Skip to content

מזל של גרוטאה

אוגוסט 8, 2013

עריכה לשונית

בשעה טובה החלפנו את הסיטרואן הוותיקה בפיאט לבנה ומבהיקה. כמה ימים אחר-כך הבנו ששכחנו משהו. "אני לא יכולה להחזיר את המדבקה," אמרתי לפקידה. "האוטו הלך לגריטה והמדבקה, לצערי, הלכה איתו".

עם מצב כל-כך סופי קשה להתווכח. לאחר שיצאתי מצוידת במדבקה חדשה, הרהרתי מעט בצמד הפעלים "גָרַט" ו"נִגְרַט" ובשם הפעולה "גריטה", כלומר "הפיכה לגרוטאות", שקבעה האקדמיה ללשון במילון למונחי איכות הסביבה לפני שנתיים. לא במקרה הגדרת האקדמיה היא דווקא "הפיכה לגרוטאות", בלשון רבים ולא בלשון יחיד: לשון יחיד זו הייתה צריכה להיות "גְרוּטָה", מילה שאינה אומרת הרבה לרוב הקוראים. הצורה המשמשת בפועל, "גרוטאה", אינה תקנית.

מנין הגיעו אלינו הגרוטה התקנית והגרוטאה הלא-תקנית? אבן שושן מציין כי המילה "גרוטה" מקורה ביוונית, שבה היא קיימת בצורה gryte. המילה "גרוטאות", בלשון רבים, הופיעה בעברית בלשון חכמים: היא נמצאת פעמים רבות כבר בתלמוד ("הלוקח גרוטאות מן העובדי כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים…"*) וכן במקורות מאוחרים יותר. צורות היחיד "גרוטה" ו"גְרוּטִי", לעומת זאת, מופיעות רק בכתבים מאוחרים בהרבה, ופעמים מועטות בלבד. צורת היחיד "גרוטאה" שייכת לעברית החדשה, והיא חריגה מאוד בצורתה (האם תוכלו לחשוב על עוד מילה בעלת סיומת דומה? אני מצאתי – ראו בהמשך).

מילים רבות שהגיעו אל העברית מן הארמית הן בעלות הסיומת –ָא: דוגמא, קופסא, כורסא, סדנא (שימו לב שהסיומת הארמית מציינת שהמילה הגיעה לעברית מארמית, אך לעתים הארמית אינה אלא תחנה בדרך ארוכה יותר: גם "קופסא" ו"דוגמא", למשל, מקורן ביוונית). רבות ממילים אלה קיבלו בעברית מין נקבה, בגלל הדמיון בין הסיומת שלהן לסיומת הנקבה העברית –ָה, ועם חלוף הזמן החלה האל"ף להתחלף בה"א: לצד הכתיב "דוגמא" קיים גם הכתיב "דוגמה", לצד "כורסא" – "כורסה" וכן הלאה. לעומת זאת, השתמרה במידה רבה יותר סיומת הרבים הארמית –אוֹת: רובנו אומרים, למשל, "כורסאות" ו"קופסאות" – ולא "כורסות" ו"קופסות". האקדמיה דנה בנושא ופסקה ברוח המצב הקיים (בצורת יחיד יש להשתמש בסיומת  –ָה, למעט יוצאי דופן, ולעומת זאת, שתי צורות הרבים תקניות).

"גרוטאות" דומה אפוא ל"גרסאות", ל"משכנתאות" וכיוצא בהן – אך "גרוטאה" היא חריגה: הרי איש אינו אומר "דוגמאה", "גרסאה" או "כורסאה".

כיצד קיבלה, אפוא, "גרוטאה" את צורתה המפתיעה? צורה זו נוצרה באמצעות גזירה לאחור – תהליך שבו דוברי השפה יוצרים צורה חדשה על ידי סילוק מוּסָפִיוֹת. במקרה זה, המוספית שהוסרה היא סיומת: דוברי העברית הסירו מן המילה "גרוטאות" את סיומת הרבים העברית –וֹת, הוסיפו את סיומת הנקבה העברית –ָה – וקיבלו את הצורה "גרוטאה". אלא שהצורה שהתקבלה שונה מצורת היחיד שכבר הייתה קיימת (גרוטה או גרוטי) – ולכן נחשבת לא-תקנית.

מדוע יצרו דוברי העברית את המילה החדשה "גרוטאה", כאשר כבר עמדו לרשותם אפשרויות קיימות? דבר זה עשוי להתרחש בנסיבות שונות, שבמקצתן עסקנו כאן. במקרה זה, הסיבה היא כנראה שצורת היחיד הייתה נדירה ולא-מוכרת, ואילו צורת הרבים הייתה מוכרת היטב, ולכן דוברי השפה גזרו ממנה צורת יחיד – שהייתה שונה מהמקורית. באופן דומה נגזרה "צְדָף" הלא-תקנית מ"צדפים", אף שישנה, כמובן, צורת יחיד תקנית: צֶדֶף.

האם יש ל"גרוטאה" חברות לדרך שצורתן דומה? לאחר הרהור, מצאתי אחת: "עַרכָּאָה". גורלן של שתי מילים אלה שונה למדי: "גרוטאה" נחשבת במילונים למוקצית מחמת מיאוס. היא אינה מופיעה כלל במילון אבן שושן הוותיק, ברב-מילים היא מתוארת כ"חלופה רווחת בלשון הדיבור לגרוטה", ובמילוני ההווה וספיר היא מופיעה רק על דרך האזהרה: "גרוטה (לא: גרוטאה)". "ערכאה", לעומת זאת, זכתה להכרה, והיא מופיעה בגאווה במילון אבן שושן, בצירוף ההערה "צורת יחיד מחודשת מן 'עַרְכֵּי', 'ערכאות'". ברב-מילים היא מופיעה כמילה מן השורה, ללא כל הסתייגות או הסבר נוסף, ורק מילון ההווה ומילון ספיר מתעלמים ממנה לחלוטין ומציינים כצורת היחיד של "ערכאות" את המילה הלא-מוכרת "עַרְכָּה" (בפתח בעי"ן, על משקל "סדנה").

כיצד זכתה "ערכאה", בניגוד ל"גרוטאה", במקומה כמילה לגיטימית בשני מילונים טובים לפחות (אם כי לא בהכרת האקדמיה?). דומתני שהסיבה לכך היא הופעתה של "ערכאה" בספר "דרכי נועם", שכתב הרב מרדכי הלוי במצרים במאה ה-17 (כל מקומות הופעתה האחרים הם מאוחרים בהרבה). כמה דק הקו בין "לא: גרוטאה"! לבין "צורת יחיד מחודשת". גם מילים, כמו בני אדם, צריכות מזל.

* תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"א עמוד ב'.

מה אני עושה: עריכת תוכן ועריכה לשונית

31 תגובות
  1. יש לה עוד אחות, שכנראה גם באה מארמית – המילה הרפתקה, שלה שימוש שכיח ולא תקני בדמות הרפתקאה והריבוי הרפתקאות.
    וחוץ מזה אני חושב שצריך להמשיך לכתוב דוגמא עם אלף, כי אחרת זה מבלבל עם דוגמה (אמונה בלתי ניתן לערעור) אבל זה אולי רק אני.

    • "הרפתקאה", נכון, גם היא קיימת, ואותה גם תחושת הבטן שלי-עצמי כבר מסווגת כ"טעות"…

      אבן שושן אכן מציין את שתי האפשרויות "הרפתקא" ו"הרפתקה", ואת המקור כארמית או אולי כפרסית. את הצורה "הרפתקאה" הוא כמובן אינו מזכיר (אני משערת שהיא הופיעה אחרי זמנו), ומילון ההווה ורב-מילים כאחד מציינים אותה כצורה לא תקנית. אפשר לומר אם כן ששלוש המילים האלה, שנגזרו באותה הדרך, נמצאות בדרגות שונות על הרצף מבחינת מידת הלגיטימציה שזכו לה.

      תודה רבה!

  2. כרגיל, למדתי. תודה רבה.

  3. אייר permalink

    מקסים ומעניין כרגיל שלומית!
    אני חושב שמצאתי עוד מילה: לולאה.
    אף פעם לא חשבתי על כך שהשורש של ערכאה הוא ערך, המילה בעלת המצלול המזעזע הזאת מקבלת יופי חדש כך.
    לגבי גריטה, באופן אינטואיטיבי ובלי שהקדשתי לנושא שום מחשבה ראויה, המילה תמיד קיבלה אצלי אסוציאציה אוטומטית לגריסה. ובמוחי חשבתי שגריטה זה "גריסה של מתכת", ושזה מה שעושים לרכבים ישנים. למה? כי זה נשמע דומה, וזה היה לי נורא הגיוני בראש. כנראה שאני בדיוק סוג האנשים הלא חושבים שמייצרים לבלשנים עבודה אחר כך כשהם צריכים להסביר למה מילה קיבלה פירוש שלא קשור לשום חוק לשוני תקני.
    אין בעד מה.

    • תודה רבה, אייר!
      "לולאה" (וגם "תלאה", למשל, שגם היא נגמרת ב"אה") נוצרו ככל הנראה בדרכים אחרות. לגבי לולאה, אבן שושן מציין "המקור לא הוברר, אולי קרוב אל 'לול'" (במובן של לולייני, מתפתל, כמו מדרגות לולייניות).
      ובעניין הגריטה, אגלה לך בשקט שגם לי יש אותה אסוציאציה, ואולי האסוציאציה הזאת היא שאחראית להצלחתן של "גריטה" ו"לגרוט" בשנים האחרונות (גם בעקבות התוכנית לגריטת מכוניות ישנות של משרד התחבורה).

  4. המומלץ לקמב"ץ permalink

    אכן סוגיה מרתקת שלומית,
    מילה-מילה וגלגולה מארמית
    אפליות לטובה ואפליות לרעה
    והכל בזכות הגרוטאה
    רק פרט קטן שהפריע לי להתרכז-
    מיהו אותו ארך-אוזניים שמעז
    להחליף צרפתיה מקרטעת באיטלקיה חיוורת?
    זה מבטיח שידור חוזר של אותו הסרט
    פליני ביים, ואתם מככבים
    מהנוחות איזה שנתיים-שלוש מתלהבים
    ובלי להרגיש- בין שנת שמיטה לשנת שמיטה
    שוב יש לכם רכב ראוי לגריטה

  5. קמב"ץ יקר, חן חן על מכתבך
    הרשה לי נא לחלוק על דיס-המלצתך.
    ביין, באוכל ובשמלות
    על איטליה וצרפת קשה להתעלות,
    וגם במכוניות שם יודעים את המלאכה
    הפיאט מעוצבת והסיטרואן נוחה,
    בשום אופן אי-אפשר להשוותן
    לחוסר המעוף של מכוניות יפן!

  6. מעניין מאוד. תודה!

    אז בעצם, בשיר הגרוטיאדה משתמשים במילה הנכונה "גרוטי" והמשך של "אדה" כמו אולימפיאדה? או שיש כאן משהו אחר? [מה המשמעות המילולית של הסיומת "אדה"?]

    • תודה, גל! איזו הערה/שאלה מעניינת.

      "גרוטיאדה" מתאימה בדיוק לתבנית שתיארת. ייתכן, אמנם, שהצוות של "רגע עם דודלי" לא הכיר דווקא את "גרוטי", אלא בחר בחיריק כדי ליצור צורה דומה ל"אולימפיאדה" – אבל בין שזו הייתה הכוונה ובין שלא, התוצאה אכן מרשימה מבחינת העברית.

      לגבי ה"אדה": olympiad היא התקופה, שאורכה ארבע שנים, שבין המשחקים האולימפיים למשחקים האולימפיים הבאים. אולימפיה היא האתר ביוון שבו נערכו המשחקים; על פי מילון מריאם-ובסטר, הסיומת ad- ביוונית ובלטינית מציינת קשר לדבר-מה או השתלשלות ממנו. מכאן "אולימפיאד". ייתכן שה"- ָה" שבסיום המילה, המתאים כמובן לצורת הנקבה העברית, אינו תוספת מקורית שלנו אלא מקורו באחת השפות המזרח-אירופיות – למשל, מצאתי ב-forvo שבצ'כית כותבים Olympiada ומבטאים את המילה בדיוק כמו בעברית (למעט הטעם, שהוא על ההברה הראשונה). http://www.forvo.com/search/olympiada/

      והנה לינק למאמר של דן אלמגור בשם "מילוניאדה", על מילים עבריות המסתיימות ב"יאדה" ועל התחרות בין הסיומת "יאדה" לסיומת "ייה" (כגון: מכבייה). המאמר התפרסם ב"לשוננו לעם" ב-1995. http://hebrew-academy.huji.ac.il/sifriyya/ReadingHall/Documents/MIL-da1995.pdf

      • תודה, ותודה על המאמר של אלמגור. ממש מעניין. מכל הרשימה הארוכה שלו, טרמפיאדה וטופסיאדה הן היחידות שאני או אנשים שאני מכיר משתמשים בהן.

      • אני זוכרת מהעבר הרחוק את ה"סוסיאדה". וה"עפיפוניאדה" עדיין בשימוש (הצצתי עכשיו ומצאתי שב-2012 היו עפיפוניאדות בנס ציונה ובכפר ורדים, וב-2013 – בעכו).

  7. ICNIC permalink

    לא נעים…. מעולם לא הרגשתי שכשאני משתמשת ב"גרוטאה" אני חוטאת לשפה.
    כמו אייר וכמוך גם אצלי "גריטה" נתפסה כסוג של "גריסה".
    אני תמיד נהנית מהתיאור של "הולדת הפוסט", הדרך בה צצים רעיונות ואסוציאציות בכלל, מרתקת אותי וכשהחיבור נעשה לחיים שלך על אחת כמה וכמה!
    חשבתי על עוד מילה מהמשפחה הנגזרת לאחור מכלונסאות!
    תודה על ההזדמנות ללמוד וליהנות מכתיבתך היפה!

    • תודה רבה, ICNIC!

      נכון, זו דוגמה מעולה – אנשים מרבים להשתמש ב"כלונסאה" כצורת יחיד של "כלונסאות", בעוד שצורת היחיד הוותיקה והתקנית היא כְּלוֹנָס. זו הזדמנות טובה לציין שהסיומת הארמית "-אות" יכולה להצטרף גם למילים שאינן מסתיימות ב"- ָא", כגון תיאטרון-תיאטראות, מרחץ-מרחצאות, וכלונס-כלונסאות. גם פה התחולל בדיוק אותו תהליך של גזירה לאחור, שבו נוצרה צורת הנקבה "כלונסאה" הדומה לגרוטאה, לערכאה ולהרפתקאה.

  8. מרתקת הרשומה
    ומרתקות התגובות לה,
    פשוט תענוג לקרוא
    (עונג של כמעט שבת).

    אני מתה על המילים האלה
    ומבחינתי הן קיבלו
    חנינאה :- ) רטרואקטיבית.

    • תודה, מיכל! אכן התגובות פה משובחות, ולפעמים נחמד גם לראות מי התייחס למצלול ויצר אונומטופיאה (מוזיקאי) ומי בראה את המילה המרהיבה "חנינאה" (משוררת)…

      פה כבר נכנסת שבת בעונג גדול. לארוחה חסרה מרווה (צריך לרענן את האדנית), וחשבתי על התבלינים שלך בצפון הירוק. שיהיה סופשבוע ריחני!

  9. המומלץ לקמב"ץ permalink

    כתב כבר המשורר על טעם וריח
    וזה בהחלט יכול להיחשב קטנוני
    מאיזה יבואן אני מקבל מפתח
    ואצל איזה מוסכניק אני משאיר את ממוני
    בנוגע ליין- אין בינינו ויכוח
    את השמלות אני משאיר למין היפה
    ולגבי האוכל- זה דורש פילוח
    מהצרפתים- מאפה ומהאיטלקים- קפה
    אך בבוקרו של יום או עם שוך העסקים
    כשנכנסים למכונית ומשתלבים בתנועה
    מוטב לו הרכיב אותה וולפגנג או קים
    ולא איזה לואיג'י, מישל או פרנסואה
    מהם ארכוש כמהין או אולי צלי ארנבת
    ואחזור לביתי בקרון הרכבת

  10. יפה מאד!
    יש כמובן מילים עם סיומת דומה הנגזרות מכללים נוספים:
    מובאה, נשיאה, נביאה, לביאה, מכלאה, משוואה, משואה (לפיד), בריאה (מלשון בריאת העולם), רפואה, פליאה, התראה (להבדיל מהתרעה, אבל באמת! כל ממשקי הסמארטפונים אינם מבינים את ההבדל!), יציאה (גם מן הכלל :), גמיאה…
    כנראה שיש עוד כמה – אה?

    • תודה, מיכאל! לגבי "סיומת דומה" – פה נתקלנו בשאלה הלוגית-פילוסופית "מה זה דומה?". במקרה זה, "דומה" = בעל סיומת "אָה" שהאל"ף בה אינה שייכת לשורש…

      חן חן!

  11. אם אינני טועה, אז מתוך הרשימה הנ"ל, רק לביאה ומשוואה עומדות בהגבלה הנוספת.
    האם הן אכן עומדות בה?
    האם נכון ש"משואה" נובעת מן השורש "נשא"?

    • ללביאה, ולבן זוגה הלביא, יש קרובי משפחה בשלל שפות שמיות ואירופיות כאחד (labu באכדית, לבאֻ באוגריתית, leon ביוונית, lion באנגלית…). אבן שושן מציין גם פועל עברי שנגזר מ"לביא" – "הִלבִּיא", נעשה אכזר כאריה. בקיצור, השורש פה הוא לב"א.

      גם ב"משוואה" האל"ף שייכת לשורש: השורש הוא שו"ה, ובשם הפעולה של שורשים מגזרת נחי ל"ה, הה"א מתחלפת לעתים באל"ף. למשל: הוראה (השורש: יר"ה), הודאה (השורש: יד"ה), וכך גם שם הפעולה "השוואה" ושם העצם "משוואה" (אגב, הן מתחלפות לא רק בשם הפעולה – זה נושא מעניין, אולי אכתוב עליו כאן פעם).

      "מַשֹוּאָה" – אכן משורש נש"א 🙂

      תודה!

  12. רינה ברוך permalink

    כתוב: "רשום את תגובתך כאן". מעניין איך הפועל "לרשום" הולך ותופס את מקומו של הפועל "לכתוב"…

    • רינה, ברוכה הבאה! כן, המגמה הזאת מעצבנת רבים וטובים, ורוביק רוזנטל אף ציין אותה ב-2009 בין "עשרת הטרנדים הלשוניים של העשור", והמחיש בדוגמה – "עמוס עוז רשם בעשור הזה כמה ספרים שחבל"ז"…
      http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/016/300.html
      (לצערי אין לי, ככל הידוע לי, אפשרות טכנית לשנות כאן את נוסח ההנחיה שציינת…)
      שנה טובה!

  13. 1. מה עם בבואה?
    2. אם הפועל לב"א אכן נגזר מלביא, כפי שצויין, אז הטענה שהמילה לביא נגזרת מפועל זה אינה מדוייקת

    • שלום מיכאל,
      הפועל (הנדיר ביותר) "הלביא" מתוארך במילון אבן שושן לספרות ימי הביניים, ואילו המילה "לביא" מופיעה בתנ"ך, כך שדי בטוח לומר שהפועל נגזר משם העצם, כפי שכתבתי. שם העצם "לביא" לא נגזר מהפועל; ציינתי רק שהשורש שלו הוא לב"א. בעברית רוב שמות העצם בנויים משורש המופיע במשקל מסוים, כלומר גם לשמות עצם לרוב יש שורש.
      לגבי "בבואה", אבן שושן מציין שהיא "אולי מן בָּבָה". כלומר הוא (וגם אני :-)) אינו בטוח באטימולוגיה של המילה. אראה מה עוד אוכל למצוא.

  14. תודה רבה על הרשומה 🙂 אהבתי. מומלץ.

  15. איילה זמרוני permalink

    שלומית יקרה,

    קראתי עכשיו בעיון את החומר על הגרוטאה

    ואני שואלת – האם דין קלישאה כדין גרוטאה?

    • איילה יקרה, אכן, דין קלישאה כדין גרוטאה, ותודה רבה על הדוגמה הנהדרת! הקלישאה הגיעה לעברית מן הצרפתית, שם היא מופיעה בצורה cliché, שפירושה "גלופה, לוח שפותחו עליו צורות שונות או אותיות להדפסה" (אבן שושן) ומכאן, בהשאלה – ביטוי או צורה אמנותית שחוקים ונדושים.
      במילון אבן שושן ובמילון ההווה מופיעה המילה בתעתיק נאמן מצרפתית – קלישֶה, בתנועת e, וצורות הרבים בשני המילונים היא "קלישאות". הצורה "קלישֶה" אינה משמשת למיטב ידיעתי בדיבור או בכתיבה כיום, ותחתיה משמשת הצורה "קלישאה" – שאכן נוצרה בגזירה לאחור מ"קלישאות"! מילון רב מילים, כדרכו, הוא ה"זורם" (או העדכני) שבחבורה, והערך המופיע בו הוא "קלישאה", בלי "קלישֶה" ובלי התנצלויות בנוסח "חלופה עממית רווחת".

Trackbacks & Pingbacks

  1. בבית בדרך | סלט מחשבות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: