Skip to content

ייבום וחליצה של עוגה

דצמבר 26, 2015

דמי חליצה ומטאפורה

 

לפני כמה ימים נתקלתי בשורה הזאת בתפריט של מסעדה: "דמי חליצה של עוגה – X שקלים". "דמי חליצה" הם כמובן התשלום למסעדה על מזיגת יין שהובא מהבית. התשלום על הבאת עוגה הוא לפי אותו היגיון (משלמים למסעדה על השימוש בכלים שלה לצורך הגשת אוכל או משקה מבחוץ, ואולי גם כפיצוי על כך שלא מזמינים יין או במקרה הזה קינוח). המפתיע הוא השם: "דמי החליצה" של יין קיבלו את שמם מחליצת הפקק מהבקבוק, אבל לעוגה הרי אין פקק!

המונח המקביל ל"דמי חליצה" באנגלית הוא corkage (או corkage fee), הנגזר מ-cork, פקק. ייתכן אפוא ש"דמי חליצה" העברי, המתייחס אף הוא לפקק (ולא, למשל, לפעולת המזיגה או לגביעים), הוא תרגום שאילה מאנגלית. לעומת זאת, באנגלית שמור לעוגה מונח נפרד וטרי יחסית: cakeage, על משקל corkage – מילה אלגנטית וגם שקופה מאוד, כי היא דומה ל-corkage הן בסיומת והן בהופעה הכפולה של הצליל "ק". בעברית אין כנראה מונח נפרד כזה, ו"דמי חליצה" משמשים לעתים גם לעוגה.

תהיתי מהו המנגנון הלשוני שהוביל לצירוף "דמי חליצה של עוגה". האם אפשר לומר שלפנינו מטאפורה – ביטוי המצביע על דמיון בין שני דברים משדות סמנטיים שונים (נניח, אלכוהול בבקבוק לעומת מאפים) כך שנוצר "צירוף מילולי חדש בעל משמעות מפתיעה"?

האם מי שאומר ללקוחות "אם תביאו בעצמכם עוגה תצטרכו לשלם דמי חליצה" מרגיש שהוא יוצר חיבור מפתיע – אולי מצחיק, אולי צורם? תחושה כזו תעיד שלפנינו מטאפורה. אמנם, כאשר אנחנו משתמשים במטאפורות ותיקות ומאובנות, כמו "לב העיר" או "סיפור מרתק", אנחנו רגילים אליהן כל כך שכבר איננו שמים לב לחיבור המפתיע שבהן (לעיר אין באמת לב, וסיפור אינו קושר אותנו באמת למקומנו). אבל "דמי חליצה של עוגה" הם ביטוי חדש ולא-נפוץ, ולכן נצפה שדוברים עדיין יבחינו שהוא יוצר חיבור בלתי צפוי.

אך ייתכן שמחבר התפריט שנתקלתי בו לא הרגיש שהוא משתמש בצירוף צורם או מפתיע. ייתכן שדוברים רבים כלל אינם יודעים מה פירוש המילה "חליצה" ב"דמי חליצה". "חליצה" במובן הוצאת פקק היא מילה גבוהה ונדירה יחסית, וייתכן שאנשים מבינים את הצירוף בתור "תשלום על הבאת יין למסעדה", בלי לקשר אותו עם הפעולה הספציפית של הוצאת פקק מבקבוק. ואם כך, הרחבת משמעותו של הצירוף והחלתו על מנות אחרות המובאות למסעדה מבחוץ – כמו עוגה – תהיה קלה יחסית, והשימוש בו יתקבל בטבעיות, מבלי לעורר חיוך או צרימה.

איזו משתי האפשרויות נכונה? למרבה הצער, קשה לבדוק: אם אומרים למישהו "דמי חליצה של עוגה" והוא מגיב בצחוק או בחיוך, ייתכן שעצם הרעיון להביא למסעדה עוגה מהבית הצחיק אותו, או שהרעיון לגבות תשלום על הגשת עוגה נראה לו מגוחך; או לחלופין, שהוא אכן תופס את הביטוי כמטאפורה וצוחק על הרעיון להתייחס לעוגה כאילו היא יין; או שהוא יודע מהי "חליצה" ולכן מבין את הביטוי כמטאפורה ברמה גבוהה יותר, וצוחק משום שלעוגה – כאמור – אין פקק. וייתכן, כמו במקרים אחרים, שהאמת היא אי-שם באמצע.

 

תודה לאנשים הטובים מפורום אג'נדה שהרהרו איתי על דמי חליצה של עוגות, ובייחוד ליפתח בריל ולרן הכהן על תובנותיהם. דנה זייברט הציעה למעוניינים את החלופה המעשית "דמי פריסה", ואורלי מזור-יובל הבריקה עם "דמי ייבום". תודה לכולכם.

קרדיט עוגה עם ברווזים: גיסתי המוכשרת לילי עוזיאל.

 

12 תגובות
  1. רוני ה. permalink

    אכן לא ברור לגמרי איך נקרא הצירוף הזה מבחינה בלשנית. אולי זה סוג של מטונימיה מושאלת? מטונימיה – כינוי של דבר בשם של דבר אחר הקשור אליו: תכונה, חלק וכו', על משקל "פה גדול" לאדם דברן, או "אף ארוך" לחטטן.
    בעיניי הצירוף הזה לא שקוף, ובלי ההסבר סביר להניח שלא הייתי מבין אותו. במקומו הייתי אולי מציע "דמי צלחת", כאילו משלמים על הצלחת של העוגה. אבל אולי על "דמי צלחת" אנשים לא יסכימו לשלם הרבה.

  2. רדליך משה permalink

    אןדה שזו הפעם הראשונה שנתקלתי במונח זה. זה לא מפתיע כי אני מבקר לעיתים רחוקות במסעדות ובכלל לא עלה על דעתי להכניס אוכל מהבית למסעדה. אתיחס לשני הדוגמאות שהביית. לב פירושו גם מרכז כי בתקופות הקדומות ראו בלב את מרכז החיים ולא במוח
    מכאן ביטויים כמו שברון לב או כאב לב. סיפור מרתק אבן מרתק אותנו למקומנו(בהנחה שאיננו קוראים בהליכה) וקשה להתנתק ממנו.
    תודה על מאמר מרתק(שקשה להתנתק ממנו)

    • תודה רבה לך, משה! עצם השימוש במילה "לב" לציון משהו חשוב וחיוני שכלל איננו נמצא בגוף הוא מטאפורה – שהיום קשה להבחין בה כי היא כל כך ותיקה ומוכרת. כך גם לגבי סיפור מרתק – אנחנו באמת נשארים כדי לשמוע אותו, כאילו אנחנו קשורים למקומנו או שמחזיקים אותנו בכוח. גם זו מטאפורה כל כך ותיקה ומוכרת שאיננו שמים לב אליה.

  3. Israel Ronen permalink

    חן חן, למדתי משהו.
    יישר כוח,
    ישראל

  4. אתי permalink

    אני מסתפקת בחליצת נעליי מרגליי הדואבות במסעדה, תמהתני אם גם על זה אצטרך לשלם…

  5. איזו רשימה מרתקת (וגם השאלה איך רשימה יכולה לרתק מופיעה ברשימה). כמי שהיה במעמד גילוי הביטוי הלשוני היצירתי (או שמא הלא מספיק יצירתי) "דמי חליצה" לעוגה, נהנתי במיוחד לראות איך זה התפתח לשאלה לשונית ותרבותית בכתיבתך.
    השאלה הגורלית בדורנו צורך המזון היא: איך לכנות תשלום עבור מזון ומשקאות שאינם של המסעדה, הנאכלים או נלגמים במסעדה? ולצורך כך יש להעיר את בן יהודה.

    • תודה רבה, מאיר! שאלות של נימוסים והליכות, כמו שאלות של שפה, מספקות הצצה מעניינת אל התרבות, ופה יש לנו שאלה שהיא גם כזו וגם כזו.

  6. תודה רבה.
    לי הדבר הזכיר את השימוש במונח "השקה" לגבי הוצאה לאור של ספר, שנשאל מהשקת ספינות…

    • תודה לך, צביקה! השקת ספר היא אכן מטאפורה (האמת שהופתעתי לשים לב לכך!). והנה הערה מצחיקה בעניין הזה, שנכתבה בתגובה באתר בננות בשנת 2009:
      "מזל טוב עקיבא יקר, בהצלחה עם 'השקת' הספר [אני אלרגית למילה השקה שכן במקורה לעניות דעתי היא מתארת טקס נסיעת בכורה בספינה, אבל הוצאות הספרים שאמונות על שיבוש העברית כבר קעקעו אותה בלשונם של רבים וטובים]". ומישהי אחרת עונה לה "בעיניי זאת דווקא מטאפורה יפה, ההשקה".
      http://blogs.bananot.co.il/271/?p=149
      יתרה מזו, גם על "דמי חליצה של עוגה" העירה מתרגמת מפורום אג'נדה "לעניות דעתי ובהתבסס על שכבר נאמר פה לפני, אם זו מטאפורה, היא אינה לגיטימית".
      התחושה של "אלרגיה" ו"חוסר לגיטימיות" משקפת את תחושת ההפתעה ואף הצרימה שמעוררת המטאפורה – אפילו כאשר ערים לכך שהיא מטאפורה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: