מכתב מעורכת אחרת
לא לעתים קרובות מזדמן לי לראות עורך אחר בעבודה. כותבים, מעצבים, מאיירים, מתקינות לדפוס – כמובן; אך בפרויקטים שאני מעורבת בהם העורכת היא, מן הסתם, אני. כאשר נופלת לידי הזדמנות לראות כיצד עורך אחר טיפל בטקסט, אני מוצאת בה תמיד עניין רב, ובדרך-כלל גם לומדת ממנה משהו.
הזדמנות משמחת במיוחד מסוג זה יצר עבורי בנזוגי, אוהד עוזיאל, שספרו (ראו למעלה) ראה אור ממש בימים אלה. הספר הוא מחרוזת של מאה תובנות קצרצרות ושנונות על החיים כהורים לתינוקות ולילדים קטנים ("שום דבר לא יכול להסיח את דעתו של ילד שדורש שוקולד, לעתים אפילו לא שוקולד"). כאשר טקסט הספר, שערכה עורכת מטעם הוצאת CreateSpace, חזר אליו, קראתי אותו בעיון ובעניין רב. מלבד כמה נקודות עדינות בתחום הדקדוק האנגלי, מצאתי עניין מיוחד במכתב הנלווה שצירפה העורכת.
מכתב קצר למחבר הטקסט הערוך הוא תמיד רעיון טוב: זה המקום לרכז בו את הערות העריכה העיקריות ולהסביר את ההיגיון שמאחוריהן. בדרך זו הכותב מקבל הצגה בהירה ומרוכזת של הנושאים שעל הפרק, ואינו נתקל בהם טיפין-טיפין לאורך הטקסט – חוויה העלולה להיות מבלבלת ומתסכלת. וכאשר הכותב עובר על הטקסט הערוך ומוצא, למשל, שינויים בסדר הסעיפים או בקשה להוסיף הגדרות למונחים – הם אינם הפתעה מבחינתו; הוא כבר יודע למה לצפות ומבין את ההיגיון שמאחורי השינויים.
ואחרי כל זה – המכתב של דורין, עורכת הספר של אוהד, עשה עליי רושם מיוחד. האמריקאים ידועים בנוהלי העבודה המסודרים שלהם, וניכר שגם כאן יש נוהל מסודר. המכתב מאורגן לפי שורת נושאים: מבט כללי, המטרה העיקרית של הספר, מבנה, סגנון, דקדוק, מידע נוסף, הערות אחרות.
בסעיף "מבט כללי" העורכת מציינת בדייקנות שהספר "כתוב היטב, מצחיק ותמציתי" וגם, ושוב באופן אמריקאי מאוד, שהוא "פונה לקהל רחב". בכל אחד מן הסעיפים הבאים היא מתארת בקצרה את המאפיינים הרלוונטיים של הספר, ומה היא עשתה בהתאם לכך.
קל להבחין שהמכתב הוכן לפי רשימת סעיפים קבועה מראש, כיוון שבאחד הסעיפים, "מידע נוסף", נאמר פשוט "לא נדרש מידע נוסף (כגון ביבליוגרפיה או הערות שוליים)". העורכים של הוצאה זו מכינים, כנראה, מכתב למחבר בעזרת פורמט מוכן מראש, המבטיח התייחסות מפורטת לכמה נושאים חשובים – פטנט נחמד, שעשוי לתרום לתקשורת טובה ופורייה החשובה כל-כך לעבודת הכותב עם העורך.
ועכשיו – "100 אמיתות סודיות על הורות" גם בעברית! התפעלו ורכשו כאן.
ואת הספר באנגלית אפשר למצוא כאן.
hakoret-harishona.com 
אמנם אני מראש בעד
אבל יופי של רשומה וגם יופי של ספר
תודה, ואכן – יופי של ספר.
בוקר טוב שלומית,
קודם כול בהצלחה עם הספר.
שנית, מדוע אוהד כתב אותו באנגלית ולא בשפת אימנו?
היו ברוכים, איילה
בוקר אור, איילה. הספר באנגלית כדי להגיע לקהל קוראי האנגלית, שהוא רחב יותר מקהל קוראי העברית. רוב תודות על הברכות!
מזל טוב,
וגוד לאק!
וחוץ מזה אני מאוד מזדהה עם היופי שבלראות עבודה יפה של קולגה, זה גם מחמם את הלב וגם תורם לפעמים טיפים קטנים ואפילו גדולים. מצד שני יש משהו קצת מיובש ומנוכר בסגנון הטבלאי הזה, לא? הוא בעיקר מתגלה בהתעקשות לענות גם על כותרת שאין בה צורך 🙂
הרעיון של מכתב מצוין, והרעיון של סקירה מוקדמת של העניינים שתוקנו ושונו מעולה, אבל לא חייבים לייבש את זה ככה, נכון?
מיכל, אני התרשמתי מהיסודיות שברשימת הסעיפים שלה 🙂 והרעיון נראה לי מועיל ומעשי. לא חייבים כמובן לארגן כרשימה, או כטבלה, אפשר לאמץ את הרעיון "בסגנון חופשי" (ולצורך הדגמה, ראי למעלה 😉 ). אפשר אפילו לשמור את הרשימה לעצמנו, ורק לעבור עליה כדי לראות אם אחד הסעיפים מזכיר לנו משהו נוסף שכדאי לכלול במכתב למחבר.
וכמובן לא חייבים להתייחס לסעיפים לא רלוונטיים – די ברור שכאן העורכת עשתה זאת כי אלה הכללים בהוצאה שלה, וכי גם הסעיף ה"ריק" מצביע על עבודה שיטתית. אולי חלק מהתפיסה (האמריקאית באמת, נראה לי) של value for money – העבודה צריכה לא רק להיעשות, אלא גם להיראות.
ו-תודה רבה!
טוב,
ברור שאני סומכת עליך
שאצלך זה יראה אחרת 🙂
ברור.
ברכות על הספר!
האתר באמת מאוד מצחיק ושנון (וגם ריאליסטי עד כאב, אבל זה כבר עניין אחר).
גם אני אוהבת לכתוב מכתבי הסבר – לא רק כדי להסביר את ההיגיון אלא גם כדי להקל על הכותבים להתמודד עם הקושי הרגשי בשינויים בטקסט וכדי להקל על עצמי בשיחות המשא ומתן הבלתי נמנעות.
והעניין האמריקאי הזה של ללכת לפי הטבלה… לי זה מזכיר את סגנון הכתיבה הרשמי המיוחס לאנשי קבע זוטרים,
ג) בברכה,
יעל (:
רוב תודות, יעל! "כל המשפחות המנוג'סות דומות", בפרפראזה על טולסטוי…
"להקל על הכותבים להתמודד עם הקושי הרגשי בשינויים בטקסט" – לזה התכוונתי ב"חוויה שעלולה להיות מבלבלת ומתסכלת", אבל את הסברת את זה טוב יותר.
אני רואה שאף אחת(ד) לא התלהב כמוני מהרשימה של דורין – או לפחות לא יצא מהארון בעניין הזה – אולי אני אנאלית במיוחד (ובמחשבה שנייה, זו לא אחת מדרישות המקצוע?).
אני דווקא אהבתי את רעיון הרשימה, ובמיוחד את התחושה שההוצאה מתיחסת לתהליך ברצינות – ברור שיש פה מסגרת יציבה והעורכת לא יכולה להיות מתחשבת רק מתוך רצון טוב. אבל החובה להתיחס לכל הנקודות לא יצרה רק תחושה של רצינות ומקצועיות אלא גם תחושה שהמכתב לא פונה רק לכותב אלא גם לממונים. לי היה נעים יותר לקבל מכתב שמיועד רק לצרכי.
וכן, כנראה זו באמת אחת מדרישות המקצוע. אבל גם מידה של הומור ויצירתיות, לא?
טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם-מִזֶּה אַל-תַּנַּח אֶת-יָדֶךָ (קוהלת ז' י"ח) 🙂