דילוג לתוכן

הקול הפנימי מקבל את המיקרופון

אוגוסט 31, 2016

 

הקול הפנימי מקבל את המיקרופון

 

"הקשיבו לעצמכם" היא עצה מקובלת בימינו. על פי רוב, הכוונה היא לשים לב מי ומה מוצאים חן בעינינו או להפך, ולפעול בהתאם. אך לגבי עורכים יש לעצה הזאת משמעות ספציפית יותר.

קריאה להנאה מלווה בביקורת חרישית, הנשמעת בדרך כלל רק בין הקורא לבין עצמו ולרוב נשכחת מיד. "הנה טעות הקלדה. אאוץ', הנה ביטוי באנגלית שהמתרגמת לא הבינה. מה ההשוואה המוזרה הזאת? היא לא רלוונטית, כי… לא יכול להיות שזה קרה בשנה הזאת – " וכן הלאה. על פי רוב, כאמור, ההערות המנטליות האלה נשכחות מיד לטובת משימות מועילות יותר. כך העדתי לא מזמן שספר מסוים אמנם קצת צלע, מבחינות מסוימות, אבל זה לא הפריע לי במיוחד, כי אני לא עובדת כשלא משלמים לי. ואילו בן הזוג העיר "מה פתאום, היו לך הערות כל הזמן" – כנראה בקטעים שבהם הקול הפנימי שלי לא היה כל כך פנימי.

הביקורת החרישית הזאת נשארת בפרופיל נמוך גם משום שלא נדרשנו לבצע אותה – כלומר איננו צריכים לנסח, לכתוב ולשלוח אותה לאיש – וגם כי הקשב שלנו מופנה בעיקר להנאה מן היצירה. גם אם הרהרנו לעצמנו "ברצינות, זה מה שהדמות הזאת עשתה? זו התנהגות ממש לא סבירה לילד בן ארבע-עשרה", סביר להניח שמיד עברנו הלאה, כדי ליהנות מהפנים המוצלחים יותר של הספר – אולי העלילה הסוחפת, או הקונפליקטים המשכנעים, או החברות האמיצה בין פוטר למלפוי (הדור הבא). וכך אנו מתרגלים להתעלם מרובו של זרם ההערות הזה, ואף שהן נוצרות, איננו מקשיבים להן.

עורכים הניגשים לערוך טקסט צריכים לבצע, אפוא, העברת הילוכים מנטלית. אמנם, גם בזמן העריכה אנחנו קוראים, אבל כעת הזרם השקט של תובנות וביקורת צריך להפסיק להיות שקט. יש להטות אוזן היטב לקול החרישי המעיר על מוזרויות וצרימות, ולכבות את ההרגל להתעלם ממנו. הקול הפנימי השקט צריך לקבל את המיקרופון.

 

12 תגובות
  1. זאב רז permalink

    אני עובד בעיקר שלא משלמים לי…
    יש כמה משוררים (למשל) שנהנים מזה.
    וגם נכדים.

  2. רוני ה. permalink

    יכול להיות שכדאי בכל זאת לרשום את ההערות האלה בעיפרון לצד הטקסט או בסוף הספר. יש לזה ערך לדעתי גם לקוראים אחרים בבית, ואם את קוראת שוב את הספר את יכולה לראות אם את מסכימה עם ההערות מפעם או שיש הערות אחרות. למחבר או מו"ל הספר, הייתי מציע להתחייב לשלוח עותק נקי ללא תשלום למי שישלח ספר עם הערות.

    • רוני, נאמר לי שב"ספריית פועלים" של השומר הצעיר עשו כך בזמנו כמדיניות: הוציאו את הספרים בהוצאה זמנית, קיבלו הערות, תיקנו לפיהן והוציאו מהדורה קבועה. גיליתי את זה כשקראתי, במסגרת התיזה, עבודת תלמידים במוסד של השוה"צ ובה ציטוט של ספר שעוד לא ראה אור באותה שנה…

      • רוני ה. permalink

        מעניין.. אני מניח שהגיוני לעשות את זה רק במהדורות עם קהל קוראים גדול מספיק, כי יש לזה עלות די גבוהה. דרך אגב, משהו דומה קיים גם במגזר הדתי/חרדי. היה במשפחתי רב שכתב "הגהות על הש"ס [=גמרא]", שאחר כך גם יצאו לאור כספר בפני עצמו. (לא קראתי את הספר אבל אני מניח שלא מדובר ב"הגהות" במובן המילולי, אלא בחידושים, פרשנויות, קישורים וכו' שנעשו על בסיס הטקסט).

        • גם באוניברסיטה הפתוחה עושים כך לעתים, אם כי שם זו לא המטרה העיקרית: לפעמים מדפיסים חלק מהספר ושולחים לסטודנטים לפני שהספר כולו מוכן. במצב כזה יש אפשרות לקבל הערות ותיקונים (אם יש) מהמנחים ומהסטודנטים, ולשלב אותם במהדורה הקבועה.

  3. רוני ה. permalink

    נכון, אני זוכר את זה גם מקורסים שאני למדתי שם. בספרי לימוד התהליך הזה טבעי יחסית, כי לספר לימוד יש "קהל שבוי" והוא מתעדכן לעתים קרובות יחסית. בספרי קריאה אמיתיים זה מסובך יותר, כי הסופר והעורך לרוב נמצאים כבר במקום אחר ולא תמיד ברור מה לעשות עם ההערות. אגב עוד עניין קשור לזה – בספרים דיגיטליים מתבקש וקל יחסית להוסיף משוב: זה נושא שנמצא במחקר עכשווי ואולי יום אחד גם יתממש.

    • הקושי עם תיקונים לספרי קריאה הוא שברוב הספרים – לפחות בישראל – אין הדפסה נוספת בטווח הנראה לעין, ולכן אין אפשרות לתקן, גם אם מישהו שלח הערות ומישהו בהוצאה שמר אותן…
      ספרים דיגיטליים מציעים אפשרויות אינסופיות. פונקציה מרשימה שנתקלתי בה היא סטטיסטיקה של המשפטים שאנשים מירקרו בזמן הקריאה של ספר מסוים – נחמד לראות מה אנשים מצאו לנכון לסמן. וכמובן חיפוש, שאגב משנה את אופי הקריאה: בספר נייר, לפעמים במהלך הקריאה משהו מעלה שאלה על משהו אחר שהיה קודם (נניח: "רגע, הוא באמת אמר קודם מה שהוא אומר שהוא אמר? נדמה לי שלא…"), וכיוון שלא תמיד קל למצוא בדיוק את המקום הקודם, התהייה נשארת. בספר דיגיטלי קל לחפש ולבדוק ולכן אין עמימות, אין הסתמכות על הזיכרון האנושי, שהסופר אולי כיוון אליהן.

  4. קצת כמו בחיים בכלל, נכון?
    …ואהבתי את בחירת האיור :- )

  5. מוכר מאוד ולפעמים הבעיות כה קשות עד שיש ספרים שלעד מקוטלגים אצלי כ"הספר הנפלא שעורכת יותר אסרטיבית היתה משפרת אותו מאוד". רק אתמול דיברנו על ספר כזה בנסיעה משפחתית, כשלילה הקריאה לקהל השבוי ציטוטים נבחרים ואני שוב ושוב הצעתי מה למחוק.
    ואגב, תוך כדי קריאה גם לי היו שלל השגות על מחזה הפוטר החדש, אבל רוב הזמן לא נתתי להן להפריע לי יותר מדי. עובדה ששכחתי מה הן היו.

    • מסכנים, הם כבר לא ישתפרו – כולם שוכחים את ההערות… (ואולי מעורב פה לחש שכחה?…).

      אני תהיתי במהלך הקריאה למה, בעצם, היחסים בין הארי לאלבוס כל כך בעייתיים, ומה הילד הזה בכלל אוהב לעשות שהארי כל כך לא מתחבר אליו. גם הארי, כזכור, לא היה תלמיד מצטיין, וגם הוא לא היה תמיד חביב הקהל (לעתים קרובות להפך). אז רק השיבוץ לסליזרין וחוסר חיבה לקווידיץ'? החברות עם מלפוי? בקיצור, עד הסוף לא הבנתי מי זה בדיוק הילד הזה, ולמה הוא ואבא שלו כל כך לא מסתדרים.

כתוב תגובה לרוני ה. לבטל