Skip to content

שאלה של גבולות: למה לוֹטשֶן נשארה אורה

אוקטובר 8, 2015

גבולות בעריכת לשון

יש מדינות שגבולותיהן ישרים ומסודרים, ויש מדינות שגבולותיהן עקמומיים, כאילו שרטטו אותם ביד רועדת: הם מתפתלים מסביב לערים או למשאבים נחשקים, נצמדים לעיקוליו של נהר או פשוט עוברים במקום שבו נעצרו הטנקים (או הסוסים).

בעריכת לשון של טקסט, ואף בתרגום ובעריכה בכלל, אחת השאיפות היא לאחידות ולעקביות – לגבולות ישרים וברורים, כאילו שורטטו בסרגל. אלא שהשאיפה הזאת מתנגשת לעתים קרובות במגבלות ובמטרות אחרות.

דוגמה מעניינת להתנגשות כזו מצאתי בתרגום מיכאל דַק ל"אורה הכפולה" (הוצאת אחיאסף, 1999). בהקדמת המתרגם לספר מסביר דק כי בתרגומים קודמים של ספרי קסטנר (ולא רק בהם) נעשתה לוקליזציה של היצירות; בין השאר, הועלמו מאכלים מבשר חזיר ותפילות נוצריות, ושמותיהן של רבות מהדמויות הוחלפו בשמות "ישראליים כשרים". זאת בגלל הסלידה מגרמניה בעקבות מלחמת העולם השנייה, וכן בגלל "רתיעה מן המנהגים האחרים והדת האחרת של גיבורי הסיפורים". דק, בהתאם למגמה הרווחת בשנים האחרונות, העדיף לשמור על נאמנות למקור מן הבחינות האלה, שהרי "כך לומדים להכיר את העולם וגם את עולם הדמיון של הסופר … על הנופים והמנהגים, על הזמן והמקומות האמיתיים שבהם חיו הגיבורים ועל (רוב) שמותיהם".

ולמה "רוב"? או. לתרגום הקודם והמקסים של יצירה זו לעברית אחראית המתרגמת אלישבע קפלן (אחיאסף, 1950). בתרגום של קפלן הופיעו עמליה, תמר, רותי, מרים ורינה, שבתרגום של דק חזרו להיות אולריקה, בריגיטה, שטפי, מוניקה וכריסטינה. אבל התאומות לואיזֶה ולוֹטֶה (ובשם החיבה שלה – לוֹטְכֶן, או לוֹטְשֶן), דווקא הן נשארו "לי" ו"אורה", כמו בתרגום של קפלן. ובעוד ש"לי" ניחן לפחות בצלצול בינלאומי, "אורה" העברית נראית חריגה מאוד בין כל האולריקות והבריגיטות. דק מסביר לקוראיו את הבחירה שלו: "את שמו של הספר בעברית, אורה הכפולה, אי-אפשר לשנות, אפילו עם בולדוזר. כך הכיר אותו הקורא בארץ מאז יצא הספר לראשונה בעברית … אם נקרא לספר 'לוֹטְכֶן הכפולה', כפי שהוא נקרא בגרמנית, אף אחד לא ידע במה מדובר". כלומר, דק הביא בחשבון שהשם הוותיק הוא מוכר ואהוב, שלא לומר מותג קיים, ולכן בחר לסטות מן הכלל שלו – שמירה על השמות המקוריים ונאמנות לעולם ולתרבות של היצירה המקורית.

בדוגמה הפוכה, של היצמדות לכלל שהייתה כנראה מוגזמת, נתקלתי בזמנו כאשר עבדתי כעורכת לשון בעיתון "כל העיר". השבועון התברך באותם ימים במחלקת עריכת לשון מפוארת, וכדי שהעיתון כולו יופיע תמיד בכתיב ובתעתיק אחידים, אף שכעשרה אנשים שונים התקינו את הטקסטים – היו נהוגים במחלקה כללים ברורים ונוקשים מאוד. אחד מהם היה, שכל תנועת a במילה או בשם לועזיים המתועתקים לעברית תסומן באות אל"ף – גם אם המילה ארוכה או מוכרת מאוד, ולמרות התמרמרותם של עורכי העיתון. כך היו לנו למשל "קלארה" ו"אוניברסאלי" וגם "דולאר", ובאחד הימים נשמעה במערכת שאגת אימים של העורך הראשי "מי כתב 'באמבי' בכותרת?!".

לעתים קשה אפילו לנסח כלל סביר. מה, למשל, עם שמות היסודות והתרכובות בספר כימיה או ביולוגיה – בעברית או בלועזית? כמובן, לא לכל היסודות יש שמות בעברית: יש לנו פחמן, חמצן, סידן וכסף וזהב, אבל מה עם פלטינה וניקל? טוב, מה שאין אין, כמובן; אפשר להחליט שאם יש ליסוד שם עברי, משתמשים בו. אבל לאלומיניום, למשל, יש שם עברי, חַמְרָן, אך הוא מעולם לא נקלט. וגם ביסוד שיש לו שם עברי מקובל מאוד, כמו פחמן – מה עם התרכובות? קרבון דיאוקסיד יהיה כמובן "פחמן דו-חמצני", אבל מה עם קַרבּוֹנט – האם לתרגם ל"פַּחְמָה"? וגם אם התשובה היא "כן", מה נעשה כשנגיע לקַרבִּיד, שאין לו שם עברי? אין מנוס מלשרטט את הגבול על בסיס פרטני.

ומה עם שמות של חברות ושל יצירות – האם לתרגם או לתעתק? גם כאן קשה להחליט על כלל קבוע. כיום מקובל לתעתק, ותרגומים ותיקים כמו "חיפושיות הקצב" ואפילו "האבנים המתגלגלות" נשמעים מצחיקים. אבל "הסנדק" נשאר כך ולא "דה גודפאדר". וגם אם מתעתקים – כיצד נוהגים למשל במילה the? ג'אגר ושות' הם לרוב "הרולינג סטונס", אבל "דה וויס" הוא אף פעם לא "הוויס".

עורכים ועורכי לשון נדרשים אפוא לשרטט את הגבולות בזהירות ובשיקול דעת, ולאזן בין הרצון בכללים עקביים, פשוטים וקלים לזכירה – לבין שיקולים אחרים המביאים אותנו לכופף את הכללים כאן, וכאן, ושם.

 

תודה לתמי אילון-אורטל המקסימה, שסרקה ושלחה לי את העמודים הראשונים של "אורה הכפולה" בתרגום אלישבע קפלן.

 

17 תגובות
  1. מעניין מאוד, שלומית. שעשע אותי הבולדוזר של מיכאל דק. מסכימה מאוד.

  2. זאב רז permalink

    נהדר.
    ר' נחש בריח / כוכבית
    בואה / אסטרואיד
    (תרגומי הנסיך הקטן)

  3. נהדר, תודה. אורה הכפולה והשלושים-וחמישה במאי (או: דני נוסע לים הדרומי) הם בין הספרים שקראתי שוב ושוב. מישהו יודע (בלי לגגל) איך קראו לדני במקור?

    • תודה, נינה! עלה לי בראש שזה בערך "וולפגנג". גיגלתי וראיתי שזכרתי את התנועות אבל לא את העיצורים…

  4. רותי permalink

    איזה פוסט מעניין! בתור מישהי שאינה מהתחום יש משהו כל כך מרתק בהבנת השאלות שבהן איש מקצוע נדרש להפעיל שיקול דעת.

    • תודה, רותי! בעצם אפשר לומר שיש ז'אנר כזה, "מבט אל המקצוע", אם כי בדרך כלל מדובר בעיבוד אמנותי. כמו סדרות הדרמה על רופאים ועורכי דין, והספרים של ג'יימס הריוט על חייו כווטרינר, וכמובן "הטבלה המחזורית" המופלא של פרימו לוי על הכימיה. בעצם זה סוג של מרכז מבקרים…

  5. כשקראתי את זו הרשימה המעניינת,
    לא יכולתי שלא לחשוב על העריכה האישית שאני עושה לעצמי תוך דיבור,
    כי הרי גם בדיבור אנו נדרשים להחליט על מילה כזו או אחרת,
    שגם אם יש לה מילה בעברית, וגם אם אנחנו יודעים אותה,
    לפעמים או שלא נהיה מובנים, או שחלילה נשמע נפוחים ומליציים,
    אני נורא אוהבת להגיד מילים בעברית, כמו חמרמורת, יעפת, ושות'
    אבל לפעמים נכנעת לרצון להיות מחובבת ונורמלית…
    ו'לוטכן הכפולה'? לא יעלה על הדעת!

    • כן, העולם במה וכולנו שחקנים, ומנסים להתאים את ההצגה לקהל…
      "לוטכן הכפולה" דווקא חמוד בעיניי.

  6. דוד permalink

    בתרגום של אלישבע קפלן ל"שלושים וחמישה במאי" הבניינים בעיר האוטומטית עשויים חמרן ולכן הקירות מזמזמים. במהדורה המעודכנת שהוציא אוריאל אופק הם כבר עשויים אלומיניום.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    פשוט מצוין. ואפילו מרגש.

    ושיתוף – הרגשתי שקוראת טקסט על חינוך. והמחשבות שלי נדדו לבית הספר ולשאלות חינוכיות, נקודתיות ועקרוניות.

    …*אנשי חינוך* נדרשים אפוא לשרטט את הגבולות בזהירות ובשיקול דעת, ולאזן בין הרצון בכללים עקביים, פשוטים וקלים לזכירה – לבין שיקולים אחרים המביאים אותנו לכופף את הכללים כאן, וכאן, ושם.

    השפה היא החיים. העיסוק בשפה הוא העיסוק בחיים.

    אני לא מופתעת מכך שאני מרכיבה את משקפיי כאשת חינוך כשקוראת טקסט. זהו חלק מהותי מן הזהות שלי.
    אני מוצאת כאן שני דברים:

    1. תמיד יפה בעיני לראות איך אפשר לקרוא חלקים שונים של טקסט שנכתב בקונטקסט מסוים דרך קונטקסט אחר, ולמצוא בהם השראה או למידה לתחום תוכן אחר מזה שאליו כיוון המחבר. אני מרגישה שב'ערבוב' בין שדות, כשהוא נעשה באופן מדויק ולא מאולץ או 'מודבק', כשהוא נעשה באופן גמיש ויצירתי אך במקביל צנוע, יש בכך כמו צמיחה של המילים. חריגה שלהן מגבולות עצמן.

    2. פוסטים רבים שלך, וזהו לא מקרה יוצא דופן, אני מרגישה שיש בהם אמירות משמעותיות ומלמדות לגבי מרחבי חיים שונים. מרגישה שהעיסוק בעריכה/תרגום הוא לפחות עבורי, מעין פלטפורמה להעברת מסרים רחבים ועמוקים יותר, במתכוון או שלא (באג או פיצ'ר..:))

    רוצה להגיד שאת מצליחה לעסוק בשפה באופן מיוחד שמרתק אותי.
    באמצעות העיסוק בשפה דרך פריזמה של "מבט אל המקצוע" (כפי שהסברת את המונח באחת התגובות), את בעצם מוכיחה הלכה למעשה את היותה של השפה חלק כה עמוק מהנפש האישית והקולקטיבית. ללא הסברי- מטא מתחכמים את מוכיחה את היותה של שפה משקפת ומעצבת חיים שלמים.

  8. יש לי ספק באם תגובתי בעניין השין- סין התקבלה המילה שהדי במרומים לעיתים מפורשת כסעדי במרומים אבל זאת ש-שמאלית וכך מתקרבת המילה למילה הערבית שהיד כלומר שהדי במרומים פרושו עדי במרומים העד שלי ממש כמו השהיד שהוא העד יש באסלם את השוהדה (העדות שכול מוסלמי מעיד וזאת חלק מקריאת המואזין שאנחנו שומעים מצריחי המסגדים
    עןד בעניין זה זה שמה של הרוח המזרחית בארץ שרקיה מזרח בערבית שרק.כמו בביטוי ללא כחל ושרק.(ללא איפור בלי כחול ואדום=שרק גם בערבית פוצחה שרק משמעו אדום -שני ויש בתנך סוסים לבנים ושרוקים!

Trackbacks & Pingbacks

  1. חדשות ספרות: סבטלנה אלכסייביץ היא זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2015; סופר המתח השוודי הנינג מנקל הלך לעולמו בגיל 67; פרס הפוליו לא יחולק השנה בגלל ב
  2. ספרות ברשת: סבטלנה אלכסייביץ היא זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2015; סופר המתח השוודי הנינג מנקל הלך לעולמו בגיל 67; פרס הפוליו לא יחולק השנה בגלל בע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: