Skip to content

אוטואנטונימים: מה שאמרתי לך! וגם ההפך!

אוגוסט 19, 2015

 

אוטואנטונים

 

ישנן מילים נטולות כושר החלטה, האוחזות בשתי משמעויות מנוגדות: "למפרע" פירושה גם בדיעבד וגם מראש; "לקַלֵס" פירושה גם ללעוג וגם לשבח; "לאַבֵּק" פירושה לכסות באבקה או באבק וגם לנקות מאבק; ו"לברך" פירושה גם לקלל. מילים מסוג זה הן אמנם מעטות, אך כפיצוי זכו לשמות רבים. מילה המציינת שתי משמעויות הפוכות נקראת "אוטואַנטוֹנים" (אנטונימים הם הפכים, ו"אוטואנטונים" הוא לפיכך "ההפך של עצמו"), קוֹנטרָנים או מילת יָאנוּס, על שם האל הרומי האחראי לדלתות, למעברים ולשינויים, שלו שני פנים המתבוננים בכיוונים מנוגדים.

מילים מסוג זה אינן קיימות רק בעברית, כמובן. באנגלית, למשל, הן שכיחות בהרבה: quite פירושה גם "מאוד" וגם "למדי"; to weather פירושה לעמוד בפני קושי ולצאת ממנו בשלום אבל גם להישחק ולהתבלות; fast פירושה מהיר – אך גם מחובר בחוזקה למקומו. ואמרה ידועה קובעת כי בערבית יש לכל מילה שלוש משמעויות – המשמעות הבסיסית, ההפך הגמור וסוג של גמל.

איך נוצרים צמדים כאלה? כלומר, איך נוצר מצב שבו משתמשים במילה כדי לציין משהו – וגם את ההפך ממנו?

ובכן, כפי שיאנוס אולי היה אומר – ביותר מדרך אחת. כמה מהמילים האלה הן צמדי הומוגרפים, כלומר צמדי מילים שהכתיב שלהן זהה, אך המקור והמשמעות (ולפעמים גם ההגייה) שלהן – שונים. המילה "לקלס" היא כנראה כזו: "לקלס" במשמעות "ללעוג" מופיעה במקרא, ואילו המשמעות "לשבח" מופיעה מאוחר יותר, בלשון חכמים, ואבן שושן משער כי מקורה במילה היוונית קָלוֹס (καλὸς), יפה. באנגלית, דוגמה למילה שנוצרה כך היא הפועל to cleave, שפירושו גם לחתוך או לפצל וגם להיצמד בחוזקה. שתי המשמעויות מקורן במילים שונות באנגלית עתיקה – "לפצל" במילה clēofan ו"להיצמד" במילה cleofian. עם חלוף השנים, השתנו שתי המילים הנפרדות עד שלבשו אותה צורה.

מילים אחרות הן אכן אותה מילה, שרכשה במהלך השנים משמעויות שונות הקשורות זו לזו – ששתיים מהן מנוגדות. במקרים רבים, המשמעויות המנוגדות מקורן בניבים שונים או בתקופות שונות. לדוגמה, to table פירושה להציע לדיון באנגלית בריטית, ולדחות את הדיון באנגלית אמריקאית. ובעברית – "למפרע", כפי שראינו בפוסט הקודם, פירושה "בדיעבד" בלשון חכמים ו"מראש" בעברית החדשה. כך גם "לאַבֵּק" – המשמעות של לפזר אבקה מקורה בלשון חכמים, ואילו המשמעות "לנקות מאבק" מקורה בעברית החדשה. גם הפועל האנגלי to dust הוא אוטואנטונים, עם אותו כפל משמעות, וייתכן אפוא שהמשמעות החדשה של "לאבק" היא שאולה, מאנגלית או משפה אירופית אחרת.

"לברך", לעומת זאת, קיבלה את משמעותה הכפולה בדרך פשוטה מאוד: המילה החיובית "לברך" שימשה כלשון נקייה לציון המשמעות ההפוכה, לקלל. "בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת" (איוב ב ט).

 

ותוספת לקוראים מתחומי המדעים: התופעה של מילה בעלת שתי משמעויות מנוגדות נקראת גם "אננטיוסמיה", על משקל "פוליסמיה", שהיא מצב שבו למילה אחת יש כמה משמעויות שונות. "אננטיוס" (ἐναντίος) ביוונית פירושו הפוך, מנוגד, ודוברי הכימאית שבינינו ייזכרו במילה "אננטיומרים" – צמד מולקולות שהן תמונת ראי זו של זו, בדומה ליד ימין ויד שמאל.

 

 

6 תגובות
  1. זה מעניין ומעורר מחשבה האוטואנטונים הזה. וביידיש זה הכי טוב, כי אם בערבית "לכל מילה שלוש משמעויות ….. ושם של גמל", הרי ביידיש אני כמעט בטוחה שכל ביטוי או מילה כמעט יכולים לקבל את המשמעות ההפוכה להם, כי את יודעת, יהודים :- ) הם התחילו עם זה בתנ"ך ומאז הם לא מפסיקים.

    • יודעת מה, יש לי את מי לשאול. כמובן, מילים רבות אפשר להגיד באינטונציה ובהקשר שנותנים להן את המשמעות ההפוכה ("אוי, ממש מעולה, זה ממש אבל ממש בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו", "גאון, אין, גאון" וכו', כשהכוונה אינה להחמיא…).

  2. שלום שלומית, רוני מהשפה העברית הפנה את תשומת לבי לפוסט שלך ואכן קראתיו בעניין רב. ההסברים הנקודתיים שלך למילים שבהן התרכזת עניינו אותי מאוד (קראתי גם את הפוסטים הקודמים) אבל לדעתי התופעה חורגת מכמה מילים מועטות בלבד. כבר הרבה שנים אני חוקרת את תופעת המילים ההפוכות בעקבותיו של הבלשן הגרמני קרל אבל שהיה מומחה למצרית עתיקה וטען שבתחילה כל המילים בה היו אוטואנטונימים ורק בשלב מאוחר יותר חל בהן בידול. הגעתי למסקנה שגם בעברית מקראית הדבר הוא כך. הינה כמה דוגמות, בנוסף על מה שכבר אמרת:

    בָּרָא (יצר)-בֵּרֵא (שסף, ביתק בחרב, קרע לגזרים), אוֹן (כוח)-אוֹן (עֹנִי, מצוקה), חָלַשׁ (נפל, קרס)-חָלַשׁ (רמס, גבר, ניצח), רֵעַ-רַע, אוֹר-מְאֵרָה, עָרֹם (תם, חף)-עָרוּם (נוכל, "לבוש", מחופש), שָׂגָה (שגשג)-שָׁגָה (נכשל), נָאוֶה-נַעֲוֶה, הִלֵּל-הֵילִיל, נוּגֶה-נוֹגֵהַּ, שָׁחֹר-צָחֹר, שָׁחֹר-חִוֵּר, לָבָן-נָבָל, תֹּם-כֶּתֶם, תָּם-טָמֵא, חַיִל-חִיל, שַׂר-רָשׁ, עָמַד-מָעַד, פָּרָה-רָפָה, נָב-נָבַל, צִיּוֹן-צִיָּה, שׁוֹאָה-יְשׁוּעָה, שַׁוְעָה-שַׁעֲשׁוּעַ, קִיא-קַעֲקַע, אוֹן-אַיִן, שַׁדַּי-שֵׁדִים, אֵל-לֹא…

    המילים נטולות כושר ההחלטה משקפות את הלא מודע החצוי, המתלבט בין לבין, האמביוולנטי. דוגמות רבות נוספות, הרחבות לרעיון וקישוריות לספרים ומאמרים אפשר למצוא בבלוג שלי המוקדש בעיקרו לנושא: לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, הבלוג של אורנה.

    • שלום אורנה, אני שמחה שמצאת עניין בבלוג. הרעיון מעניין ואשמח לקרוא עליו בבלוג שלך.
      כמובן, צמד המילים בָּרָא-בֵּרֵא נגזרות מאותו שורש בבניינים שונים – ומעצם שיטת השורשים והבניינים בשפות שמיות, אותו שורש בבניין שונה מבטא לעתים קרובות משמעות הפוכה בעיקרה: אִכֵּל-אֻכַּל, הקפיץ-הֻקפץ, גזר-נגזר וכו'.
      כמו כן, חשוב כמובן לשים לב היכן מדובר באמת באותה מילה והיכן במילים דומות בצליליהן שאין ביניהן קשר אטימולוגי, קשר של מוצא (ציינתי כאן כמה כאלה, בעברית ובאנגלית).
      פה כתבתי על עוד צמד כזה, אמנם לא של ניגודים, שלכאורה היה אפשר לשער שיש לו מוצא משותף, אך לא היא: הצמד לאכסן-לאחסן. השתיים דומות בצליליהן, בכתיב שלהן ובמשמעותן (מאחסנים חפצים, מאכסנים בני אדם), והאותיות ח-כ אכן מתחלפות ביניהן לעתים, ובכל זאת אין קשר בין המילים: "אחסן" נגזרת מ"חסן", ואילו "אכסן" מקורה ב-xenia, הכנסת אורחים ביוונית.
      https://shlomitouziel.wordpress.com/2011/12/22/%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/
      https://www.safa-ivrit.org/changes/letters.php

      • תודה, שלומית. קראתי מה שכתבת על אכסן/אחסן, מאוד מעניין.

        יש לי התחושה שמעבר לפעיל/סביל של הבניינים ומעבר למקריות של מילים דומות, השורשים הראשונים בתחילת השפה הכילו בתוכם את הקונספט השלם, על שני הקצוות שלו. מריזמוס מרוכז. כך למשל רע הוא גם רוע וגם רעות ואהבה.

        הבלשן הגרמני קרל אַבֶּל (1837-1906) זיהה את התופעה במצרית עתיקה, שבה אותה מילה ציינה שני מושגים מנוגדים. המילה כֵּן, למשל, פירושה היה חזק וחלש בעת ובעונה אחת. לפי התיאוריה של אבֶּל, המצרים הקדמונים לא יכלו להבין את מושג הכוח בלי להשוות אותו לניגודו. התפתחות השפה ודובריה גרמה במשך הזמן להתפצלות המילים. המילה כֵּן, שפירושה היה חזק וחלש, התפצלה ל-כֵּן חזק ול-כָּן חלש.

        הבלשנות המסורתית לא מסכימה עם הסברה הזאת. הבלשן אמיל בנבנישת קטל בחריפות את דעתו של קרל אבל. אבל קשה להוכיח לכאן או לכאן. מי יודע איך נברא העולם ומי יודע איך נוצרה השפה.

        אם יעניין אותך, יש לי, מלבד הבלוג, גם סדרת מאמרים בנושא ואפשר לקרוא אותם במקובץ באתר ניוז 1

        http://www.news1.co.il/ShowTitles.aspx?page=2&FirstName=אורנה&LastName=ליברמן

        • רוב תודות, אורנה. אין ספק שנוח לנו לחשוב באמצעות ניגודים (ומכאן גם השאלה הבסיסית על מקום חדש, "מי נגד מי"). תודה על הלינק למאמרים! אקרא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: