Skip to content

זה לא באג בספר

נובמבר 7, 2015

טכנאי ספרים

 

לפני אי-אלו שנים זכיתי להיות עורכת הלשון של "מכרה הקרח", ספרו של אהרן אפלפלד העוסק, כמו ספרים אחרים שלו, בתקופת השואה. עורך הספר היה יגאל שוורץ, חוקר של יצירתו של אפלפלד שגם ערך רבים מספריו. פגשתי אותו כדי לברר כמה שאלות קטנות שעלו במהלך העבודה, והוא שאל מה דעתי על הספר. אמרתי שהרומן מטלטל ומרשים בטון המינורי שלו, והוספתי שהדמויות אינן עגולות ומפותחות, אלא הן מעין רישומים בקווים כלליים מאוד. שוורץ חייך, הרהר ואמר בערך כך: "אפשר לומר שהדמויות אינן עגולות, אלא הן מעין קולב לתלות עליו את הסיפור".

האמירה הזאת הרשימה אותי מכמה בחינות. אפשר לתמצת אותה באמרה האהובה על מתכנתים It's not a bug, it's a feature: זו לא תקלה – זה בדיוק מה שהמוצר, או במקרה זה היצירה, אמורים לעשות. במחשבים, כמו בספרים, מה שנראה כמו באג הוא לעתים קרובות באמת באג, אבל כדאי להסתכל היטב: לעתים זה בכל זאת פיצ'ר.

התובנה הזאת שימשה אותי פעמים רבות מאז, בעריכה ובקריאה של טקסטים מכל הסוגים. נזכרתי בה בעקבות דיון בפורום של מתרגמים ועורכים, שבו העלתה מתרגמת את השאלה: בספר שהיא מתרגמת (מעברית לאנגלית) הדיאלוגים מנוסחים כשורה ארוכה של "הוא אמר"… "היא אמרה"… וכן הלאה. החזרות הרבות הפריעו לה, והיא שקלה לגוון מעט את הצירוף הקבוע, ובמקום לתרגם he said, she said וחוזר חלילה – להשתמש מדי פעם בפעלים אחרים, כגון claimed או stated. מה להעדיף – נאמנות למקור או הימנעות מחזרה "רובוטית"?

השיקול לטובת נאמנות למקור ברור – בדרך כלל מקובל שמטרת התרגום היא לשקף את המקור בצורה מדויקת ככל האפשר, בהתחשב בהבדלים בין שפות ותרבויות. בדוגמה שלפנינו, החזרה על אותו פועל בעברית לא נבעה ממגבלה של העברית: גם בעברית אפשר לומר "טענה", "קבעה", "שאלה" וכן הלאה, ובכל זאת, המחבר או המחברת בחרו לחזור על אותו צירוף. גם אם התוצאה חדגונית, התרגום צריך לשקף זאת, פשוט כדי להעניק לקוראים בשפת התרגום חוויה דומה ככל האפשר לחוויה של קוראי המקור. הם קנו תרגום, אחרי הכל, ולא "עיבוד משופר".

אך האם חזרות רבות על אותו צירוף מילים הן באמת חיסרון של הטקסט? אינני יודעת על איזה ספר שאלה המתרגמת, אבל באופן עקרוני – לא בטוח. האסוציאציה הראשונה שלי הייתה השיר הנפלא של אתי אנקרי לך תתרגל איתה:

"אז אמרתי לו

והוא אמר לי,

אני אמרתי לו

והוא אמר לי,

מה אמרתי לו –

כשהוא אמר לי? …"

אילו מישהו היה מגוון לאנקרי את השורות האלה בכמה פעלים אחרים, האם השיר היה משתפר כתוצאה מכך? ברור שלא. החזרה החדגונית יוצרת כאן רושם של דיווח אמיתי, לא "ספרותי", על שיחה, וכמובן גם אפקט קומי. כלומר, בשיר של אנקרי זה בהחלט לא באג, זה פיצ'ר.

עוד מאפיין כזה, שאפשר לראות אותו כחולשה של הכתיבה או לחלופין כטכניקה, הוא חזרה על מילה מסוימת או על צירוף מילים מסוים כדי לתאר אחת הדמויות. ב"הארי פוטר ומסדר עוף החול", למשל, לונה לאבגוד מתוארת שוב ושוב כ-dreamy, חולמנית. למעשה, כמעט בכל פעם שהמילים dreamy או dreamily מופיעות בספר, הן מתייחסות ללונה. אין ספק שהתיאור הקבוע הזה הוא חד-ממדי, והשפה האנגלית העשירה מציעה שלל מילים אחרות שהיו מאפשרות לרולינג לתאר את אותה דמות ואותה תכונה בצורה מגוונת יותר. אך האם החזרה על אותה מילה, שוב ושוב, כדי לתאר דמות מסוימת (ויש לכך דוגמאות רבות אחרות) היא בגדר חולשה? ההצלחה העצומה של סדרת ספרי הארי פוטר אינה משאירה ספק בכך שכתיבתה של רולינג היא אפקטיבית מאוד. בספריה יש מספר גדול של דמויות, וכדי שגם דמויות המשנה יהיו ברורות מאוד, לקוראים צעירים ומבוגרים כאחד, הן צריכות להיות משורטטות בבהירות רבה. השימוש במילים מסוימות וחוזרות כדי לתאר כל דמות מעניק להן מאפיינים מובהקים וספציפיים ויוצר "טיפוסים" ברורים: הנבזה, הנפוח, הרוחנית החולמנית.

עורך הניגש לטקסט מכל סוג צריך להיות קשוב לו מאוד. כדי להדגיש את יופיו ואת ייחודו של הטקסט ולהתגבר על חסרונותיו, יש להביא בחשבון את האפשרות שמה שנראה במבט ראשון כחיסרון אינו למעשה אלא מאפיין – אולי מועיל ומוצלח – של הספר.

באג

ב-17 בחודש ייערך הערב "יְקוּם אפלפלד", שבו יוצגו קטעים מיצירותיו בהשתתפות שחקנים וזמרת. את הערב ינחה מאיר עוזיאל, חמי המקסים והידען, שישוחח עם אהרן אפלפלד עצמו. המעוניינים להתוודע אל הסופר המיוחד הזה, או להעמיק את היכרותם איתו, ימצאו פרטים נוספים כאן (שימו לב, יש קוד הנחה בסוף הסטטוס!).

 

 

13 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    תודה על ההזדמנות להנאה צרופה!

  2. אני בטוחה שהבנתי באיזה ספר מדובר. ספר נפלא – שנון, פרי עטה של סופרת שמצטיינת בהבחנה בדקויות של שפת הדיבור. הקטעים "וX אמר… וY אמר…וX אמר…" היו מתישים לקריאה. בעת קריאת הספר תהיתי על הבחירה לכתוב כך, ולא בפורמט רגיל של דו שיח, וגם מדוע לא גוונו מעט המילים, במקרה של הספר הזה, לעניות דעתי, זה לא היה פוגם בו.

    • ייתכן – אני באמת לא יודעת באיזה ספר מדובר, כך שאינני יודעת אם במקרה זה עסקינן בבאג או בפיצ'ר. כמו בגד, מאפיין סגנוני אינו עומד בפני עצמו, אלא צריך להתאים ל"לובש".

  3. רדליך משה permalink

    מעניין,
    תודה.

  4. Good point, Shlomit. We all should take it into account.
    Sometimes it's helpful to consult the author. Not always feasible, of course. I suspect, though, that good and experienced writers have a reason for employing a technique that might be see as a "bug". Who knows — maybe the novel's editor already noticed this "amarti" business and mentioned it to the author, who said "Please leave it alone". Just speculating.

    • תודה, נינה, ובאמת ייתכן שהסוגיה הזאת כבר עלתה בעריכה. פנייה לכותב/ת היא פתרון מצוין אם אפשרי (כלומר אם הוא חי ומעוניין לעזור…), וכך אפשר להוסיף לתרגום קצת עריכה במצפון נקי. בעניין הזה שמעתי ממתרגם סיפור נחמד – הוא תרגם מאנגלית לעברית רומן שכתב לא-ישראלי אבל היו בו דמויות ישראליות, ובהן נערה בשם זמירה! המתרגם פנה לכותב, ששמח על ההערה והם החליפו את השם למשהו עדכני יותר.

  5. מעולה.
    כל כך נכון.
    ובתור מי שכותבת זה תמיד מביך אותי
    כשמעירים לי על משהו שנראה להם בעייתי
    ושלמעשה עשיתי לגמרי בכוונה.

    • תשמעי, תראי, עניין ה"בכוונה" אינו כה פשוט. גם בחירה מכוונת יכולה להיות לא כל-כך מוצלחת (אצל סופרים אחרים כמובן, לא אצלך!), ולעומת זאת גם עשייה ספונטנית, שהיא לא פרי בחירה מושכלת, יכולה להיות מוצלחת מאוד. השאלה היותר חשובה בעיניי היא לפיכך אם התוצאה טובה ומשרתת את הספר.

      נניח, אילו העורך של "מאה שנים של בדידות" היה אומר לעצמו "למה אותם שמות חוזרים פה כל הזמן?! זה נורא מבלבל" – פחות חשוב בעיניי אם מארקס התכוון שהחזרה תיצור אפקט של מעגליות ואל-זמניות, ואם הוא יכול להסביר את זה לעורך, ויותר חשוב שהאפקט נוצר.

      או מזווית אחרת – עורכת טובה צריכה להיות מסוגלת גם להסביר למחברת מתי הבחירות שלה לא מוצלחות, גם אם הן מכוונות לגמרי, ולהציע אופציה יותר טובה; ולהפך – כאשר צריך – לחזק את המחברת בבחירות שלה.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    שלומית אני כל הזמן לומדת ממך! גם כשלא כותבת לך. תודה רבה

  7. והנה טור נחמד של גבריאל רות ב-Slate בנושא של שימוש במילים פשוטות וחוזרות לעומת גיוון מלאכותי (מ-2.12.15).
    http://www.slate.com/blogs/lexicon_valley/2015/12/02/teachers_banning_simple_words_like_said_is_a_bad_idea.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: