נתניהו ושלוש הדירות: בעיה בפרגמטיקה

לאחרונה התעורר ויכוח סביב הצהרתו של בנימין נתניהו "יש לי שלוש דירות, כך שאני מנוּע ובניגוד עניינים"  – כלומר, מנוע מלדון בתכנית המס על מחזיקי דירה שלישית של כחלון. זמן קצר אחרי ההצהרה הזאת נמצא שלזוג נתניהו יש כנראה ארבע דירות ולא שלוש.

מכל צדדיה המרובים של הסוגיה, אחד הוא מעניין מבחינתו של הבלוג הזה: האם האמירה "יש לי שלוש דירות" נכונה או אינה נכונה אם לדובר יש למעשה ארבע?

ממלכת הפרגמטיקה

לשאלה הזאת יש תשובות בשתי רמות: הרמה הסמנטית והרמה הפרגמטית. הרמה הסמנטית היא רמת המשמעות של מה שנאמר, בהתחשב במילים ובמבנה המשפט, אך בלי להתחשב בהקשרו. ברמה הסמנטית, המשפט "לבנימין יש שלוש דירות" נכון גם אם יש לו ארבע: אם יש לו ארבע, הרי ברור שיש לו שלוש. כדי להמחיש זאת, אפשר להוסיף עוד חלק למשפט: "לבנימין יש שלוש דירות, בעצם יחד עם הדירה מסבתא יש לו אפילו ארבע". המשפט הגיוני, ואין סתירה בין חלקיו. אבל התקשורת האנושית אינה מצטמצמת לרמה הסמנטית; לכל משפט יש הקשר, ואנו מבינים אותו בהתאם להקשר שלו. השפעת ההקשר על המשמעות שייכת לממלכתה של הפרגמטיקה. ניכנס אפוא אל הממלכה הזאת.

כאן מצטרף אלינו הפילוסוף פול גרַייס (Grice). גרייס טען שהתקשורת בין בני אדם מבוססת על עיקרון בסיסי – עקרון שיתוף הפעולה: "אמור מה שעליך לומר בשלב הנוכחי של השיחה, בהתאם למטרתה המוסכמת".

מן העיקרון הזה נובעים כמה עקרונות שיח בסיסיים המסייעים לנו להבין זה את זה, הנקראים עקרונות השיח של גרייס (Grice's maxims).

אחד העקרונות האלה הוא עקרון הכמות: "היה אינפורמטיבי כנדרש (בהתאם למטרת השיחה); אל תמסור אינפורמציה מיותרת". שני עקרונות נוספים הם עקרון האיכות ("נסה להגיד אמת") ועקרון האופן ("היה ברור ומדויק"). העקרונות מנוסחים כהנחיות, אך נועדו לתאר את הדרך שבה אנו מדברים באופן טבעי (מעניין לציין שרוב האנשים סבורים שבני שיחם, ובפרט בני זוגם, מפרים את עקרונות הכמות והאופן על ימין ועל שמאל).

נביא שיחה קצרה לדוגמה, וננתח אותה:

רונה: מי תהיה השנה המחנכת של הכיתה?

איתי: דליה או ורד.

רונה יכולה להסיק מהתשובה שאיתי אינו יודע בוודאות מי מהשתיים תהיה המחנכת, שאם לא כן היה עונה לה ביתר דיוק, בהתאם לעקרון הכמות ("היה אינפורמטיבי כנדרש"). למה איתי לא סיפק את המידע? כי הוא אינו יודע בוודאות מי תהיה המחנכת, ואינו רוצה להטעות את רונה, בהתאם לעקרון האיכות ("נסה להגיד אמת"). המסקנה של רונה, שאיתי אינו יודע מי מהשתיים תהיה המחנכת, היא מה שגרייס מכנה אימפליקטורה שיחתית, או השתמעות מהשיחה.

מה קורה כאשר המידע שנדרש הוא כמותי? פה המצב מורכב יותר, אך לצורכי הדיון די בגרסה מפושטת. נקשיב לעוד שיחה:

רונה: כמה ילדים יש לאסף?

איתי: לאסף יש שלושה ילדים.

מה רונה יכולה ללמוד מהתשובה הזאת? על פי עקרון הכמות, היא מניחה שאיתי מסר לה את מקסימום המידע שברשותו. אילו היו לאסף ארבעה ילדים, יש להניח שאיתי היה אומר זאת, כי בכך היה מוסר מידע רב יותר ומדויק יותר (אם יש ארבעה, הרי ברור שיש שלושה). אבל איתי אמר שלאסף יש שלושה ילדים – מכאן שלפי הידוע לו, יש לאסף בדיוק שלושה.

במקרים מסוימים, אפוא, האמירה "יש לאסף שלושה ילדים" כאשר יש לו ארבעה תיצור אימפליקטורה שיחתית – השתמעות – לא-נכונה: ישתמע ממנה שיש לאסף בדיוק שלושה ילדים, וזה הרי לא המצב. כך, כמובן, גם לגבי דירות.

דבריי הוצאו מהקשרם

בניגוד להקשר השיחה שתיארנו כאן, יש מצבים שבהם האמירה "יש לאסף שלושה ילדים" מוסרת את כל המידע הנדרש על מספר ילדיו של אסף, גם אם יש לו ארבעה. נניח, למשל, שבמקום העבודה של אסף יש קייטנה לילדי עובדים, וכעת הודיעו על הנחה למי שיש לו שלושה ילדים לפחות.

רונה: מי שיש לו שלושה ילדים מקבל הנחה על הקייטנה, כמה ילדים יש לאסף?

איתי: יש לו שלושה ילדים!

בסיטואציה הספציפית הזאת, מספר הילדים המדויק של אסף אינו רלוונטי; השאלה היא אם יש לו פחות משלושה, או שיש לו שלושה או יותר. לפיכך, התשובה "יש לו שלושה" מספקת את כל המידע הנדרש בהתאם לעקרון הכמות של גרייס (בעצם היא שקולה ל"יש לו מספיק"). מבחינה פרגמטית, רונה רצתה לדעת אם אסף זכאי להנחה, ואיתי סיפק לה את המידע הדרוש כדי לדעת את התשובה (כן). במצב זה לא נוצרת אימפליקטורה שיחתית שאכן יש רק שלושה ילדים (ולא יותר), והאמירה "יש לו שלושה" אינה מטעה גם אם יש לו ארבעה.

בדומה לכך, האמירה "יש לי שלוש דירות" (או "יש לי דירה שלישית"), בהקשר של המס החדש, פירושה בעצם "המס הזה יחול עליי". בהקשר זה לא נדרש מידע נוסף, ולכן האמירה "יש לי שלוש" אינה יוצרת את האימפליקטורה "אין לי ארבע". משיקולים פרגמטיים, אנו מוצאים אפוא שאם אדם אומר "יש לי שלוש דירות" בהקשר המס החדש, לא משתמע מכך שאין לו ארבע, כלומר האמירה אינה מטעה.

כמובן, המשפטים הבאים של נתניהו היו "אני לפחות אומר לך מה יש לי, אני לא יודע לאיזה שרים יש ולאיזה שרים אין" – וכאן כבר נוצרת השתמעות שאכן מספר הדירות הוא שלוש ולא יותר. אבל זה כבר סיפור אחר.

תודה רבה לד"ר אירנה בוטוויניק, מנחת הקורס המצוין מבוא לבלשנות תיאורטית באוניברסיטה הפתוחה, על הפידבק לפוסט.