גרב בן או גרב בת?

מינו של הגרב הוא אחד המקומות שבהם דוברי עברית חולקים בעקשנות הרבה ביותר על המילונים שלהם. אבן שושן, מילון ספיר, מילון ההווה ורב-מילים גורסים שגרב מינו זכר, ואליהם מצטרפת האקדמיה ללשון. ואילו הציבור עומד על דעתו – נקבה.

מנין הגיעה אלינו המילה "גרב"? אבן שושן מסמן אותה כמילה השייכת לעברית החדשה. בתנ"ך מופיעה המילה "גָּרָב", שפירושה מחלת עור, ובלשון חכמים מופיעה מילה שכתיבה זהה, אך משמעותה ומוצאה שונים, ופירושה חבית או כד גדול.

במאמץ להתחקות אחר מקור הגֶּרֶב נפנה למילון המונומנטלי של אליעזר בן יהודה (17 כרכים). פה נמצא משהו מעניין: לצד גָּרָב במובן מחלת עור ובמובן כלי חרס גדול נמצא מילה שלישית שכתיבה וניקודה זהים: שוב גָּרָב (בשני קמצים), וההגדרה: "שם זכר, מספר רבים גַּרְבַּיִם – לבוש הרגלים, עשוי מחוטים גדולים … נהוג בדבור העברי בא"י וכבר השתמשו בו בהעתונים".

המילה "גרב" מופיעה אפוא במילונו של בן יהודה כשהיא מנוקדת דווקא בשני קמצים, כמו "עָנָף". ובעוד שאבן שושן מסמן את המילה כשייכת לעברית החדשה, בן יהודה מסמן אותה כמילה מן הספרות המאוחרת מן התלמוד, מתקופת הגאונים ואילך. מדוע? בן יהודה מסביר בהערה בתחתית הדף כי המילה "גורביה" במשמעות מתאימה מופיעה בספר "הלכות גדולות", שנכתב במאה ה-9. אני מצאתי את המילה בספר שאילתות דרב אחאי גאון, שנכתב במאה ה-8 והוא כנראה הספר ההלכתי המוקדם ביותר המצוי בידינו המאוחר מן התלמוד. רב אחאי עוסק בסוגיית נעילת סנדלים ביום כיפור, וכותב בארמית "מאן דמיפנק שרי למיפק בגורבא" – "מי שמפונק מותר לו לצאת בגורבא" – כלומר בגרביים.

בן יהודה כלל אפוא במילונו את המילה "גָּרָב" במובן פריט לבוש על סמך המילה הארמית "גורבא" וכן על פי הערבית. אך כיום, כמובן, איננו קוראים לפריט הלבוש הזה גָּרָב אלא גֶּרֶב.

אבינרי, ב"יד הלשון" שלו, מקדיש למילה "גרב" דף שלם של דיון יסודי. בעניין הגָּרָב-גַּרְבַּיִם של בן יהודה הוא מציין: "את הריבוי גרביים לקח מלשון הדיבור, ואולם ברור שלפי זה אין לנקד גרב, בשני קמצים, כי היחיד והריבוי סותרים זה את זה: אם הריש מנוקדת ביחיד בקמץ, תהא מנוקדת כן גם ברבים (על דרך כנף – כנפיים)". אבינרי מסיק אפוא כי בן יהודה חיבר שלא בצדק בין "גָּרָב" הוותיקה לצורת הזוגי המחודשת "גרביים", וכי צורת היחיד המתבקשת של "גרביים" היא גֶּרֶב – כמקובל כיום.

אך אבינרי אינו מסתפק בכך. בפסקה שכותרתה "מין הגרב" הוא כותב (ההדגשות שלי): "עכשיו שהגרב נתחדשה בימינו, ואין מקורות קדמונים שיעידו על מינה, יש לכאורה לנטות לצד הזכר, שכן רוב השמות ממשקל זה (ארז, בגד וכו') לשון זכר הם. ואולם נוטה אני להכריע לצד נקבה. ושלושה טעמים עמי: 1) רבים השמות במשקל גרב, שלשון נקבה הם בעיקר: אבן, ארץ, בטן, גפן, חרב, נפש, עצם … 2) הנעל אף היא לשון נקבה, ואל נזלזל בסמיכות הגרב לרגל ולנעל. 3) אחרון אחרון – השימוש הנהוג: כמעט הכול משתמשים בגרב בלשון נקבה, הן בדיבור והן בספרות. והואיל ושימוש זה יש לו גם טעם דקדוקי וגם טעם פסיכולוגי – אין לאסרו".

"יד הלשון" של אבינרי ראה אור לפני חמישים שנה בדיוק, בשנת 1964 – וטענתו כי "כמעט הכול משתמשים בגרב בלשון נקבה" עודנה נכונה. גם טיעוניו בזכות גרב ממין נקבה משכנעים בהחלט בעיניי. איני סבורה שמישהו ישנה היום את מינו של הגרב. אך השנה האזרחית הטרייה היא הזדמנות נאה לציין כאן יובל לספרו של אבינרי, ולהתפעל מנכונותו להבין את ה"טעמים הדקדוקיים והפסיכולוגיים" לבחירות הלשוניות של דוברי העברית, ואף לצדד בהן, במקום לסווגן כטעות.

 תודה למשה שפרבר על עזרתו באיתור "גורבא" במקורות.

הציטוט ממילון אליעזר בן יהודה מופיע כאן בכתיב המקורי. הציטוטים מאבינרי כתובים בכתיב המקובל כיום, למען קלות הקריאה.

*

28.6.21

עדכון: ואף על פי כן נוע תנוע – ביוני 2021, כלומר כשבע שנים אחרי כתיבת הפוסט הזה, הכריזה האקדמיה ללשון העברית על המילה גרב כ"זכר או נקבה", ואף בחרה להביא בהודעתה על כך בדיוק את הציטוט דלעיל של אבינרי. קראו על כך כאן