עשר שקל מי יודע

פוסט זה שונה מהרגיל בבלוג: תמצאו בו יותר שאלות מבדרך כלל, ולעומת זאת פחות תשובות. זאת משתי סיבות עיקריות: האחת, שאני מעלה כאן שאלה, או תהייה, על אופי השפה העברית, שהתשובה עליה אינה טריוויאלית. והאחרת – שבניסיון להשיב על השאלה הזאת יצאתי לסיור בתחומה של השפה הערבית, שפה שאודה ביושר שאין לי בה שמץ מושג. לשמחתי נמצאו אנשים בקיאים ממני שהסתקרנו גם הם והתגייסו למשימה.

אחת הסוגיות הכאובות בעברית בת ימינו היא סוגיית המין הדקדוקי של שם המספר. דוברי עברית רבים וטובים אומרים "חמש פרקים" או "ארבעה מפלגות" או "שתים עשרה חודשים". הבלשן פרופ' גלעד צוקרמן העיר בצדק רב, כי לדוברי עברית אין שום קושי להשתמש בשם תואר מהמין המתאים: אף אחד שעברית היא שפת אמו לא יגיד "מפלגות מושחתים", אבל רבים יגידו, כאמור, "ארבעה מפלגות". מדוע?

סיבה אפשרית אחת היא שכמעט תמיד, המספר מופיע לפני שם העצם הנספר. זאת בשונה משם התואר, המופיע אחרי שם העצם המתואר ("שלוש כוסות", לעומת "כוסות שבירות"). לאחר שאמרנו את שם העצם, ייתכן שקל לנו יותר "לשלוף" שם תואר תואם. לעומת זאת, בצירוף של מספר ושם עצם עלינו לומר את המספר תחילה, וייתכן שהדבר מקשה עלינו ליצור את ההתאם הנכון.

סיבה אחרת היא שצורות הזכר והנקבה בשם המספר הפוכות מן הרגיל בעברית: על פי רוב צורת הזכר היא הקצרה וצורת הנקבה ארוכה ובמקרים רבים בעלת סיומת –ָה ובסמיכות –ַת (כגון נער, נערה, נערת-); ואילו במספרים המצב הפוך ודווקא צורת הנקבה היא הקצרה (כגון: ארבע) ואילו צורת הזכר היא ארוכה ובמקרים רבים בעלת סיומת –ָה ובסמיכות –ַת (כגון: ארבעה, ארבעת-). היפוך זה בצורה מאפיין את כל השפות השמיות ואין לו הסבר מוסכם, אך קל לראות שהוא הופך את ההתאמה בין מין שם העצם למין המספר לשקופה פחות ומבלבלת יותר.

צוקרמן מזכיר אף הוא את ההיפוך הזה, אך מציע הסבר יסודי יותר לשפע הטעויות בהתאמת שם המספר בעברית בת ימינו. הסברו הוא, כידוע, שכלל איננו דוברים עברית אלא ישראלית – שפה היברידית, בת כלאיים של עברית, יידיש ושפות אחרות. ביידיש אין למספרים צורת זכר וצורת נקבה: "צֶען" הוא עֶשֶׂר וגם עשרָה, ובעניין זה הישראלית דומה – כך טוען צוקרמן – לא לעברית אלא ליידיש.

לפני כמה ימים הרהרתי בהסבר הזה, ותהיתי: מהו, בעצם, המצב בערבית? ערבית היא שפה שמית שלא עברה את כל התהפוכות שעברה העברית, וקשה להאשים אותה בספיגת השפעות מן היידיש. מה קורה, אם כך, בשם המספר בשפה זו? האם גם שם אפשר להבחין בהתערערות או באיבוד ההבחנה הדקדוקית בין זכר לנקבה בשם המספר? אם כן, הרי שתהליך כזה התרחש בשפה שמית שאין ספק ב"שמיות" שלה, והדבר עשוי לשפוך אור על התערערות ההפרדה בין זכר לנקבה בשם המספר בעברית בת ימינו.

יצאתי אפוא לבדוק את הסוגיה. מצאתי בשמחה את המאמר הזה של הבלשן פרופ' גדעון גולדנברג. התברר שכיוונתי לדעת גדולים; גולדנברג משווה במאמרו זה בין תכונות שונות של העברית בת זמננו לבין "תכונותיהן של לשונות שמיות אחרות אשר המשכיות קיומן המלא לא הופרעה", מתוך רצון לבדוק את מידת "הזיקה אל השורשים" של העברית בת ימינו, שמא היא משקפת "טיפוס-לשון חדש הקרוב ללשונות אירופה יותר מלעברית המסורה". שמחתי לגלות שאני נמצאת בחברה טובה כל כך.

בערבית ספרותית יש בפירוש זכר ונקבה בשם המספר. בערבית מדוברת, לעומת זאת, המצב ברור פחות. שאלתי כמה דוברי ערבית, וקיבלתי תשובות סותרות. תשובות סותרות, במקרה זה, אינן מעידות בהכרח על טעות או על אי-הבנה: אם כמה מהעונים בטוחים שיש בערבית מדוברת צורות שונות למספרים בזכר ונקבה, וכמה מהם בטוחים שאין, ייתכן שהסתירה משקפת מצב לא-אחיד, או תהליך של שינוי. אולי המצב שונה בניבים שונים של הערבית, או בערבית של צעירים לעומת מבוגרים, וכן הלאה.

ספר הלימוד לערבית מדוברת "לדבר ערבית", מאת יוחנן אליחי, מציג את המספרים מ-3 עד 10 כצירוף של מספר ושם עצם נספר, וגורס כך: "בניגוד לעברית, אין הבחנה בין זכר ונקבה בצורות הנ"ל; אומרים: תַלַת אִחוֶה ותַלַת חַוַאת. (שלושה אחים ושלוש אחיות)." מילון פרולוג לערבית ספרותית-עברית-ערבית מדוברת מציין שצורות הזכר והנקבה בערבית הספרותית משמשות בערבית המדוברת לציון תפקידים תחביריים שונים: צורת הנקבה בערבית הספרותית מופיעה כאשר מציינים את שם העצם הנספר, וצורת הזכר בערבית הספרותית מופיעה כאשר אין מציינים את שם העצם הנספר. כלומר, שתי הצורות קיימות בערבית המדוברת, אך אינן משמשות לציון זכר ונקבה. גם שני דוברי ערבית כשפת אם שניאותו לספור בעבורי טענו שהמספר המונה בערבית מדוברת זהה לנקבה ולזכר: תַמַאן אוולאד (שמונה בנים), תַמַאן מָנַדיל (שמונה מטפחות). כמו כן אמרו שהמספר הסודר בערבית מדוברת זהה לנקבה ולזכר – אַוַל ולאד (ילד ראשון), אַוַל בִּנְת (בת ראשונה).

תיאור זהיר זה אינו בגדר קביעה כיצד משתמשים או כיצד צריך להשתמש בשם המספר בערבית מדוברת. מטרת התיאור היא להצביע על כך שבערבית המדוברת בישראל של ימינו (או לפחות באחת מגרסאותיה) לפחות חלק מצורות שם המספר הן זהות לזכר ולנקבה. זאת בניגוד לערבית ספרותית, שבה יש הבדל ביניהן. בהיותה של הערבית שפה שמית שהתקיימה ברציפות במזרח התיכון ואשר דוברה ברציפות לאורך שנות קיומה, ייתכן שהדבר מרמז כי התערערות המין הדקדוקי של שם המספר בעברית אינה קשורה בהשפעת שפות אירופיות, אלא היא חלק מתופעה רחבה יותר העשויה להתרחש בשפות שמיות; ובעיניי הוא מאיר באור חדש ומעניין את השגיאות התדירות מאוד של דוברי עברית בשם המספר.

תודה לנג'אח אבו עג'אג' ולד"ר רמדאן אבו עקלין שהסבירו וספרו בסבלנות בנים, בנות, שקלים ומטפחות. תודה לכל מי שהצטרפו לדיון ותרמו מזמנם ומידיעותיהם – רקפת לביא שהרהרה איתי בקול רם, רוני הפנר, ד"ר תמר עילם-גינדין, ישי שורק, מיכל רוט וכמו תמיד, אוהד עוזיאל.