Skip to content

עד איננו ידע

נובמבר 16, 2013

אין-עריכה לשונית

חדשות טריות מחזית השפה העברית: צורת שלילה חדשה ומפתיעה (או ברוח שיפוטית יותר – שגיאה חדשה ומעניינת). מצאו אותה בעצמכם בקטע שלפניכם – בית מתוך שיר שצורה זו מופיעה בו פעמיים:

היא איננה ידעה ואיננה יודעת,
ואולי לעולם גם איננה תדע –
שאהבתי אותה בלי לתת את הדעת
כי לי היא הייתה אהבה ראשונה…

השיר, ששמו "האלמונית 2", הופיע באתר "כותבים למגירה" תחת החתימה ALAGOR. המעניין שבו, מבחינה לשונית, הוא הצירופים "איננה ידעה" ו"איננה תדע".

המילה "אֵין" היא צורת הסמיכות של "אַיִן", שפירושו לא כלום, אפס, ההפך מ"יש", כגון בצירוף "יֵש מֵאַיִן". צורת הסמיכות היא כאמור "אֵין", כמו בצירופים "אין דבר", "אין מקום", "חינם אין כסף" וכו'. "אין אני" מתקצר ל"אינני" או "איני", ומכאן "אינך", "אינכם", "איננה" וכן הלאה.

"אין", על כל נטיותיו, משמש כרגיל בעברית אך ורק במשפטים בלשון הווה, או בינוני: "אינני בוכה אף פעם"; "אין מסיחין בסעודה"; "וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת" (מלכים ב', י"ב, ח'). אם נשנה את המשפטים האלה ללשון עבר או עתיד, תיעלם מאליה המילה "אין":

"לא בכיתי ולא אבכה";

"לא הסחנו בשעת הסעודה";

"מדוע לא חיזקתם את-בדק הבית?".

"אין" מציינת במשמעותה היסודית את היעדרו של דבר-מה כעת – ומשמעות זו מלווה אותה בכל שימושיה. עכשיו אין או אינני רוצה, ואילו אתמול לא רציתי. בכך "אין" דומה ל"יש" – גם היא משמשת באופן טבעי רק בהווה (היום יש לי סוכרייה וגם מחר תהיה לי).

השימוש ב"אין" ובנגזרותיה בלשון הווה או בינוני בלבד הוא כה טבעי לעברית, עד שרוב הדוברים כלל אינם מעלים על דעתם להשתמש בהן בלשון עבר או עתיד. ישנו דיון נרחב למדי על "אין" לעומת "לא" במשפטי הווה או בינוני (על פי רוב, מוטב להשתמש ב"אין": למשל, "אינני מבין" נחשב תקני ואילו "אני לא מבין", השכיח יותר כיום, נחשב לא תקני – לדיון רחב יותר ראו כאן וכאן). אך כשעלינו לנסח שלילה בעבר או בעתיד, "אין" או "אינני" כלל אינן בגדר אפשרות.

אינן בגדר אפשרות – בעיני רובנו; אך מתברר שכיום ישנם דוברי עברית – מועטים, אך בהחלט קיימים – שלדידם "אינני" וחברותיה הן מילות שלילה קבילות בהחלט גם בלשון עבר ועתיד. אם תחפשו, למשל, את הצירוף "איננה ידעה" בגוגל תקבלו למעלה מ-130 תוצאות (ובהן השיר שבית ממנו ציטטתי בתחילת הפוסט). כצפוי, כמעט כל התוצאות שבדקתי מופיעות באתרים שאינם ערוכים או מוגהים, כגון בלוגים, פורומים ודפי פייסבוק. דווקא משום כך, יש בתופעה עניין רב בעיניי, כיוון שהיא מעידה על התפתחות חדשה (ככל הידוע לי): דוברי עברית המתבטאים באופן טבעי שרואים ב"אינני" מילת שלילה ניטרלית מבחינת זמן, שאפשר להשתמש בה גם במשפטים בזמן עבר או עתיד. הבחירה ב"אינני" במקום ב"לא" נובעת, כנראה, מניסיון להגביה את הטקסט:

"מונה הבטיחה לה, אך היא איננה ידעה אם היא שמעה אותה, כי רגעים ספורים לפני כן אמה עצמה את עינייה, נשימתה נהייתה יותר ויותר נדירה, ורגעים ספורים לאחר מכן היא מתה." (כאן)

"נכון – נאמרו מילים יפות על רצון ועל יכולת ועל כישרון – אבל כל אלו ואחרים – אינם יבואו לידיי ביטוי אלא באמצעות טיפול מתאים." (כאן)

"מקורות שאינם מהימנים, מעידים על יחס שאיננו מקצועי, חוסר רצינות וחוסר אמינות. אינכם תרצו להפקיד את הרכוש שלכם בחברה כזו." (כאן)

האם תופעה זו תתפשט? אין לדעת, כמובן. תחושתי היא שהיא מנוגדת להיגיון הטבעי של רוב דוברי העברית, ולפיכך תישאר בשוליים. אף על פי כן, יש בה עניין. כפי ש"יש את" הוותיקה מעידה שדוברי עברית בני ימינו מסוגלים לצרף ל"יש" את מילת היחס "את", כאילו הייתה פועל (תופעה זו בגלגולה המודרני שאולה כמובן משפות אירופיות, ראו כאן) – כך "איננה ידעה" ודומותיה מעידות כי דוברי עברית (אמנם מסוימים ומעטים) רואים ב"איננה" מילה נפרדת ומנותקת מ"אין", שאפשר להשתמש בה בלשון עבר ועתיד כמו בלשון הווה. השפה העברית היא נערת גומי ידועה – ומעניין להבחין כי יש בה מידה של גמישות גם בכיוון בלתי תקני ומפתיע זה.

תודה לחמוטל לרנר על ההבחנה, כי השימוש בצורה זו נובע לעתים מניסיון של הכותבים להגביה את הטקסט.

ותוספת מעניינת: רוני הפנר מהשפה העברית מצא בדף FAQ באתר חברת בזק את המשפט "שלחו לי פקס, אך הוא אינו הגיע לתיבת הדואר האלקטרוני שלי, מדוע?". המבנה הזה חדר, אם כן, לאתר רשמי של חברה גדולה. תודה לרוני.

מה אני עושה: עריכת תוכן ועריכה לשונית

40 תגובות
  1. רינה ברוך permalink

    מעניין, מעניין, מעניין. ועוד תופעה מעניינת: הפועל "לרשום" הולך ותופס את מקומו של הפועל "לכתוב". פעם היה הנוסח "כתוב את תגובתך כאן", ואילו עכשיו – "רשום את תגובתך כאן". שמעתי אפילו ביטויים כמו "הוא רשם שיר" (במובן של "חיבר שיר", במקום "כתב שיר").
    רינה ברוך

    • שלום רינה, תודה רבה, ואכן. יהיה מעניין לעקוב אחרי הצמד לרשום/לכתוב, ולראות אם זו אופנה חולפת או שינוי קבוע במשמעות של "לרשום".

  2. Ditza Raphaely permalink

    ​תודה על שהארת את התופעה, שנעלמה מפני עד כה. אני עד היום נאבקת עם אנשים
    להחדיר את ה"אין" להווה במקום לא – והנה צץ לו עשב פרא חדש​

  3. אין מילים 🙂 וברצינות אני חייב להגיד שזו צורה כה צורמת שאני מופתע שהיא קיימת, אבל המציאות, מה לעשות מפתיעה פעמים רבות

  4. ציון permalink

    למי שקורא עבודות של תלמידים, בתשובות במבחנים ובכלל, חיבור כזה של איננו/איננה ופועל בעבר או בעתיד אינו כל כך חריג לצערנו הרב. זה חלק מהעברית העילגת שהנוער שלנו משתמש בה.

    • שלום ציון, ורוב תודות על התגובה המעניינת – זהו אם כך מאפיין של שפת נוער? וברוך הבא לבלוג.

  5. תודה על עוד פוסט מעניין – לא נתקלתי בתופעה בעצמי והיא באמת מרתקת. מעניין אם בעוד עשר שנים האין ישתלט על כל הזמנים (כמו בסיפור שאינו נגמר??).
    בזמן הקריאה חשבתי בדיוק מה שחשבה חמוטל – המלה "אינה" על הטיותיה נחשבת גבוהה יותר והטקסטים שהצגת הם בדיוק מהסוג שכותביהם יצאו מגדרם כדי להיראות מכובדים (יותר מכפי שהם באמת?).

    • יעל, התגובה שלך מעניינת במיוחד כהמשך לתגובה של ציון: אם את אינך מכירה את התופעה מכהונתך בדמוקרטי, אפשר להסיק אחת משתיים – או שהתופעה חדשה מאוד (והתפשטה לאחר שנסעת לאנגליה) או שהנוער המטופח של הדמוקרטי אינו חוטא בה (לא מאוד מפתיע).
      בעניין הדוגמאות – לגמרי.
      אסוציאציה יפה לסיפור שאינו (!) נגמר…

      • אייל permalink

        האם הצירוף 'את אינך' אינו בבחינת הפוסל במומו פוסל (ושרץ בידו:))? לפי ההגיון שלי אינך הוא בעצם אין את, שזה כמו לכתוב אין את את (כפילות כמו בדוגמה הקלאסית של אפילו אם). תופעה דומה, שמעצבנת לי את האוזן, היא השימוש בצירוף "לא, אני לא", מקור התפלצת הלשונית הזו בתרגומים בערוצי ילדים למיניהם, כשבמקור האנגלי נאמר no I don't בדיבוב נאמר "לא אני לא", וכיום זה כבר חדר לשפת הדיבור (לפחות של ילדים בגילאי בי"ס יסודי)

      • אייל, חן חן על התגובה. למיטב הבנתי אין פסול ב"את אינך". ראשית, לא כל כפילות פסולה (ולראיה, שפע התקבולות בתנ"ך). ושנית, יש במקורות דוגמאות לצורה זו:
        "ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה" (תלמוד בבלי, סדר מועד)
        "כל עדות שאין האישה כשרה לה, אף הן אינן כשרים לה" (משנה, סדר מועד)
        "אינו מיטמא להן והן אינן מיטמאין לו" (תלמוד ירושלמי, סדר נשים)
        לא כדאי לפסול צורות לשוניות על סמך ההיגיון בלבד…

  6. גיא כ. permalink

    "איני יכול, יותר לסבול
    לראות אותם, מתהלכים יד ביד
    בזמן שאותי, השאירה פה לבד".
    נ. סרוסי.

  7. מירה permalink

    אכן תופעה מעניינת אבל לי אינה חדשה – נתקלתי בעבר בעבר הרחוק (בי"ס יסודי) בתשובה לשאלה שכתבה חברה במחברת.
    גם אני סבורה שהמשתמשים בצורה זו מנסים להגביה את הטקסט, מקווה שהשימוש ייכחד ולא יתרחב…
    (אגב, "רשמתי" את תגובתי כאן, כפי שמופיע במסגרת זו – אני חושבת שבאתרים מחליפה המילה 'רשום' את 'הקלד' או 'הכנס' כתרגום של enter, אבל נתקלתי בהרבה אנשים ש"רושמים" מיילים, מסרונים וגם.. שירים).

    • ברוכים הבאים, מירה וגיא! מעניינת התגובה החוזרת (כאן ובפייסבוק) של אנשים שמדווחים שנתקלו בצורה זו דווקא בעבודות או במבחנים של תלמידים. ומעניין גם הדיווח שלך על הוותק של התופעה.

  8. נדב permalink

    היי שלומית,
    בהחלט מעניין לשמוע איך השפה משתנה לה לאיטה (מה שהיום מוגדר כטעות – בעתיד יוטמע בשפה, כחלק מהאבולוציה שלה).
    רציתי רק להעיר הערה קטנה, אך אמרת שמשמעות המילה "אין" היא "אפס, כלום", אבל כלום איננו אפס, כלום הוא משהו (לא כלום הוא אפס).

    • נדב, ברוך הבא, ותודה על ההערה! צודק כמובן, תיקנתי. וכן, מעניין במיוחד לצפות בשינויים בשפה בזמן התרחשותם.

  9. למען האמת אני חייבת להודות שהאליטרציה בשיר הקטן הזה מצאה חן בעיני ונראה לי שהשיר לש את השפה (שלא לומר מילה אחרת שמזכירה איננות…) באופן ייחודי ומעניין.

    • עדה, לשיר בהחלט יש חן (זה הבית הראשון, אפשר להיכנס ללינק כדי לקרוא את כולו). מטרת הדיון, לדידי, אינה לפסול אלא להצביע על צורה לשונית חדשה (לי, לפחות) ועל העניין שבה. בעיניים "בלשניות", התופעה היא מעניינת וראויה להתייחסות. השאלה אם לשנות טקסט שצורה כזו מופיעה בו היא עניין נפרד: במאמר ודאי היה כדאי לתקן, בסיפור – תלוי בדובר ובמשלב, בשיר – יש כמובן "חירות המשורר".
      ובהזדמנות זו, הנה עוד שיר שכדברייך, לש את השפה באופן ייחודי ומעניין, וגם כאן – הצורה החריגה היא צורת השלילה. השיר הוא של להקת "הפשרות" (גילוי נאות – אחי, אודי רז, על הסוזפון):
      יום ללאך / עפר סקר
      אור לראשון
      אני ללאי
      היום ללאך
      חשבתי לישון
      לירות בעצמי
      לא ילך
      http://thecompromises.bandcamp.com/track/a-day-with-no-you

  10. מרתק כמו תמיד.

    ועניין הגבהת (וניקיון) השפה,
    (עם לרשום במקום לכתוב,
    להמתין במקום לחכות,
    וכמובן לסיים במקום לגמור…)
    יש לי תחושה שהאיננה ידעה הזה
    לא בא מאותו מקום, יש לי הרגשה ש
    אולי הוא דווקא בא משפות אחרות (אולי רוסית)?
    זו השערה בלבד ואין לי ממש על מה לבסס אותה.

    ואודי רז עם הסוזאפון הוא אחיך! יאי!

    • תודה, מיכל! יבוא משפה אחרת – זו אפשרות, כמובן, אבל (בלי ממש לבדוק) יש לי רושם שלא, או לפחות לא מרוסית. אני קוראת באופן קבוע בפורום שיש בו דוברות רוסית, ולא נתקלתי בצורה הזאת. נוסף על כך, הדוגמאות שמצאתי מופיעות גם בבלוגים ובדפי פייסבוק שאפשר לראות בהם את שם הכותב – ולא הבחנתי דווקא בשמות רוסיים (אם כי זו כמובן ראָיה די מוגבלת). ולבסוף, מורים שהגיבו כאן ובפייסבוק העידו שהצורה מוכרת להם מבחינות ומעבודות תלמידים. בכל אופן, השאלה ראויה לבדיקה מעמיקה יותר.
      וכן, הוא אחי : )))

  11. רינה ברוך permalink

    לרשום במקום לכתוב איננו הגבהת השפה. הפועל לרשום הולך ותופס את מקומו של לכתוב. הנה למשל, התהליך לנגד עינינו: הכותרת כאן היא "כתיבת תגובה", וההוראה שלאחריה היא "רשום את תגובתך". עוד רשימה של מילים שנעלמו מן העברית והמילים שבאו במקומן: במקום "התברר" – "הסתבר". במקום "מחיר" – "עלות". במקום "מספר" – "כמות". במקום "כמה" (למשל "כמה אנשים") – "מספר". במקום "אפשר" – "ניתן". במקום "הרגשה" – "תחושה". במקום "לעשות" – "לבצע". במקום "לבוא" – "להגיע". במקום "במשך" – "במהלך". במקום מילות היחס "עם" ו"נגד" – "מול". ויש עוד.

    • רינה, אכן יש אופנות בשפה, וציינת בדייקנות, בעיניי, כמה מהטרנדים הנוכחיים (אפשר להוסיף את "להביא" במקום "לתת"). עדיין, מעבר לעצם הנטייה להשתמש במילה מסוימת במקום אחרת, אפשר לשאול מה מניע את ההחלפה, ולפחות במקצת הדוגמאות ייתכן שהסיבה, או אחת הסיבות, היא ניסיון של אנשים להשתמש בשפה גבוהה יותר. או במקרים אחרים – ניסיון להישמע מקצועיים, רשמיים או מתוחכמים יותר ("מול", "לבצע", "עלות" שייכים אולי לקבוצה זו – מה דעתך?).

  12. הבלוג מרתק וכמוהו גם מגוון התגובות המעמיקות!

  13. ועוד ממצא מעניין: מיה שילון, מורה ללשון, פרסמה בפייסבוק מכתב שכתבה לשר החינוך שי פירון, ובו היא מתנגדת לתכנית לאיחוד הבגרויות בלשון ובספרות. את החלק הראשון של מכתבה ניסחה, לדבריה, כחיבור של תלמיד ישראלי בן ימינו. להלן קטע מן ה"חיבור", שמופיע בו הצירוף "הוא איננו הבין את השאלות":
    "אביא נימוק לדבריי בכך שאדגים שאים למשל תלמיד נבחן בביולוגיה והוא איננו הבין את השאלות אז גם אם הוא יודע ביולוגיה מעולה הוא לא יכל לענות טוב עליהם כי הוא לא הבין וגם אם הוא הבין את השאלות והוא לא יודע להתבטות אז יהיה לו קשה להוחיח את מה שהוא יודע".
    והנה לינק למכתב כולו.

  14. גם אני נתקלתי היום בתופעה – באתר בזק.
    השאלה הראשונה ברשימה: "שלחו לי פקס, אך הוא אינו הגיע לתיבת הדואר האלקטרוני שלי, מדוע?" 🙂

    http://www.bezeq.co.il/Telephony/ServiceLine/Fax2mail/Pages/faq.aspx?ExpandItem=10

    • רוני, איזו דוגמה מזהירה. מבלוגים ופורומים זינקנו לא פחות מאשר לאתר של בזק. יותר רשמי מזה קשה למצוא (מי מנצל/ת את ההזדמנות ומציע להם עריכה לשונית של האתר שלהם?).
      תודה וחג שמח!

  15. אני מרצה למשפטים במכללה למינהל, נתקלתי בצורה הזו לא מעט לאחרונה, עד שחשבתי שאולי אני המשוגע שלא מבין שזו עברית תקנית. כך הגעתי לדף הזה, לאחר שהחלטתי לערוך חיפוש קצר בנושא. שמחתי לגלות שלא השתגעתי ואינני משוגע. סטודנטים למשפטים מתאפיינים אכן במאמץ מוגבר לכתיבה פומפוזית ומתאמצת, ואני מניח שזה מקור הטעות.

    • רועי, ברוך הבא לבלוג ותודה על ההבחנה בעניין הסטודנטים למשפטים! מעניינת המגמה הזאת. אני מניחה שאנשים גם לומדים זה מזה (שלא לומר מעתיקים, במקרה של סטודנטים…). כלומר, ברגע שצורה שגויה (או חדשה, או לא-סטנדרטית) הופיעה, אם יש לה יתרון מבחינת הדוברים (נשמעת להם גבוהה יותר) – היא יכולה להתפשט. בעצם, סוג של ברירה טבעית.

  16. אודי permalink

    חלק מהמגיבים מייחסים את הטעות הזאת לשפה של בני הנוער העכשוויים, אבל אני זוכר שבימי בית הספר שלי, בתחילת שנות התשעים, כמה מורות אמרו מדי פעם "מחר אני איננה".

    • בעיניי זו צורה שונה: "מחר אני איננה" דומה ל:
      "מחר אני מצלצל ואומר להם חד-משמעית שיתקנו את הדלת"
      או "מחר אתם חופפים את הראש".
      כלומר פה יש ציון זמן שמסמן עתיד ("מחר"), אבל מבחינה דקדוקית כל המשפט הוא בהווה, צורה שלעתים מבטאת את הנחישות שמה שנאמר אכן יקרה. המילה "איננה" במשפט שהבאת אינה נמצאת במשפט שיש בו פועל בעבר או בעתיד, כמו "איננה ידעה" או "אינם יבואו".

      • אודי permalink

        את צודקת, באמת אפשר להבין את המשפט הזה כך ומהסיבה הזאת הוא מרגיש פחות "לא נכון". עם זאת, אני לא חושב שלכך כיוונו המורות שלי באותו זמן. בכל אופן, אני זוכר שזה צרם לי, על אף שלא יכולתי להסביר למה.

  17. roypeled permalink

    ואתמול נתקלתי בזה:

  18. שלומית שלום,
    הגעתי ליומן הרשת שלך בעקבות שאלה של חמי היקר, גם הוא מרצה למשפטים, אם אני מכיר את לשון המשנה הזו, במסכת בבא מציעא:
    "המפקיד פירות אצל חבירו – הרי זה יוציא לו חסרונות: לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור, לשעורין ולדוחן תשעה קבין לכור, לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור – הכל לפי המידה והכל לפי הזמן. אמר רבי יוחנן בן נורי: וכי מה אכפת להן לעכברין, והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעא? אלא *אינו יוציא לו חסרונות* אלא לכור אחד בלבד. רבי יהודה אומר: אם הייתה מידה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות".
    בהמשך בגמרא (דף מ' עמוד א') עוד מופעים של אותו שימוש. כך שהשימוש הזה (ב'אינו' לשלילת הבינוני בלשון עתיד) איננו חדש, לפחות לא במונחים של 1500 השנים האחרונות…
    ברכה רבה,
    נחום

  19. הצירוף הספציפי "אינו יוציא" אכן מופיע כמה פעמים בשני המקורות שהבאת, אך שים לב שמדובר באותו דיון, באותו נושא, ורוב המופעים (לא כולם) הם פשוט חזרה על אותו צירוף – הצירוף "אינו יוציא לו חסרונות" חוזר בשני המקומות כמה וכמה פעמים. זו תופעה שצריך להביא אותה בחשבון – גם במקרא ישנם מילים וצירופים שמופיעים פעם אחת בתורה ופעם שנייה בספר דברי הימים, באותו סיפור מעשה ובאותו הקשר, כך שאלה לא בדיוק מופעים נפרדים (למשל, "קטני עבה ממתני אבי").
    כמו כן, חיפשתי צירופים דומים עם פעלים אחרים (אינו יביא, אינו יאמר, אינו יבוא, אינו יפול, אינו יאכל) – במשנה ובתלמוד באתר "מאגרים" של האקדמיה ללשון, ולא מצאתי להם שום מופעים. לעומת זאת, לַצירופים שקיים בהם ההתאם המקובל "אינו מביא" ו"לא יביא", "אינו בא" ו"לא יבוא", "אינו אומר" ו"לא יאמר", "אינו נופל" ו"לא יפול", "אינו אוכל" ו"לא יאכל" – יש מופעים, לכמה מהם אף רבים מאוד. זו כמובן אינה בדיקה שיטתית, אך היא מאשרת את מה שרוב דוברי העברית יאמרו, כנראה – שאין/אינו מצטרף לפועל בבינוני, ולא בעבר או בעתיד, גם בלשון חכמים. כלומר, הצירוף אין/אינו ופועל בעבר/עתיד הוא חריג.
    ועדיין, מעניין מאוד כמובן שהוא קיים שם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: