Skip to content

על טעויות, עורכים וצפעונים

מרץ 3, 2013

צפעוני ארץ ישראלי - עריכה לשונית

כמה אחוזים יש בשלם? באופן מפתיע, לא תמיד מאה: כאשר אני עורכת טקסט ומגיעה לנתונים באחוזים, אני עוצרת אוטומטית לסכם את המספרים – ולרוב מוצאת שהתוצאה היא 101%, או 98%, או תוצאה מצחיקה אחרת.

האחוזים, כמובן, אינם אלא דוגמה. באופן אידאלי, עריכת טקסט כוללת בדיקה של כל נתון המופיע בו. "היצירה 'סימפוניית הצעצועים', שחיבר המלחין לאופולד מוצרט" – האם הוא חיבר אותה? "הפיזיקאי אנטואן אנרי בקרל" – האם השמות הפרטיים נכונים? למעשה, כל בדיקה שיעשה העורך יכולה רק להועיל, ואין אפשרות לבדוק יותר מדי – אלא שיש אילוצים, ובעיקר אילוץ של זמן: בטקסטים מורכבים, עתירי פרטים מכל הסוגים, בדיקה קפדנית של כל נתון תארך זמן רב מאוד. במקרה כזה על העורך להגדיר בבהירות, בשיחה עם הכותב, מהם גבולות אחריותו, ואם יש עורך מדעי – היכן מסתיימת אחריותו ומתחילה אחריות העורך. אם הטקסט כולל, למשל, שמות מדעיים של בעלי חיים – האם על העורך לוודא שכולם נכונים, או לבדוק רק את אלה שמשהו בהם נראה לו בלתי סביר?

אחד המקומות המועדים לטעויות בספרים הוא ה"תפר" בין הטקסט לבין החומר הגרפי. על פי רוב, העורך מקבל את הטקסט בנפרד מן האיורים, שאותם הוא רואה במקרה הטוב בקובץ נפרד, ובמקרה הגרוע – במועד מאוחר יותר. בהוצאות העובדות עם עורכים פרילנסרים, יש אף שהעורך מעביר להוצאה את הטקסט הערוך, ובזאת הוא נפרד ממנו: המעצב משלב בו את האיורים והספר מתפרסם מבלי שהעורך ראה אותו פעם נוספת. כך קורה שבספר העוסק בעיסוי, באיור שרואים בו תינוק ודוב צעצוע, כתוב ליד הדובון "הניחו את התינוק בעדינות על בטנו", ואילו ליד התינוק כתוב "צעצוע אהוב"!

על סוג אחר של טעויות באיורים כותב בגילוי לב המאייר דני קרמן. קרמן הכין את ציור העטיפה לאחת המהדורות העבריות של "ההוביט" מבלי לקרוא את הספר, והציג בו את ההוביט נלחם בדרקון. "הספר הצליח מאוד," כותב קרמן, "ורק כשהגיע מכתב מטולקין הבן, הבנתי שאין בספר שום סצנה כזאת".

טעויות רבות במיוחד נופלות ב"אזורי הסְפָר" של הספר – הטקסטים שאינם גוף הספר עצמו. בעוד שגוף הספר מופקד בידיים אמונות (יש לקוות) של מתרגם – אם הספר הוא מתורגם – ושל עורך, הרי שהטקסטים שעל הכריכה ובדף הפנימי עוברים לעתים קרובות מסלול נפרד. התוצאה היא שלל פנינים, מהבדלי כתיב ותעתיק בין כריכת הספר לבין תוכו ועד תיאור שגוי של העלילה בטקסט שעל גב הספר.

דוגמה מרהיבה ל"פשלת אזור סְפָר" היא טקסט גב הכריכה של "כוכב ניוטרון" מאת לארי ניבן, קלאסיקת מדע בדיוני שראתה אור בעברית ב-1982 בתרגומו המעולה של עמנואל לוטם. הספר הוא אוסף סיפורים קצרים, שהראשון שבהם העניק את שמו לספר כולו. גיבור הסיפור, טייס חלל הרפתקן, מתבקש לבצע טיסה שתשחזר טיסה קודמת, ולנסות להבין מה היה הכוח המסתורי שהרג את שני הטייסים באותה טיסה. הסיפור הוא אפוא מעין חידה בלשית פיזיקלית, ובשני הדפים האחרונים הגיבור מצליח לפתור את החידה ולחזור חי מן הטיסה. חידה בלשית – לגיבור, אבל לא לקוראי המהדורה העברית, כיוון שבטקסט שעל גב הספר גילו להם מהו אותו כוח מסתורי כבר בפסקה הראשונה! באותה פסקה עצמה מופיע גם תיאור של הטיסה שלמזלו הרב של ידידנו הטייס הוא שגוי לחלוטין, שאם לא כן, שום חריפות שכל לא הייתה מצילה את חייו. איך הגיעו לטקסט קצר (וחשוב) כל-כך גם שגיאה וגם ספוילר? פניתי לעמנואל לוטם, ולמרות שלושים השנים שעברו מאז פרסום הספר, הוא זכר היטב במה מדובר ואישר את חשדי – גב הכריכה אינו מתורגם מן המקור ולא הגיע אליו לבדיקה. כמו במקרים אחרים, טקסט גב הכריכה הוא פרי עטו של מישהו – אולי עורך הסדרה – שהיכרותו עם הספר הייתה שטחית יחסית, והוא לא נמסר לבדיקה למי שהכיר את הספר על בוריו – במקרה זה, המתרגם.

בנושא זה של טעויות שמעתי לאחרונה אנקדוטה נחמדה על פרופ' היינריך מנדלסון, מאבות המחקר הזואולוגי בישראל. מנדלסון עשה מאמצים גדולים להימנע מטעויות במאמרים שפרסם; לדברי תלמידו ועמיתו פרופ' יורם יום-טוב, הוא הרחיק לכת עד כדי כך שנמנע מלכתוב מאמרים בכלל – כדי שהידע המתעדכן לא יהפוך את הכתוב לשגוי. לאחר הפצרות רבות של עמיתיו, ניאות מנדלסון לכתוב מאמר נרחב על הנחשים הארסיים בארץ ישראל, שבו ציין בין היתר כי נקבת הצפע הארץ ישראלי מטילה עד 22 ביצים. זמן-מה לאחר פרסום המאמר, התרחשה הטלה של צפעונית ממין זה בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב, והנחשה, שלא קראה את מאמרו של מנדלסון, הטילה דווקא 28 ביצים. "אמרתי לכם," הגיב מנדלסון, "שלא הייתי צריך לכתוב את המאמר!".

מה אני עושה: עריכת תוכן ועריכה לשונית

30 תגובות
  1. מעולה! תודה

  2. אוי מעולה, מזכיר לי פרשנים בעיתונים, רק ששם כנראה לא אכפת להם לטעות.

  3. מיכאל רוטשילד permalink

    על כריכת הגיליון השלישי של אודיסיאה יש טעות מעניינת.
    נסו למצוא אותה:
    http://odyssey.org.il/?issue=208889

    • אני מבינה שזה משהו שקשור לכך שפני הילד והאיש מוארים מאוד, ושאר הנוף לא. אמשיך לחפש : ) תודה!

      • מיכאל רוטשילד permalink

        לפרט הכל או שמישהו עוד חושב על זה?

    • הכיווניות של האור על קפלי הקרקע בנוף קצת מוזרה, ולא בדיוק מתאימה לזווית שהירח נמצא בה. והפנים של האיש והילד מוארים, אבל שאר חלקי הגוף, גם אלה שפונים באותו כיוון כמו הפנים, לא מוארים. אין לי תובנות נוספות… : )

    • מיכאל רוטשילד permalink

      הדבר שגרם לי להקדיש לתמונה מבט נוסף הוא דווקא אופן ההארה של הירח.
      בעיקרון, בלילה, נטיית הסהר המואר של הירח חייבת להיות כלפי מטה כי אם הסהר נמצא למעלה זה אומר שהשמש מעליו וזה אומר שעכשיו בכלל יום (אבל ביום, כידוע, לא רואים כוכבים).
      אחרי ששמתי לב לזה הסתכלתי הלאה וראיתי שתאורת הפנים איכשהו מסתדרת עם תאורת הירח אבל שאר רכיבי התמונה נראים כמו בלילה.
      אחרי זה התחלתי לחשוב על כל מיני תסריטים בהם התמונה תהיה בכל זאת יותר סבירה.

      תסריט אחד שמאפשר לירח להיות מואר מלמעלה בלילה הוא זה של ליקוי לבנה (מעשה – ירח מלא שמוסתר בחלקו) אבל זה לא מסתדר עם התמונה הנוכחית מסיבות רבות שקשורות הן בזוית ההארה והן ברדיוס של מה שאמור להיות צילו של כדור הארץ.
      תסריט אחר הוא שלא מדובר בכדור הארץ אלא בכוכב אחר שיש לו ירח ואין לו אטמוספרה (ולכן אפשר לראות כוכבים ביום) אבל על כוכב כזה בני אדם אינם יכולים לנשום ובדרך כלל, חומה הישיר של השמש המקומית אמור לטגן אותם, אז גם זה לא מסתדר.
      בקיצור – הכל משחקים אבל מה שחשוב באמת לזכור מכל הסיפור הוא העובדה שנטיית הארת הירח בלילה היא תמיד כלפי מטה.
      אחת החידות החינוכיות שאני נוהג לשאול ילדים בסביבתי (כאשר זה רלוונטי) היא שינסו להצביע לי לכיוון השמש בשעת לילה (אני עושה זאת כאשר רואים את הירח ואני דוחף אותם לנסות להסיק מאופן הארת הירח את כיוון השמש – אני מקווה שהקוראים כאן לא זקוקים לפירוט מעבר לזה).

  4. אלישבע permalink

    שלומית, שוב וכרגיל המאמר קולח ומעניין! שופך אור על עבודת העורך שמי שאינו עורך לא מודע לה בכלל עד כדי כך וזה יפה וחשוב וטוב. בקשר לאנקדוטה: היה לי קשר למחקר הזה של מנדלסון בעקבות הכתת הצפע שקבלתי בזמנו בעין גדי. והוא ביקש שאפרט כל מה שעברתי וכך עשיתי והוא כתב לי מכתב הערכה על "קור רוחי" הדווח שלי ומכתבו נשמרו בארכיון בית ספר שדה וגם השתת פו בעבודת דוקטורט של ד"ר מנשה. אבל כשביקשתי מהם כעבור שנים עותק, הם בכלל לא ידעו על מה מדובר ולא מצאו כלום. הדמויות התחלפו שם חדשות לבקרים. ולי נשאר רק הזיכרון. והאנקדוטה שלך הציפה אותו שוב.

    • אלישבע, תודה רבה! מעניין הקשר עם מנדלסון, ונחמד שכאשר שומעים על מישהו הוא מופיע לפתע גם מכיוונים אחרים. לא זכרתי שהכיש אותך צפע, אין ספק שעין גדי מספקת מפגשים קרובים עם עולם החי (הרי פגשת גם נמר, למזלנו פחות מקרוב מאשר את הצפע…).
      חבל לגבי הדיווח והמכתב שהלכו לאיבוד. הארכיונים שהייתה לי הזכות לעבוד בהם היו יותר רציניים.

  5. טליה permalink

    מעניין ומחכים, והאנקדוטות נהדרות כרגיל!

  6. אוי שלומית,
    בתור מי שהקנקן ותכנו חשובים לה באותה מידה,
    אין לך מושג כמה מדכאים אותי הפערים האלה,
    והטעויות האלה, בעיקר בין העטיפה והסיפור.
    נגיד אם הספר הוא על נערים בני שמונה עשרה
    ועל הכריכה רואים ילדים בני שתים עשרה. וזו דוגמה אמיתית.
    מילא שהמעצב לא יודע, אבל המתרגם והעורך אמורים לדעת, לא?
    אוף.
    תודה שאיפשרת לי להוציא קצת קיטור :- )

    • המתרגם והעורך, יש להניח, יודעים, אבל זהו, שלרוב הם לא מעורבים בעיצוב העטיפה, וחבל.
      ותודה לך : )

  7. אודי permalink

    פוסט מעולה!

  8. דרור בר-ניר permalink

    מעניין מאד וכתוב נפלא

  9. איילה זמרוני permalink

    חביב ומעניין

  10. תמי, א., טליה, אודי, דרור ואיילה – ת ו ד ה רבה!

  11. מצוין ומחכים.
    גם לי יש דוגמה: כריכת הספר "האפיפיורית יוהנה" שתרגמתי, שהאיור עליה בסגנון מאוחר באלף שנה לפחות מתקופת הספר…

  12. נהדר.
    פעם כשמצאתי בספר שערכתי טבלה כזאת שהסתכמה לפחות ממאה, החוקרים הנבוכים אמרו שאת הטבלה הזאת לקחו ממקור אחר, ולכן אינם יכולים לתקן את הטעות…
    וכמו בסיפור מנדלסון, גם אני חשתי הקלה עצומה כשעברתי מעריכת חדשות במהדורה המודפסת בעיתון לעריכה במהדורת האינטרנט. כל השגיאות שרבצו בארכיון לדיראון עולם העיקו עלי נוראות, ואילו במהדורת האינטרנט אפשר תמיד לתקן (מה גם שב"הארץ", בניגוד ל"גרדיאן", למשל, מותר לתקן בלי לציין את דבר התיקון בהערת שוליים בעמוד הדיגיטלי…).

    • תודה, יעל! וכן, זו בעיה, כשנתונים "תקולים" מגיעים ממקור אחר האפשרויות מצומצמות בהרבה. קל וחומר אם יש גם שיקול של זכויות יוצרים.
      והאפשרות לתקן ולשנות בגרסת אינטרנט היא נוחה מאוד, אבל גם יוצרת מצב קצת מוזר שכתבה בגרסת האינטרנט של עיתון ממשיכה להשתנות עוד זמן רב אחרי שעלתה – ראיתי סקירת ספר בהארץ שהכותרת שלה הוחלפה לפחות שנה אחרי שנכתבה! (סקירה שנתתי אליה לינק מכאן בגלל הכותרת המעניינת שלה, כך שאני יודעת בוודאות שכך היה).

  13. joseph snir permalink

    מעניין ומשעשע כרגיל, אבל הפעם גרמת לספוילר חלקי כי ספרת לנו על חלק מהדברים
    בפגישה במטולה.

  14. אורי רז permalink

    מזכיר לי את החוברת שקיבלתי ממשרד החינוך עם הסברים לתלמיד שמכין עבודת גמר. הייתה בה טבלה עם איזה אחוזים מהציון מקבל כל חלק, כשהאחוזים מסתכמים ל 70.

    • קטעים. מתחשק לי להיות אופטימית ולשער שאולי הסיבה היא שיש בחינה כלשהי שמשלימה את 30% הנותרים, אבל אני מניחה שזה לא המצב.

  15. ותוספות:
    …עוזי וייל, האיש והסקנדל, בפוסט משעשע על שגיאות בכריכות ספרים שלו:

    ואייטם מבדר על כריכות של קלאסיקות שהקשר בינן לבין תוכן הספרים נסיבתי או מפתיע:
    http://flavorwire.com/378513/20-embarrassingly-bad-book-covers-for-classic-novels

  16. אכן, קשה מלאכתו של העורך. ובכלל, עורך צריך להיות רגיש לטקסט ולהתחבר אליו. ללא זה עבודתו מיותרת.

Trackbacks & Pingbacks

  1. ענבל שגיב, מתרגמת » שבחי הטרחנות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: