Skip to content

המילים האחרונות של סימני ההגהה

מאי 25, 2014

proofreader_marks

 

מדי שבועיים, בערך, נכחדת שפה מעל פני כדור הארץ. שפת הקָסָבֶּה מאזור מַמבִּילָה שבקמרון, למשל, מתה ב-5 בנובמבר 1995, יחד עם האדם האחרון שדיבר בה, בּוֹגוֹן. חוקרים מעריכים כי עד סוף המאה ייכחדו כמחצית מ-7,000 השפות הקיימות כיום. בין השפות ההולכות ונעלמות ראוי לציין שפה קטנה וצנועה, שפת סימני ההגהה, שפתם של העורכים, המגיהים והסדרים.

בימי טרום המחשב הייתה לסימני ההגהה חשיבות רבה: העורך קיבל לידיו עותק נייר של הטקסט לעריכה, וסימן על הנייר כל תוספת, מחיקה, שינוי או הזזה. כל סבך השינויים הזה היה צריך להיות ברור לקלדן, שהקליד את הטקסט מחדש במכונת כתיבה. כדי לטפל ביעילות ובדייקנות במסה של תיקונים כתובים על נייר, השתמשו העורכים והמגיהים בשורה ארוכה של סימנים מוסכמים שפירושם, למשל, "לשבץ את תוספת הטקסט כאן", "למחוק", "לבטל רווח", "פסקה חדשה", "לא לבצע את התיקון המסומן" ועוד ועוד (ראו למעלה וגם כאן).

המעבר ממכונת כתיבה למחשב ייתר במידה רבה את השפה הייחודית הזאת: ההפרדה בין מי שמסמן את התיקונים (העורך) למי שמבצע אותם (קלדן) נעלמה במידה רבה, וחלק הארי של עבודת העורך נעשה כיום ישירות בקובץ. אמנם, לא כולה: מישהו – העורך או המגיה – עדיין קורא את הטקסט לאחר העימוד, כלומר לאחר שהטקסט סודר לפי עמודים, כפי שהקוראים יראו אותו בספר. את הגרסה הזאת בודק העורך או המגיה בהרד קופי, כלומר על נייר – ופה, לכאורה, עדיין יש מקום לסימני ההגהה.

למה "לכאורה"? או. לכאורה, אם סימני ההגהה מועילים בביצוע מסה גדולה של תיקונים, הם ודאי מועילים גם בסימון ובביצוע של תיקונים מועטים, ולכן כדאי להמשיך להשתמש בהם. למעשה, זה לא כך, מסיבה פשוטה – חילופי הדורות: לעורך, לקלדן או למגיה שרכשו את מקצועם בשנים האחרונות כבר לא כדאי כל כך לטרוח על לימוד הסימנים האלה. ההבנה שאנו נמצאים בסופו של עידן הכתה בי כשקיבלתי בחזרה דפי הגהות מתוקנים, שבאחד מהם כתבתי את הסימן הזה: = זהו הסימן המציין מקף מחבר, מהסוג הנמצא בצירופי מילים כמו "בית־ספר", כניגוד לסימן הזה – המפריד הארוך והדק. הקלדן שקיבל את התיקונים לביצוע לא הכיר את הסימן, ולכן הקליד סימן שוויון, וכיוון שלא היה בכך היגיון, כמובן, הוסיף בשולי הדף סימן שאלה: ?

אם לא כל הקלדנים מכירים את הסימנים, ברור שהשימוש בהם בעייתי – ומכאן והלאה התחלתי לסמן מקף בקו פשוט ולציין בשוליים "מקף מחבר". הקלדן שלא הכיר את הסימן כנראה כבר לא ילמד אותו. מכיוון שהקלדנים אינם בקיאים בסימנים, גם לעורכים חדשים אין מניע חזק ללמוד אותם – ואכן, ישנם עורכים צעירים המשתמשים רק בסימני ההגהה השכיחים ביותר, או אף אינם משתמשים בהם כלל.

יתרה מזו: ברגע שסימני ההגהה אינם עוד שפה משותפת לכל אנשי המקצוע הרלוונטיים, גם מי שמכיר אותם יהסס להשתמש בהם, כי הרי אין טעם להעביר מסר שלא יהיה מובן למקבל. ישנם עורכים המשתמשים בסימני הגהה, אך מביאים בחשבון שאולי יגיעו לידיו של קלדן שאינו מכיר אותם היטב, ולכן מפשטים אותם לצורות אינטואיטיביות יותר ומוסיפים מילת הסבר פה ושם (כפי שאנו עושים באופן טבעי בשיחה עם מישהו שאינו דובר היטב את השפה: אוצר המילים מצטמצם מיד ואנחנו משתדלים לבחור מילים שכיחות ו"קלות").

ההיעלמות ההדרגתית של סימני ההגהה לאחר שמספר ה"דוברים" שלהם הצטמצם דומה לתהליך ההכחדה של שפה טבעית: השאלה איך להגדיר שפה הנמצאת בסכנת הכחדה שנויה במחלוקת בקרב בלשנים, אך אחד הפרמטרים הרלוונטיים הוא שיעור דוברי השפה מתוך כלל האוכלוסייה. למשל, שפה המשמשת את כל חבריו של שבט מבודד, או את כלל התושבים של קבוצת איים קטנה, יכולה לפרוח גם אם מספר הדוברים אינו אלא כמה מאות. לעומת זאת, אם השפה משמשת כמה מאות אנשים, אבל המאות האלה נמצאים בעיר שיש בה מאות אלפי אנשים המדברים שפה אחרת – לא סביר שהשפה תמשיך להתקיים לאורך זמן. מן הבחינה הזאת, כאמור, מצבם של סימני ההגהה אינו נראה ורוד ביותר. עוד פרמטר חשוב הוא גיל הדוברים הצעירים ביותר של השפה: האם הדוברים הבוגרים של השפה ממשיכים להנחיל אותה לדור הצעיר? במקרה של סימני ההגהה, התשובה היא, כאמור – פחות ופחות. האם בעוד אי-אלו שנים יתעדו הבלשנים, לצד התאריך המדויק שבו נכחדה שפת הקָסָבֶּה, גם את יום הכחדתה של שפת סימני ההגהה?

וחידת סימני הגהה לסיום: מה פירוש הקיצור bf? (אין קשר ל-bff).

(ושאלה "שכנה", לחובבי טריוויה: מה מציין הסימון –30– ?)

 

 

21 תגובות
  1. bf = bold?

  2. הסימן לפסקה בשימוש כשמראים את סימני העימוד בעורכים השונים – אולי יש בזה ניצחון קטן?

    • יותם, מחשבה יפה, וכן! אגב, הסימן שאני משתמשת בו לציון פסקה חדשה הוא אחר, אות Z גדולה. גם בסימני הגהה יש דיאלקטים…

  3. יאיר permalink

    תוספת קטנה (אילו ניתן הייתי כותב אותה ב- bold face, אות מודגשת): לצורת הכתיבה בית=ספר יש סיבה. בדפוס כהלכתו, גם היום, הסמיכות בביטוי בית־ספר מתבטאת במקף מחַבֵּר שנכתב בין המילים בחלק העליון של הרווח ביניהן, בלי רווח אחרי ולפני שתי המילים! הוא שונה לגמרי ממפריד – שאכן מפריד, למשל בין שני חלקי משפט – ונכתב במחצית הגובה, ועם רווח לפניו ואחריו.

    את הסימן הזה לא תמצאו במקלדת הרגילה וייבאתי אותו לכאן מאוסף של סימנים מיוחדים. במכונת כתיבה, ואחריה במחשב, סימן המקף בוטל, ונשאר רק הקו האמצעי, המפריד. כך נוצר צורך להבחין, גם בהגשת כתב-יד וגם בתיקוני הגהה, בין מקף ומפריד – ומאז מקף נכתב כ=. עשיתי שנים לא מעטות בענף הדפוס, ועד היום אני כותב כך בכתב-יד: בית=ספר, סגן=אלוף וכדומה.

    אגב, בין סימני ההגהה בלועזית תמצאו את stet, שפירושו: לו יהי כך – כלומר, מחקתי, אבל אני חוזר בי, השאר את הטקסט כפי שהיה – שהוא מהמקור הלשוני של השורש הלשוני sta שממנו יצאו מילים רבות – החל בסטטוס קוו וכלה בדיסטאנס. ועוד על הגהות: כאשר הן עוד נעשו על נייר, קראו לדפים עלי-הגהה – ממש כשם שה-leaflet, החוברת המודפסת, היא קרובה של leaf, עלה, ובעברית פשוט עלון.

    • היי יאיר, אכן! אני שמחה שנגעתי בנושא קרוב ללבך. אוסיף שהמקף המחבר אינו רק גבוה, קצר ועבה, אלא קצותיו הם אלכסוניים, כלומר יש לו בעצם צורת מקבילית קטנה. הצורה הזאת אמנם אינה מופיעה במקצת הפונטים החדשים יותר (כמו כאן למשל).
      הקיצור stet אמנם מופיע ברשימת סימני ההגהה של Merriam Webster וכן ברשימה של The Chicago Manual of Style שיש אליה קישור קבוע משמאל, אבל בסביבתי משתמשים דווקא בסימן של קו מרוסק סביב השינוי שהוחלט לא לבצע.
      תודה על ה"רגע של טריוויה" הפרטי!

    • נפלא!

      stet: אני למדתי שאת הקיצור הזה מחליפה שורה של נקודות מתחת לטקסט… (אכן, יש דיאלקטים בשפה).

      בעיני סימני ההגהה אינטואיטיביים לגמרי: המזרקות מתבקשות, וכך גם הבחירה להקיף את הנקודה החסרה או לסמן שצריך לשנות את סדר המלים בקו עקלתוני. בכלל לא חשבתי עליהם כעל סימנים מוסכמים! נכון, הסימן למקף מחבר אכן יוצא דופן, וערכתי טקסטים של מישהו שבאופן עקבי משתמש בסימן = במקום במקף מחבר. משעשע שמה שנתפס בעיני כסימן מוסכם שקוף מצויר בטבלה כאוסף של סימנים אקזוטיים ליודעי דבר.

      אני לא חושבת שאני זקנה במיוחד, אבל הרבה יותר קל לי להגיה על דף מודפס. איכשהו ההדפסה מעניקה מבט רענן על הטקסט הערוך וקל יותר (לי, לי) לאתר בו שגיאות. אני לא מאמינה שהשפה תעבור מהעולם בעתיד הנראה לעין, כי כל עוד ידפיסו טקסטים מישהו עדיין יצטרך לעמוד בבית הדפוס ולהסתכל בהתרגשות על העותק הכמעט-סופי כדי לאתר בו את כל תקלות העימוד ושגיאות ההקלדה…

      • תודה, יעל! את כמובן צודקת בכך שכמעט לכל הסימנים יש בסיס הגיוני (אינם שרירותיים), ועדיין אילו היינו מבקשים מכמה אנשים להמציא סימנים כאלה לא כולם כמובן היו מגיעים לאותה תוצאה (ואם כן, היה לנו ספטואגינטה חדש!) ולא כולם ברורים בלי ידיעה קודמת. אגב, גם האותיות כמובן אינן שרירותיות לגמרי – בלי להיכנס לנושא, מספיק להסתכל על האות האנגלית O!

        בהחלט יותר קל להגיה דף מודפס, וכך גם עושים כמעט תמיד – מה שהשתנה הוא שאת העריכה עצמה עושים בקובץ, והעורך מכניס את השינויים בעצמו ושולט גם בכתיב, בהטיה, בבולד, בפסקאות וכו', ולכן אפילו העותק המודפס הראשון הוא "נקי" יחסית, ומספר התיקונים הרבה יותר קטן מאשר בעבר.

  4. ICNIC permalink

    מרתק! טוב לפתוח את היום במתאבן הזה!

  5. האמת, מאוד מצער שהשפה הזו הולכת ונכחדת. אני מניחה שאם זה המצב, הסרט Suburban Girl‏ (http://www.imdb.com/title/tt0428579/?ref_=nm_flmg_act_13) מציג תמונה מעוותת, כי ברט מתקנת ידנית רומאנים שלמים…בתחילת הסרט מוצגים הסברים על הסימנים השונים וזה מאוד נחמד.

    אגב, הצצה באתר הסרט העלתה קוריוז נוסף. הסרט עוסק בעורכת שמתאהבת בעורך בכיר. הכותרת בעברית שיחקה יפה עם הרעיון ("אהבה בסימן שאלה"), אבל מצחיק לראות מה קרה בשפות אחרות. בספרדית זה נהיה "איך לתפוס מיליונר?" המקומם ממש, ובפורטוגזית "פיתוי במנהטן" שכבר בכלל נשמע כמו מותחן טראשי 🙂

    • היי נועה, מעניין, נשמע לי סרט שכדאי שאראה מטעמים מקצועיים!

      תראי, יש בהחלט אנשים שעדיין עורכים ספרים שלמים על הנייר (אני מכירה אחד לפחות), ויש כותבים שעומדים על כך שיערכו את הספרים שלהם על הנייר. בדרך כלל אלה עורכים ומחברים ותיקים יחסית, אבל זו כמובן גם שאלה של העדפה אישית. אני מניחה גם שעריכה על הנייר פשוט הצטלמה יותר טוב…

      בכל אופן, "הכחדת" סימני ההגהה היא תהליך הדרגתי; עדיין יש עורכים רבים שהתחילו את הקריירה שלהם בעריכה על הנייר, רוב העורכים עדיין מכירים ומשתמשים לפחות בחלק מהסימנים, וגם אני עצמי, שכמעט תמיד עורכת קבצים, נדרשת לפעמים לערוך (טקסטים קצרים יחסית) על נייר – בעיקר משיקולי לחץ זמן.

      לגבי שם הסרט – נחמד, הכותרת בעברית יותר מוצלחת מאשר במקור באנגלית (גם זה קורה…).

  6. יש גם סימני פיסוק שהולכים לעולמם אגב, המקרה העצוב של em dash באנגלית למשל http://blog.dictionary.com/em-dash/
    אם כי יש עוד הרבה כאלו שנלחמים עליו.

    • em dash הוא מה שנקרא מפריד או קו מפריד בעברית, ו-en dash הוא מה שהאקדמיה ללשון מכנה "קו לציון טווח". לפי התיאור של האקדמיה, שני אלה זהים בצורתם.
      http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/Punctuation/Pages/P21.aspx

      רוני הפנר ב"השפה העברית" מכנה את השני "קו מפריד לציון טווח", וגם הוא כותב שהמפריד והמפריד לציון טווח הם אותו הסימן, המשמש לשתי מטרות שונות (בשבתו כמפריד – עם רווח מכל צד, ובשבתו כמפריד לציון טווח – בלי רווחים בצדדים). אגב, באנגלית המפריד אינו מלווה בהכרח ברווחים בצדדים, כמו שרואים בדוגמאות בלינק היפה שהבאת…
      https://www.safa-ivrit.org/punctuation/dash.php

      בהוצאת הספרים של האו"פ משתמשים למטרות אלה (מפריד וקו לציון טווח) בשני סימנים שונים (השני קצר יותר). הקו לציון טווח, הלא הוא ה-en dash, נקרא באו"פ מקף אמצעי, ומשמש בטווחי מספרים וכן בשמות משפחה כפולים (כמו יעל כהן-לוי, כניגוד ליעל בן-צבי).

      : )

  7. אביעד permalink

    הספר "תולדות המצור על ליסבון", שגיבורו הוא מגיה שמסתבך כשהוא מכניס, ברגע של גחמה, שינוי מרדני בכתב יד שהוא עורך, נפתח בדיון פילוסופי ופילולוגי על סימן ה-deleatur (סימן המחיקה, השישי בטבלה).

  8. זאב רז permalink

    באירוע של מאיר בבית ראובן סיפרתי לאלכס אנסקי על חבר שסיים אתי קורס טיס ובמשך השנים הבנות שאיתן יצא נואשו ממנו, כי הבינו שהוא לא רציני. אלכס פשוט לא הבין מה כוונתי "לא רציני". הניה ועוד מישהי שישבה שם לא הבינו מה הוא לא מבין… שפה נכחדת? (~;

  9. כן כן, עולם הולך ונעלם,
    ואני מרגישה ממש דינוזאור…
    שכן כל כך מעדיפה את העבודה על נייר.
    ונזכרתי בביטוי 'העתק שמש',
    שעדיין משתמשים בו למרות שכבר אינו,
    ואהוב עלי כל כך בגלל השמש שבו.
    סוג של כאב מתוק הוא להכיר עולם שנכחד,
    לדעת שהוא גווע ויחד עם זאת לזכור באהבה.

    • נכון, באמת שם פיוטי, "העתק שמש". אבל בהחלט עדיין משתמשים בהם כשמדפיסים באופסט, כלומר כשמכינים כמות גדולה של עותקים. וגם דברים שנעלמים, לרוב נעלמים לאט, כך שיש לנו אפשרות ליהנות בו-בזמן מהדבר עצמו ומהנוסטלגיה אליו : )

Trackbacks & Pingbacks

  1. בשולי הדברים, משהו קטן לשבוע הספר | געגועי לגאלה פלצ'ידיה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: