבולוציה] ) שרק אם כולם (או רובם?) מתקיימים ניתן לקבוע שאלה "חיים".

    • מעולה! גזית בוחן קריטריונים שונים לקיום חיים – ובהם, אכן, גם הומאוסטזה – ובונה בהדרגה, לאורך הספר, את ההגדרה שלו לחיים.

Trackbacks & Pingbacks

  1. לינקים ספרותיים לסוף השבוע – 28/10/2016 | קורא בספרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: