Skip to content

מי המציאה את מבחן בקדל?

יולי 5, 2016

 

מבחן בקדל קומיקס

 

בשנים האחרונות היה "מבחן בֶּקדֶל" למונח אופנתי. המבחן, כידוע, בודק את מקומן של נשים בסרטים ובספרים, בעזרת שלוש שאלות: האם יש ביצירה לפחות שתי נשים? האם הן מדברות זו עם זו? והאם הן מדברות על משהו שאיננו גבר? המבחן נקרא "מבחן בקדל" על שם יוצרת הקומיקס אליסון בקדל, שהציגה את הפרמטרים האלה ברצועת קומיקס משנת 1985 (למעלה).

 

מבחן בקדל טרנדי

 

לפני זמן-מה אמרתי למישהו, "זו סדרה מגניבה, יש שם ממש נשים שעושות משהו יחד בלי שום קשר לגברים". "אה, כן, מבחן בקדל," אמר לי בן שיחי. כן, מבחן בקדל, חשבתי, אבל רגע, בקדל? הרי בעצם וירג'יניה וולף כתבה על כך בחדר משלך הנפלא, כאשר תיארה איך נתקלה – בספר של הסופרת הפיקטיבית מרי קרמייקל – במשפט "קלואי חיבבה את אוליביה".

"'קלואי חיבבה את אוליביה,' קראתי. ואז הממה בי ההכרה עד כמה עצום השינוי שבו מדובר. קלואי פשוט מחבבת את אוליביה אולי בפעם הראשונה בתולדות הספרות. קליאופטרה לא חיבבה את אוקטביה. ומה עמוק השינוי שהיה מתחולל ב'אנתוני וקליאופטרה' אילו הדבר היה קורה! במחזה כפי שהוא … הרגש היחיד של קליאופטרה כלפי אוקטביה הוא קנאה. האם היא גבוהה ממני? איך היא מסרקת את שערה? ייתכן שלא נדרש יותר למחזה. אבל כמה עניין היה נוסף אילו היו היחסים בין שתי הנשים מורכבים יותר. כל מערכות היחסים בין נשים, חשבתי כשאני נזכרת בחטף בכל הגלריה הנפלאה של דמויות בדיוניות, הן פשוטות מדי. כל כך הרבה נשאר בחוץ, בלי שניסו לגעת בו. … מוזר לחשוב שכל הגיבורות הגדולות בספרות, עד לרומנים של ג'יין אוסטן, לא רק שנראו דרך עיני הגברים, אלא גם נראו אך ורק ביחס לגברים. והרי זה חלק כה קטן בחייה של אשה …

"תארו לעצמכן שהגברים היו מוצגים בספרות אך ורק כמאהבים של נשים, ולעולם לא כידידים של גברים אחרים, כחיילים, הוגים, חולמים; כמה מעט תפקידים היו מוקצבים להם במחזותיו של שייקספיר; וכמה היתה הספרות ניזוקה! היינו מקבלים עדיין כמעט בשלמותו את אותלו, ואת אנתוני במידה רבה, אבל לא את יוליוס קיסר, לא את ברוטוס, לא את המלט או ליר…".

הדרישה הזאת ליצירה שיש בה נשים הקיימות בפני עצמן, ולא רק ביחס לגברים, קדמה אפוא בעשרות שנים לבקדל ("חדר משלך" ראה אור ב-1929). בקדל עצמה, כך מתברר, אינה נלהבת מהעובדה שמבחן בקדל נקשר בשמה בגלל "רצועת הקומיקס העתיקה ההיא משנת 1985". בפוסט שכתבה ב-2013 היא מתארת כיצד הרצתה בקולג' ואחד הסטודנטים ציין שה"מבחן" הוא למעשה גרסה מתומצתת של פרק 5 ב"חדר משלך", הפרק על קלואי ואוליביה. "כל כך הוקל לי שמישהו עשה את הקישור," כותבת בקדל. "אני די בטוחה שליז ואלאס, שממנה גנבתי את הרעיון ב-1985, גנבה אותו בעצמה מווירג'יניה וולף."

בקדל, בקומיקס שלה, המירה את הרעיון של וולף לשורת תנאים מוגדרים והעניקה לו ניסוח קליט ואלגנטי. המבחן נקרא אפוא "מבחן בקדל" בצדק גמור. ואילו וולף עצמה הייתה יודעת על הגלגול הזה של הרעיון שלה, ודאי הייתה שמחה עליו מסיבה נוספת: במסה הנפלאה שלה, וולף תוהה מדוע הכותבות של המאה ה-19 (ובפרט ארבע הגדולות: ג'יין אוסטן, אמילי ברונטה, שרלוט ברונטה וג'ורג' אליוט) כתבו בעיקר רומנים, ורק מיעוטן התפשטו לסוגות אחרות, כגון מחזות, ביוגרפיות ובמידה רבה גם שירה. ייתכן שוולף הייתה שמחה לשמוע שרעיון "קלואי ואוליביה" שלה זכה לפופולריזציה כה מבריקה הודות ליוצרת בז'אנר שהיא עצמה אולי אף לא הכירה – הקומיקס.

 

9 תגובות
  1. זאב רז permalink

    שמעתי על נובלה של המינגוויי שיש בה רק איש זקן, נער ודג גדול.
    חתרני.

  2. בתשובה לשואלים למה "בקדל" ולא "בכדל", כתיב שמופיע אף הוא בעברית (השם במקור הוא Bechdel):

    בקדל היא אמריקאית, והשם אכן נהגה "בקדל" (ראו לינק להגיית השם ב"פורבו", למטה). "בכדל" עלול להוביל לטעות בהגייה (כאילו מדובר בכ"ף רפה). לדעתי "בקדל" הוא גם הכתיב הנפוץ בעברית (ומופיע למשל בוויקיפדיה). ולבסוף, "בקדל" מתאים גם לכללי התעתיק מלועזית לעברית של האקדמיה ללשון (לינק למטה).

    http://he.forvo.com/word/bechdel_test/

    http://hebrew-academy.org.il/…/upl…/Transcription2_2.pdf

  3. רקפת permalink

    מרתק!! לא הכרתי את הקשר לוירג׳יניה וולף

Trackbacks & Pingbacks

  1. לינקים ספרותיים לסוף השבוע – 08/07/2016 | קורא בספרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: