Skip to content

אמצעים ספרותיים? ערפו את ראשם!

אפריל 24, 2014

עריכה לשונית

"יש לי שאלה," כתב לי מחבר של ספר שערכתי לאחרונה. "האם זה באמת בסדר לכתוב 'הספר מזמין את הקורא למצוא את החיבור בין העולמות'? הרי הספר הוא דומם ואינו יכול להזמין. אולי צריך לשנות את הניסוח?".

מכיוון שכבר שמעתי בעבר הסתייגויות דומות מניסוחים דוגמת "הספר מתבונן בדיוקנה הרוחני של החסידות" ו"הדיון מפגיש אותנו עם שלושה דגמים אידיאולוגיים", ניגשתי לבסס את הלגיטימיות שלהם באופן שיטתי.

הצירוף "הספר מזמין את הקורא" הוא דוגמה להאנשה – ייחוס תכונות אנושיות לעצם או למושג שאיננו אנושי. דוגמאות לכך יש בשפע ("מן החלון פרח עציץ כל היום הגַנָּה יציץ"…). אם לדייק עוד יותר, לפנינו האנשה באמצעות מֶטוֹנימיה, כלומר ציון דבר-מה באמצעות דבר-מה אחר הקרוב אליו במקום או בזמן. למשל, בשורות מתוך שירה של לאה גולדברג "לא אדע אם הלכתי ממך ואליך/ ברחובות הלומי אהבה", מי שמאוהבת הרי היא הדוברת בשיר, ולא הרחובות שבהם היא הולכת (הדוגמה מכאן).

האנשה ומטונימיה הן אמצעים ספרותיים. כפי שמעיד שמם, הדיון באמצעים ספרותיים מתמקד בדרך-כלל בספרות, כלומר סיפורת ושירה. המחבר שלי היה עשוי אפוא לומר "האנשה, יפה מאוד, זה מתאים לצ'כוב וללאה גולדברג, אבל הרי הספר שלי הוא ספר עיון". אך האם אמצעים ספרותיים אכן משמשים רק בספרות? מובן שלא. אמצעים ספרותיים רבים, כגון חזרה, הגזמה, רמיזה לטקסטים אחרים, מטאפורה ואפילו אליטרציה וחריזה משמשים גם בטקסטים עיוניים (non-fiction), ולמעשה אינם קשורים לסוגה מסוימת, אלא הם מאפיינים של תקשורת אנושית בכלל.

המטאפורה, למשל – ביטוי שבו תכונותיו של דבר אחד מושאלות ומועברות לדבר אחר – היא כלי בסיסי ביותר בשפה, המשמש אותנו כמעט בלי הרף. הבלשן גיא דויטשר, בספרו "גלגולי לשון", אף טוען כי התהליך של יצירת מטאפורות, שימוש בהן עד הפיכתן לנדושות והמצאת מטאפורות חדשות הוא אחד הכוחות העיקריים בהתפתחות השפה, ומתאר את שפתנו כ"שוּנית של מטאפורות מתות" – מטאפורה נפלאה כשלעצמה.

אף שלמדנו עליהן בשיעורי ספרות, אנו משתמשים במטאפורות בדיבור ובכתיבה מכל סוג. אם נתאר רחוב כ"עורק מרכזי המקשר בין צפון העיר לדרומה", ניעזר למעשה במטאפורה, כיוון שנשתמש במושג מתחום אחד (מערכת הדם) כדי להצביע על מושג מתחום אחר (עיר). "עורק תנועה" הוא כמובן מטאפורה שחוקה מאוד; אך גם מטאפורות חדשות ורעננות אינן מאפיינות רק כתיבה ספרותית. מטאפורה מרשימה ומפורסמת מופיעה במשפט הפתיחה של המניפסט הקומוניסטי: "רוח רפאים מהלכת באירופה – זוהי רוח הרפאים של הקומוניזם".

אבל "הספר מזמין את הקורא" הרי איננו מטאפורה; זוהי האנשה, וכפי שכבר דייקנו ואמרנו למעלה – האנשה באמצעות מטונימיה (כלומר ציון דבר-מה באמצעות דבר-מה אחר הקרוב אליו במקום או בזמן): אנו אומרים "הספר מזמין" כשלמעשה מי שמזמין הוא מחבר הספר. האם גם מטונימיה משמשת בטקסטים שאינם ספרותיים? ודאי: במשפט כמו "הוליווד היא בפירוש לא פמיניסטית", שמה של העיר מציין את תעשיית הקולנוע הפועלת בה. גם האנשה באמצעות מטונימיה היא שכיחה מאוד: לדוגמה, במשפטים כמו "המלון מציע לאורחיו סוויטות מעוצבות וגינת תבלינים". טוב, אם כך זהו אמצעי שכיח, אך האם הוא "נאה" או "מותר"?

ניסיתי לחשוב על דוגמה מובהקת ביותר של פרוזה לא-ספרותית קאנונית, ופניתי למאמרו של אחד העם "לא זה הדרך!", לראות אם תיקרה בדרכי דוגמה מתאימה. מצאתי אותה בפסקה השלישית (ההדגשות כאן ובהמשך שלי):

"אך בין כה וכה נהיתה חדשה בעצם הענין: הרעיון נתלבש בצורת 'ישוב ארץ ישׂראל' ויהי למעשׂה. למראה הפלא הזה השתוממו אוהבים ואויבים יחדו. הראשונים הריעו תרועת נצחון ובעליצות נפש קראו: הנהיה כדבר הגדול הזה, אשר רעיון בן־יומו יעצור כוח לכבוש לו דרך בעולם העשׂיה? …"

ואם לא די לנו באחד העם, מי לנו סמכות גבוהה מהאקדמיה ללשון העברית, שבאתרה כתוב כך (במסגרת דיון בהבדל בין "אספקה" ל"הספקה"): "המילונים המקצועיים של ועד הלשון ושל האקדמיה ללשון משקפים עמדות שונות: ברבים מועדפת הצורה בה"א, מקצתם מביאים את שתי הצורות זו לצד זו, ואחד מהם מציע את ההבחנה שתוארה לעיל". בחלקו האחרון של המשפט מופיעה, כמובן, האנשה באמצעות מטונימיה של המילונים הנדונים.

אם ברצוננו להאניש ספר, דיון או רעיון, הרשות נתונה לנו אפוא, גם בטקסטים שאינם ספרות; אמצעי זה מאפשר לנו לנסח משפטים קצרים ופשוטים יותר, ובד בבד – יוצר ציור לשוני המוסיף לטקסט עוד רובד, חן ועניין.

מה אני עושה: עריכת תוכן ועריכה לשונית

13 תגובות
  1. ממש מעולה – ובאחד העם כבר בתחילת הפסקא מופיע "הרעיון נתלבש בצורת 'ישוב ארץ ישׂראל'" עוד האנשה ואחת יפה במיוחד לטעמי.

  2. יש יופי פיוטי אבל לפעמים קצת מביך,
    בהאנשה ובמתן רשות הדיבור לדוממים.
    שתי פעמים שנתקלתי היו:
    הנפוצה יותר: "מוכרים אותי" שלט על מכונית.
    והעצובה יותר: "אני לא מאפרה" על עציץ.

    וחוץ מזה, שכרגיל חידדת ועניינת 🙂

  3. איל permalink

    שלומית, מה דעתך על "הבעיה שואלת…"? הצירוף הזה מופיע כמה פעמים בספר הקורס שלי, ועד עכשיו הוא נשמע לי קצת צורם. לאור מה שכתבת אני אצטרך לשקול את עמדתי מחדש…

    • היי, איל! "הבעיה שואלת" אכן נשמע לי צורם : ) כלומר, אין בעיה עקרונית, אבל הדוגמה הספציפית לא מוצלחת, וגם לטעמי כדאי לנסח אחרת.

  4. ICNIC permalink

    הנה, גם בפוסט הזה, נתת לנו "עוד רובד, חן ועניין"! תודה!

  5. אייר permalink

    שלומית, תעשי לי האנשה! 🙂

Trackbacks & Pingbacks

  1. ספרות ברשת: כתר וקרביץ רוכשות את סטימצקי; כתבות רבות בעקבות מותו של גבריאל גרסיה מארקס; מלחמת התרבות מאחורי פרס הוגו; חליפת מכתבים בין לאה גו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: