Skip to content

מי רוצה אחזקת אתון

יולי 14, 2014

אחזקת אתון עריכה לשונית

בשלולית אחת בחצר ארמונו של דוד המלך חי לו צפרדע, בין הנרקיסים והחמציצים. המתין הצפרדע לנסיכה שתבוא לשלולית, המתין והמתין, ובינתיים אכל אוכל בריא והקפיד להתעמל ולפתור תשבצים.

יום אחד באה נסיכה אל השלולית, והצפרדע הנרגש מיהר אליה ואמר לה, "מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים".

אבל השנה כבר הייתה 2014, והנסיכה לא הבינה מה אמר לה הצפרדע, והלכה משם.

                                                                                                   (מחווה לפינת השלולית)

 

סוגיית הצפרדעים, הנסיכות והפער בין שפת התנ"ך לעברית בת ימינו העסיקה את מחשבותיי כאשר קראתי את "איש הישר בעיניו", ספרו החדש של מאיר עוזיאל. מאיר עוזיאל הוא המחבר המיתולוגי של המדור "שיפודים" במעריב, ובפרט של "פינת השלולית", שבה נפגשו צפרדעים ונסיכות במשך עשרות שנים (גילוי נאות – התמזל מזלי והאיש החכם והמקסים הזה הוא חמי).

"איש הישר בעיניו" הוא ספר מצחיק ואנרכיסטי, שעלילתו מתרחשת בתקופת השופטים פינת תקופת המלכים, ומתארת את התככים שהביאו את שאול המלך לשלטון. כאשר עלילת הספר מתרחשת בתקופת התנ"ך, המחבר ניצב בפני החלטות לשוניות לא טריוויאליות. באיזו שפה יכתוב את הספר? בעברית, כן, אבל איזו עברית? העברית בת ימינו שונה כל כך משפת התנ"ך באוצר המילים, בדקדוק ובתחביר שלה, שהבלשן גלעד צוקרמן דרש כידוע לקרוא לה "ישראלית". בכך הצליח לעצבן רבים וגם לזכות בפרסום עצום, במידה רבה דווקא בזכות כישוריו כקופירייטר.

האם כדאי למחבר לנסות לכתוב את הספר בשפה "תנ"כית", ובכך להעניק לו אמינות ולהכניס את הקורא לאווירה המתאימה? לשון המקרא, כלומר העברית שבה כתוב התנ"ך, מורכבת כמובן מכמה רבדים, מוקדמים ומאוחרים יותר. ובכל זאת, יש לה מאפיינים מובהקים וקלים לזיהוי. כל דובר עברית יכול כנראה לנסח משפטים בעברית כמו-מקראית, אם לצורך בדיחה ואם כתרגיל לשוני. אברהם מאפו, דוד פרישמן ויוצרים אחרים בני המאה ה-19 אכן אימצו להם מאפיינים לשוניים מקראיים בכמה מספריהם, בייחוד אלה שעלילותיהם התרחשו בתקופת התנ"ך. בכך השיגו מטרה כפולה – גם השתמשו בעברית שנחשבה בעיניהם לטהורה ולנכונה ביותר, וגם התאימו את השפה לתקופה המתוארת.

אך מאז חזרה העברית להיות שפה חיה, לא ידוע לי כמעט על יצירה ספרותית שלמה שנכתבה בסגנון מקראי, וקל לשער מדוע: ראשית, מעטים הכותבים המסוגלים לעמוד במשימה בכבוד; ושנית, התוצאה תהיה קשה לקריאה לקורא בן ימינו (כדברי הנביא ירמיהו, "וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת-הַסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל-תּוֹךְ פְּרָת").

הבחירה להתקרב ללשון התנ"ך כרוכה אפוא בקשיים. מצד אחר, כתיבה על תקופת התנ"ך בעברית עכשווית הרי תיצור רושם אנכרוניסטי.

הלשון והסגנון שבחר מאיר עוזיאל ב"איש הישר בעיניו" הזכירו לי שני ספרים אחרים שעלילתם מתרחשת בתקופת המקרא, אחד בגלל הדמיון ואחד בגלל השוני.

נתחיל בשונה. הנה ציטוט מתוך ספרה של שולמית הראבן "צמאון":

לא רק עמוד האש נמוג. גם משה נחלש מאד. דעתו התחילה מתבלבלת עליו. לפעמים נדמה היה לו שבאו בָּא וקָא ליטול את נשמתו, והוא צועק עליהם שלא מצרי הוא אלא איש עברי, שילכו להם למקום אחר.

"צמאון" של הראבן (שהוא למעשה טרילוגיה; 1983, 1988, 1994) מתחיל ביציאת מצרים ומסתיים בתקופת השופטים. הראבן בחרה בו בחירה לשונית מעניינת: היא השתדלה להימנע מצירופי מילים ומשורשים שלא הופיעו במקרא. מבנה המשפט והשימוש בפועל הם בעיקרם מודרניים, אך הכתיבה המסוגננת, הגבוהה והתמציתית מעלה על הדעת את לשון המקרא. הספר כתוב אפוא בסגנון ייחודי משלו, שנועד להלום את התקופה המתוארת ואת הלשון המזוהה עמה.

ב"איש הישר בעיניו", לעומת זאת, השפה היא אמנם עשירה, אך לגמרי בת ימינו, עדכנית ולעתים דיבורית. העברית העכשווית מלהטטת כדי לקלוט לתוכה תכנים תקופתיים ו"תקופתיים", וכך נעריהו הצעיר והמצליח מקבל מהמעסיק שלו "אחזקת אתון", והוא וידידיו הולכים לצפות ב"מופע השיפוט של השופטת בַּתשֵש". בשפה עדכנית זו משולבים ביטויים וחלקי פסוקים מן המקרא (בדיונים בשירת ימי הביניים, האמצעי הספרותי הזה נקרא "שיבוץ"). ביטויים אלה מזכירים לקורא מתי מתרחשת העלילה ומשרים עליו את האווירה המתאימה, וגם יוצרים ניגוד משעשע לסביבתם הלשונית.

"רציתם מלך, ואתם יודעים שחטאתם בגדול. הנה הגיע הקיץ, מועד קציר חיטים. חם. השיבולים יבשות ובשלות. תראו מה יעשה לכם עכשיו אלוהים. קולות יהיו וממטרים יירדו, שתדעו ותראו כמה מגעילים אתם, כמה רבה רעתכם על מה שעשיתם לִשְאוֹל לכם מלך."

האנכרוניזם הלשוני ("שתדעו ותראו כמה מגעילים אתם") יוצר אפקט קומי ומתאים לאופיו האנרכיסטי והפנטסטי של הספר, שאחת מדמויותיו היא מלאך שאיבד את כרטיס הכניסה שלו לשמיים:

מפעם לפעם בישר לנשים שיהיה להן פרי בטן. לפעמים הן צחקו, כי היו כבר מבוגרות מאוד ועקרות כל ימיהן, אבל הופתעו לגלות שהבשורות קמו ונהיו. תמיד מיהר להיעלם אחר כך, כי ידע שהאישה שהרתה וילדה תחפש אותו ותאמר הנה איש פליאי, ולמה לו הבלבול מוח הזה.

הבחירה הבלתי מתחפשת בלשון עדכנית, והשימוש בביטויים, בציטוטים ובפרפראזות על פסוקים מן התנ"ך המשולבים בטקסט, הזכירו לי ספר שנכתב במקורו באנגלית – "אלוהים יודע" (God Knows, 1984) של ג'וזף הלר (המוכר יותר בזכות ספרו "מלכוד 22"). תרגום הספר לעברית, פרי עטו של המשורר והמתרגם מאיר ויזלטיר, וירטואוזי וחינני לא פחות מהמקור. את המקור אפשר לקרוא כאן, והציטוט שלהלן הוא, לנוחותנו, מן התרגום של ויזלטיר:

"שאול," אמרתי לאלוהים, וגם הפעם ניגשתי ישר לענין. לא רציתי לגזול מזמנו היקר. "הירד שאול קעילה לבקש את נפשי, כדעת עבדך?"

"ומה אתה חושב לך?" אמר אדוני.

"והיסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול?"

"שאלה מצחיקה."

"יסגירו?"

"יסגירו."

"אם כך, מוטב שנסתלק מכאן, נכון?"

"אתה לא צריך להיות בוגר אוניברסיטה," אמר אדוני, "כדי להגיע למסקנה הנכונה בכוחות עצמך."

קוראי הבלוג מוזמנים להשתתף כאן בהגרלת עותק של "איש הישר בעיניו" בחתימת המחבר. ההגרלה, בהתאם למסורת הבלוג, תיערך באמצעות משחק. רוצים להשתתף? כתבו תגובה לפוסט הזה ובה משפט שמופיעים בו נסיך, נסיכה או צפרדע. שם הזוכה יתפרסם פה ב-21.7, כלומר בעוד שבוע.

ולמתעניינים – באתר הוצאת טוטם אפשר לקרוא עוד על ספרו הפלאי של מאיר עוזיאל "איש הישר בעיניו", וכמובן, גם לרכוש אותו.

 21.7 הזוכה בעותק של "איש הישר בעיניו" בהגרלת הבלוג היא מיכל (mooncatom).

 

איש הישר בעיניו עריכת לשון

 

מה אני עושה: עריכת תוכן ועריכה לשונית

26 תגובות
  1. זאב רז permalink

    מרתק.
    אקרא את הספר!!
    תודה
    סשא"ה

  2. ditza permalink

    אם הספר משעשע כמו הרשימה – רצתי לקנות

  3. תודה על ההמלצה, בהחלט נכנס לרשימת הקריאה שלי.

  4. שלומית יקרה, תודה על בלוג רחב ידע וכל כך מעמיק. הקריאה במשפטים שבחרת ומה שכתוב בהם הפתיעה אפילו אותי, כי יש חיים עצמאיים לכתוב. ההשוואות מעוררות מחשבה. וכמובן, תודה מעומק השלולית על פינת השלולית המיוחדת. מאיר

  5. עידו permalink

    וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם

  6. שתדעי,
    שעוד לפני שהגעתי לשורות האחרונות,
    כבר התנסחה לה בראשי התגובה שלי,
    שאני חייבת להודות שלא עסקה ישירות ברשומה,
    כי אם בפינת השלולית, שהייתי גוזרת מהעיתון בנעורי.

    (והנה חלפו שנים,
    בגרתי ושיבה זרקה בשערי,
    וצפרדעים לרוב ואף נסיך אחד.

    על החתום
    לא נסיכה)

  7. מיכל, את נסיכה אמיתית, אין צורך במזרונים ובעדשה כדי לבדוק. עם או בלי נסיך (שבלי קשר, אני מקווה שיגיע בקרוב).
    (וכשהייתי ילדה, אמא שלי ראתה אצל חברה שלה כרית עם רקמה של צפרדע וכיתוב באנגלית שהצחיק אותה, ומיהרה להכין לי כרית רקומה ומתורגמת: "הרבה צפרדעים לנשק תצטרכי לפני שאת נסיך חלומותייך תפגשי". כמו שאומרים בפולנית, אני שואלת אותך.)

  8. משה רדליך permalink

    מעניין ומלמד.
    אגב,כמדמני כי נפלה שגיעת דפוס במאמרך.בפיסקה המתחילה במילים "מפעם לפעם…" רשום "פליאי" וכמדומני שצ"ל "פלאי".

    • תודה רבה, משה! בציטוטים אני שומרת על הכתיב המקורי, וזה הכתיב בקטע המצוטט מ"איש הישר בעיניו". ויש לכך סיבה טובה: הניקוד של המילה הזאת במקום הופעתה בתנ"ך (שופטים י"ג י"ח) הוא כך: פֶלִאי. כלומר הלמ"ד מנוקדת בחיריק.

  9. רוני ה. permalink

    נשמע מצוין 🙂 אני זוכר את הטורים של מאיר עוזיאל עוד ממעריב של שנות השבעים והשמונים. והמשפט: "כשהתעוררה הנסיכה, הנסיך עדיין היה צפרדע".

  10. אלישבע רוזנבוים permalink

    מעניין, איש הישר בעיניו, והפירגון הדוגמאות! והנסיכה – כמה צפרדעים כבר נישקה לשווא? כמה עוד תנשק ,אם בכלל, עד שתזכה לנשק את נסיך חלומותיה הראוי לאהבתה המשתקפת באהבתו אליה…?

    • תודה, אלישבע!

      • Elisheva Rozenboim permalink

        שלומית,מי בזוך זכה בספר המעגלות? לט ראיתי פרסום?
        ראיתי הרבה תגובות יפות, מאוד! אבל לא פרסום זוכה. תהיתי במי הייתי בוחרת.
        לשמחתי – לא עלי החיתה המשימה. נשארתי עם הסקרנות.

      • זכתה לימוד דוד, אבל לא הייתי צריכה לבחור – הרי זו הגרלה : ) אני מכינה פתקים מקופלים ואחד הילדים מוציא פתק.

  11. מ.ש permalink

    שאפו למאיר ושאפו לשלומית (וד"ש לצלע המחברת ביניהם).
    אגב סיפורי נסיכות והקטע המסיים את הרשומה, הנה עוד ציטוט:
    " מיכל בת שאול הזכירה לי תמיד את יסמין – מין נסיכה מפונקת שמשווה כל גבר לאביה המלך ובזה לו בליבה. יכולתי להרגיש בקלות שיסמין בזה לי בליבה והתעלמתי לי לנוחותי מהכתוב: 'ותאהב מיכל בת שאול את דוד'. נרמז שם שמיכל נענשה קשות על הבוז הזה, כי לא היה לה ילד עד יום מותה. אני חושב שדוד פשוט לא שכב איתה – בשביל מה היה לו להתאמץ ?
    (מה שגור-הגורילה צריך, אורית מורן)

    מאז, לא חדלנו לבלוע צפרדעים.
    מ.ש.

  12. אוריאל permalink

    בפוסט על אתונות ושאול כמעט מתבקש לדבר על הנסיכה שחיפשה צפרדעים, ועל מה שמצאה..

  13. הידד הידד הידד
    כיפק הי הי הידד!!

  14. המומלץ לקמב"ץ permalink

    בשם המגוייסים למערכה בעזה
    אני מוסיף כאן באיחור מחאה זריזה:
    המלצת על ספר, ציטטת והתפלפלת
    ובסוף אפילו עותק חתום הגרלת
    והלוחמים שנותקו באיבחה מהרשת
    לא זכו להזדמנות את הכרך לרשת
    ובמקום ללהטט בנסיך ונסיכה
    יכבסו את ערימת מדי הצפרדע המסריחה

    אז אסתפק בפוסט, אקבל את ההמלצה
    ואל דוכן הספרים אצא בריצה!

    • אלישבע permalink

      יפה כתבת!
      וטוב שהצלחת בתוך מי המדמנה לקרוא את ההמלצה ולכתוב את המחאה ולשמור על הומור ועל עם ושתצא בשלום ולא תצטרך לחזור לשם לעולם.

    • שלום לגיבור שמעזה שב
      ועוד בטרם נשל נעליו
      פרגן במענה מנוסח לעילא
      אף שהפרס בגורל כבר עלה!
      רק בריאות יום יום ושעה שעה
      ונתראה בהגרלה הבאה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: