Skip to content

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על נס

אפריל 11, 2015

 

Black+Abigail

 

"שיהיה לנו בהצלחה היום," אמרה לי מישהי ביום הבחירות. "אמן כן יהי רצון," אמרתי לה. "בתור אדם חילוני זה לא הניסוח שהייתי בוחרת, אבל כן," השיבה לי.

השימוש בביטוי הדתי צרם לבת שיחי דווקא משום שהיה ברור לה שלא התכוונתי לו במשמעותו הדתית: הרי אילו הייתה חושבת שלכך התכוונתי, ברור שלא הייתה מגיבה כך. גם משפטים כגון "הראייה שלה ניצלה בנס" או "חייו ניצלו בנס" גוררים לעתים קרובות תגובות ציניות או אירוניות, כאשר ה"נס" היה כרוך בעבודתם המסורה של אנשי צוות רפואי. אבל השפה העברית (כמו רוב השפות הטבעיות) החלה את דרכה כמה אלפי שנים לפני הולדת החילוניות, והחשיבה והפולחן הדתיים טבועים בה עמוק.

ברמה השטחית ביותר, ביטויים כמו "אמן ואמן", "לעשות מצווה", "לתת גט", "ייהרג ובל יעבור" או "שיהיה לכפרה" הם בעלי משמעות דתית גם כיום, אך משמשים בהשאלה גם בהקשרים אחרים. צעד אחד הלאה נמצאים ביטויי התמרמרות ורוגז כגון "אלוהים אדירים" או ביטויי התפעלות כגון "יואו אלוהים" – האל הטוב נזכר במילות הקריאה האלה לצורך הדגשה בלבד, ובאותה מידה אפשר לומר במקומן סתם "אוף" או "וואו", בהתאמה.

השימוש במילים "נס" ו"מזל", לעומת זאת, מגלה רובד דתי עמוק ומסקרן יותר. החשיבה החילונית, הרואה את העולם כחומרי ומסבירה אותו בהתאם לכך, היא חדשה יחסית. גם אם באופן הגיוני אנו יודעים מהי הסתברות ומהו סיכוי, ושגם סיכוי נמוך עשוי להתממש – היגיון לחוד וחוויה לחוד, והשמחה והפליאה על מזלנו הטוב עשויות למצוא להן ביטוי במילה "נס". כמובן, ההכרזה על "נס" יכולה לשמש גם לצורך הקיצור וכן לשם האפקט הדרמטי, ולכן היא חביבה על עורכים בעיתונים ("עוד נס במילאנו? מכבי ת"א חולמת על הגביע").

המילה "מזל" מעניינת עוד יותר מ"נס": כיום "מזל" משמשת גם לציון אירועים אקראיים, כמו במשפטים "הוא בכלל לא יודע לשחק, סתם היה לו מזל" או "זה עניין של מזל". אך מעניין להבחין שמשמעות זו היא חדשה יחסית. המשמעות המקורית של "מזל" היא כמובן קבוצת כוכבים או כוכב ("וְאֶת-הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם" – מלכים ב כג ה). "מזל" העברית קשורה כנראה למילה האכדית mazzaltu, שפירושה מצב או מעמד וספציפית – מיקום הכוכבים. מן האמונה הפגאנית שגרמי השמיים משפיעים על חיי האדם נגזרה משמעות נוספת של המילה "מזל" – גורל, מנת חלקו של אדם בחיים; ומכאן נגזרה המשמעות הנוספת של הצלחה ואושר (כקיצור של "מזל טוב"). המשמעות של מקריות, אקראיות, היא מאוחרת יחסית. המילה "מזל" נושאת עמה אפוא מטען מעורר יראה של משמעויות, וכשאנחנו אומרים "היה לה מזל", כל עומק המשמעויות הזה מהדהד בדברינו.

המחשבה והפולחן הדתיים הצמיחו עוד שפע מילים עבריות אחרות. יש כאלה שמקורן שקוף ומיידי מאוד, כמו "מלאך" במובן "טוֹב לב", "שטני", "חטא", "אלוהי" (כגון על מוזיקה), "תורה" במובן ידע או תיאוריה ("תורת דארווין"), "טהור", "כשר", "להתנזר", "שעטנז" וכמובן "שעיר לעזאזל": מי היה מאמין שטקס מוזר שבו הכהן הגדול מעמיס את כל חטאינו על תיש ושולח אותו אל המדבר יוליד ביטוי שימושי כל כך.

לצד אלה, ישנן מילים שמקורן במנהגים דתיים אף שרובנו איננו רגילים לחשוב עליהן בהקשר זה – כגון "עבֵרה", "קורבן" (ומכאן זהות קורבנית, התקרבנות), "לכַהֵן" בתפקיד  (מלשון כהן בבית המקדש), "חֵרֶם" (במקרא: דבר שהוקדש לאלוהים או האסור בהנאה) ואפילו "נסיך", שמקורה במנהג לנסוך שמן על אדם הממונה לתפקיד חשוב (למשוח אותו) כדי לציין שהוא ממלא את תפקידו בחסד האל ("וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל-צִיּוֹן", תהלים ב ו). מילים אלה עברו אפוא תהליך של חילון.

מקורותינו הדתיים טבועים בשפה כפי שטבועה בה ההטיה שלפיה לבן ובהיר זה טוב (סגנון בהיר, עתיד בהיר) ושחור וכהה זה רע (יום שחור, סוף שחור, הון שחור), גבוה טוב יותר מנמוך והטיות ידועות אחרות. הסופרת אורסולה לה גווין עסקה במטען החברתי-תרבותי הטבוע בשפה בספרה הנפלא The Dispossessed (ראה אור בעברית בשם "המנושל" בתרגום תמר עמית, ולאחרונה שוב בשם "בידיים ריקות", בתרגום עמנואל לוטם). לה גווין מתארת בספרה חברה אנרכיסטית-קומוניסטית דמיונית, דומה מעט לקיבוצים שלנו בדמותם המקורית, אך בקנה מידה גדול יותר. כדי להתנער לגמרי מן העולם הישן והרכושני, החברה החדשה הזאת מוקמת בכוכב לכת אחר ודוברת שפה שהומצאה באופן מלאכותי. שפה זו – פְּרָאווית – חסרה כמעט לגמרי מבנים המתארים בעלות: במקום לומר "היד שלי כואבת" אומרים "כואבת לי היד", במקום "זה שלי וזה שלך" – "אני משתמש בזה ואתה משתמש בזה". ילדה המציעה לאביה את הממחטה שלה אומרת "אתה יכול להתחלק איתי בממחטה שאני משתמשת בה". השפה החדשה והמלאכותית נועדה אפוא להתנער מהמטען החברתי-תרבותי ההיסטורי הקיים בשפות טבעיות – כמו הפולחנים העתיקים המהדהדים בדברינו, לטוב או לרע, גם כאשר אנחנו מדברים על סגנון בריהוט, על התנהגות ילדים בבית הספר או על סטטיסטיקה.

 

הציור שלמעלה הוא "אביגיל שחורה", יצירה של אחותי, הציירת הנפלאה טליה רז. אביגיל היא בתי, שהיא נסיכה, כפי שאפשר לראות מיד.

10 תגובות
  1. אלישבע permalink

    שלומית, שוב וכרגיל, מעורר מחשבה והשראה ורצון לקרוא וכתוב יפה וחכם ומרתק.
    תודה!

  2. Rina Baruch permalink

    שלומית שלום, תודה על הרשימה המעניינת.

    אין מזל לישראל…

    כשהשתמשו חכמינו ז"ל בביטוי הזה הם התכוונו לומר שאנחנו, היהודים, בניגוד לגויים עובדי האלילים, איננו מאמינים בהשפעת הכוכבים והמזלות על חיינו (כמו ההורוסקופ, למשל).

    וכך כתוב בתלמוד במסכת שבת קנ"ו ע"א:אמר ר' יוחנן:מנַיִין שאין מזל לישראל?שנאמר (ירמיהו י') "כה אמר ה':אל דרך הגויים אל תלמדו, ומאותות השמיים אל תֵּחַתוּ (אל תפחדו), כי ייחַתוּ הגויים מֵהֵמָה" – הם, הגויים ייחתו, ולא ישראל!

    אבל בימינו מקובל הביטוי "אין מזל לישראל" במשמעות פסימית:בהשוואה לעמים אחרים, לנו, לעם ישראל, אין מזל בחיים.

    • רינה, אכן, ותודה על התוספת היפה! היום, כמו אז, רבים מבני ישראל שמים לב בהחלט לאותות השמיים, והאמת שלפחות מבחינה לשונית אותות השמיים האלה הם שימושיים מאוד, וסיפקו לנו מלבד המילה המצוינת "מזל" גם את האמרה המשובחת "מרקורי בנסיגה" – תובנה מתאימה לכל מצב נאחס, וגם אופטימית, כי אם מרקורי נסוג, הרי סופו שגם יתקדם. בכל אופן, זו אמרה אופטימית יותר מ"אין מזל לישראל" במשמעות המאוחרת…

  3. טליה permalink

    שלומית, כתבת יפה ומחכים כרגיל!
    תודה על השיתוף של התמונה והאתר!

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    תודה. כרגיל, הנאה צרופה (ומהיכן הגיעה אלינו ה"צרופה"?)
    יואל

    • תודה רבה, יואל! "צָרוּף" פירושו טהור, מזוקק, מן השורש צרפ – לטהר מתכת מהפסולת על ידי חימום. ומכאן כמובן גם צורף (המקצוע). ומעניין להבחין שהשורש צרפ במובן לחבר, להוסיף, אולי קשור לשורש צרפ במובן לנקות על ידי התכה – כיוון שמתכות חמות אפשר לחבר ולהצמיד זו לזו. מן השורש צרפ במובן לחבר נגזרה, כמובן, המילה "צרופה" כשם עצם, שפירושה קובץ מצורף, attachment.

  5. והנה מאמר יפה של פרופ' רפאל ניר ורוביק רוזנטל שיש בו חלק רלוונטי לנושא הזה – צריך לגלול עד הכותרת "לשון חול ולשון קודש".
    http://www.lamda-njt.co.il/heb_pre1.html

  6. … ועוד באותו נושא – מכתב של גרשום שלום אל פרנץ רוזנצוייג מתאריך 26.12.1926 באשר לסכנה הכרוכה בהחייאת השפה העברית – "האם לא תתפרץ באחד הימים העוצמה הדתית הכמוסה בה, נגד דובריה?".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: