Skip to content

בעלה של חתולה

יולי 28, 2012

"עדידי ואני שיחקנו שהיא חתולה קטנה ואני הבְּעָלָה שלה", סיפרה לי בתי בת הכמעט-ארבע. נדרש לי רגע כדי לפענח את המשפט הזה. "את מתכוונת, הבעלים של החתולה?".

"אמא", הסבירה לי אביגיל בבירור, "אחת. בת".

המילה "בעלים" קיימת בעברית לא רק כצורת רבים של "בעל", אלא גם כערך נפרד במילון שפירושו מי שקניין מסוים שייך לו, בעלים של רכוש. האותיות הקטנות שבמילון מציינות ש"בעלים" היא "זכר רבים בהוראת יחיד", כלומר שאף שהמילה היא בעלת סיומת של צורת רבים (-ִים), מצטרף אליה פועל בלשון יחיד. למשל: "הבעלים של הדירה לא מוכן לתקן את המזגן" או, בדוגמה מהתנ"ך, "נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא […] וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו" (שמות כ"א ל"ו).

צורת הרבים הזאת המציינת אדם אחד לא התקבלה על דעתה של אביגיל – והיא גזרה ממנה צורת יחיד נקבה בתהליך של גזירה לאחור, שעסקנו בו כאן.

אילו עוד מילים קיימות כצורת רבים המציינת אדם או דבר אחד, ומקבלת פעלים ושמות תואר בהתאם? מצאתי שתיים (מי שמכיר נוספות, מוזמן לציינן בתגובה): "אלוהים" ו"אדונים", ולכאורה מילה רביעית ומפתיעה – לִסטים, כלומר שודד.

המילה אלוהים, בהתייחסה לאלוהי ישראל, מציינת במובהק ישות יחידה, כפי שמבהיר היטב כבר הפסוק הראשון בתנ"ך, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". זאת אף שהמילה "אלוהים" היא ריבוי של "אלוה" (אֱלֹהַּ).

בדומה לכך, גם המילה "אדונים" היא לשון רבים המציינת תדיר אדם אחד – למשל: "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית ל"ט ז'; "אשת אדוניו" של יוסף הייתה נשואה כמובן לאדם אחד, פוטיפר, ולא לכמה); או "וַיִּקְחוּ אֶת-הַמַּפְתֵּחַ וַיִּפְתָּחוּ, וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל אַרְצָה מֵת" (שופטים ג' כ"ה). וכך במקומות רבים אחרים.

לשלוש המילים האלה, "בעלים", "אלוהים" ו"אדונים", יש מכנה משותף ברור – הן מציינות דמות חשובה ורבת-עוצמה, ומקובל להניח שצורת הרבים שקיבלו מבטאת את גדולתן וחשיבותן, בדומה ללשון הרבים המלכותית (royal we, pluralis majestatis) באנגלית.

נותרה אפוא הדוגמה הרביעית שמצאתי, "לִסטים". "לִסטים" הוא שודד, וליתר דיוק שודד אחד, ואותה מילה עצמה מציינת גם שודדים רבים (לדוגמה, בתלמוד הבבלי מופיע פעמים רבות הצירוף "לסטים מזויין", ביחיד; אך גם "פרצוה לסטים" ו"גנבוה לסטים" – כלומר רבים).

לפנינו, אם כן, מילה הנראית כצורת רבים (בעלת סיומת -ִים) ומשמשת כצורת רבים, ואף על פי כן היא יכולה לציין גם פרט יחיד. אך לסטים, בלא ספק, איננו דמות חשובה ונכבדה ביותר, והוא נראה חריג לצד הדוגמאות הקודמות. ל"לסטים" גם אין צורת יחיד נפרדת, כמו למילים האחרות שבדקנו כאן ("בעל", "אלוה", "אדון"). ואכן, מילה זו קיבלה את צורתה בדרך שונה: ככל הנראה – עקב טעות העתקה. מקורה של המילה "לסטים" הוא במילה היוונית "לסטס" (λεστες), שפירושה "שודד דרכים". ה"לסטס" נכנסה אל העברית בתקופת המשנה, ומכיוון שכתבי היד של המשנה ושל התלמוד הועתקו ביד פעמים רבות לאורך הדורות, ומכיוון שהאות העברית סמ"ך דומה בצורתה למ"ם סופית, הפכה העתקה שגויה את האות האחרונה במילה מסמ"ך למ"ם, והתקבלה "לסטים". טעות ההעתקה התבססה והפכה לעובדה בשפה.

מה אני עושה: עריכת תוכן ועריכה לשונית

24 תגובות
  1. אלישבע permalink

    שלומית, כרגיל: יפה ומעניין! והנאה לקרוא את דבריך.

  2. ICNIC permalink

    כ"סבתות" של ה"בעלה של החתולה", אני משתאה ונהנית מהטריגרים שאחראים לפוסטים המרתקים, המחכימים והמהנים של בתי! חן! חן!

  3. הלסטיס הזה בסוף הרגו אותי 🙂

    והבעלה של החתולה?
    זו אני, זו אני.

    תודה על שיעור מאלף.

  4. מעולה, תודה. טרחתי ובדקתי בגזניוס ומצאתי עוד דוגמאות, אם כי פחות מאלפות: רחמים ופנים.
    רחמים – וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים, אַכְזָרִי (ולא אכזריים, משלי יב,10); פנים – פָּנַי חמרמרה מִנִּי-בֶכִי (יעני פני האדימו מרוב בכי), כך בכתיב, אבל בקרי: חֳמַרְמְרוּ. בעלי המסורה התקשו עם צורת היחידה, מסתבר.

  5. מעניין מאוד. תודה רבה. גם אני אחפש.

  6. לאלישבע ול"סבתות" של אביגיל – תודה!

    מיכל, חן חן! מי כמוך בעלה של חתולה (שחורה).

    טראומה, תודה רבה על התוספת המעניינת ועוד יותר על שהזכרת את גזניוס: אני מודה שלא הכרתי עד עכשיו אותו או את "דקדוק הלשון העברית" שלו, ואחפש אותו. מעניינות הדוגמאות של "רחמים" ו"פנים", שהן שונות מאלה שהזכרתי בפוסט כיוון שהופעתן עם פועל או שם תואר בצורת יחיד היא חריגה, וגם במקרא וגם מאז הן מופיעות ככלל פשוט בצורת רבים. מעניין מה הביא להופעות המיוחדות האלה. אז – שוב תודה! (והתרשמתי גם מהבלוג.)

  7. תודה רבה, צביקה!

  8. טליה permalink

    מעניין ומחכים!
    אביגיל צודקת לגמרי, צריכה להיות צורת נקבה יחיד בהוראת רבים.

  9. איל permalink

    מפאת גילה הצעיר, אביגיל כנראה עוד לא מודעת לכך שחתול הוא יצור עצמאי ולא יכול להיות לו בעלים. (אולי משרת/ים…)

  10. טליה, תודה, ולהתראות בקרוב!
    איל – צודק. זו כנראה עוד סיבה לכך שהמשפט הזה נשמע לי מוזר. מן הסתם לא יעבור זמן רב עד שאביגיל תשים לב לעובדה הזאת…

  11. באיחור-מה: הנה קישור מעולה לגזניוס (בתרגום לאנגלית):
    http://archive.org/stream/geseniushebrewgr00geseuoft#page/463/mode/1up

    כסטודנט ללשון עברית למדתי עם השנים להפסיק לפחד ממנו ולהתחיל לאהוב אותו. ספר אגדי.
    אגב, השם אלוהים, גם בהתייחסו לאלוהי ישראל, עשוי בהחלט לבוא בלשון רבים, בעיקר בספרי המקרא המוקדמים. למשל: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות לב,4), אבל בספרים המאוחרים יש "תיקון" ללשון יחיד: זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם (נחמיה ט,18). מעניין, לא? לגזניוס יש כמובן הסבר גאוני: השימוש המוקדם בלשון רבים לאלוהים היא על דרך הביטוי הפוליתאיסטי במרחב השמי שהעברים אימצו לעצמם, ואילו בעלי הספרים המאוחרים חששו מתפיסה מוטעית באשר לאלוהות ותיקנו את המעוות. אחד ממאפייני העריכה במקרא הוא שיש תיקונים רבים אך אין הרבה מחיקות, וכך נותרנו עם שני הנוסחים.

  12. תודה רבה על הלינק ועל ההעשרה! אגב, בעניין "אלה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים" – הציטוט הזה, בשלושת המקומות שהוא מופיע בתנ"ך (שניים בשמות ואחד במלכים) אינו מתייחס בדיוק לאלוהים העברי, אלא לעגל הזהב – ובספר מלכים, שני עגלי זהב. כך שאולי זה קשור להתייחסות בלשון רבים. ייתכן כמובן שיש דוגמאות נוספות מסוג זה.
    רב תודות!

  13. נכון! כל הציטוטים מתייחסים לעגלים! אפילו ה"תיקון" בנחמיה מתייחס לעגל. אני מסכים שזו כנראה הסיבה ללשון הרבים. מחתולה הגענו לעגל (-:

  14. יובל נ. permalink

    ויש גם את "פסבדונים", שכבר ראיתי כותבים שגזרו ממנו את צורת היחיד, "פסבדון".

  15. לילך הקוזינה permalink

    שנאמר, "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" נשיקות מעברה השני של השלולית.

    • לילך הקוזינה permalink

      המשכתי לחשוב בנושא, מה לגבי "חמות" (חותנת), "בהמות" (היפופוטם) הנשמעים כרבות, אם כי בדקתי ואכן יש להם גם צורת רבים, ולהבדיל המילה הארמית "אושפיזין" אשר לא מצאתי לה צורת יחיד.

      • היי קוזינתי, "בהמות" – דוגמה נהדרת למילים מהקבוצה הראשונה, והמצומצמת למדי, שכתבתי עליה – מילים שהן צורת רבים אמיתית המשמשת כצורת יחיד.
        מקור הבהמות בפסוק מהתנ"ך – איוב מ' ט"ו: "הִנֵּה-נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמָּךְ, חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל". "בהמות" היא צורת הרבים של "בהמה", אך בפסוק זה ובבאים אחריו מדובר בפירוש בבעל חיים אחד ("יאכל", "כוחו במותניו") וגדול מאוד. קל לשער מה מקור הצורה הזאת – "אלוהים", "בעלים" ו"אדונים" מציינות דמויות חשובות, ובדומה לכך, לשון הרבים בהוראת יחיד של "בהמות" מבטאת את גודלו ואת עוצמתו של בעל החיים הזה (הִנֵּה-נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ: […] יח עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה, גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל"). איננו יודעים איזה בעל חיים מציין השם "בהמות" בספר איוב, אך כיום המילה מציינת את ההיפופוטם.
        מעניין לציין (כפי שאכן כתבת), שבניגוד ל"אלוהים", "אדונים" ו"בעלים", ל"בהמות" יש צורת רבים משלה – "בהמותים".
        צורת היחיד של אושפיזין היא "אושפיז" (אֻשפיז); אבן שושן אגב מציין שתי משמעויות מוקדמות יותר של מילה זו בעברית – מלון ומארח (לשון חכמים) ואילו את המשמעות "אורח" הוא מציין כמאוחרת יותר (ספרות ימי הביניים).
        "חמות" (שצורת הרבים שלה חמיות, כמו אחיות) גם היא מילה מעניינת: היא צורת יחיד, אך נראית כצורת רבות, ולכן מבלבלת רבים וטובים ורבות וטובות, שמשתמשים בצורה "חמתי", כאילו צורת היחיד היא "חמה" ולא "חמות".
        תודה רבה על הדוגמאות!

  16. טראומה – 🙂 (ובינתיים הגענו גם לכלבה…).

    יובל, נכון, דוגמה מקסימה: פסבדונים, שמקורה ביוונית – פסאודונימוס, ψευδώνυμος, שפירושו "נושא שם כוזב", והגיעה גם לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית ועוד בצורה pseudonym. "פסבדונים" הגיעה אפוא לעברית עם הסיומת -ים, ובדומה ל"לסטים" (שם מקור הסיומת -ים הוא כאמור בטעות העתקה) – נראתה למקצת דוברי העברית כצורת רבים. בניגוד ללסטים, שקשה לגזור ממנה לאחור צורת יחיד אחרת ("ליסט"? 🙂 ) – ולכן משמשת הן כצורת רבים והן כצורת יחיד – פה, מסתבר, רבים גזרו את הצורה "פסבדון".

    יעל – great minds וכו'!

    לילך, תודה ונשיקות בחזרה!

  17. הילה אחותה של איריס permalink

    תודה לך שלומית. קראתי והיתה לי הנאה גדולה. אמשיך לעקוב אחד הבלוג שלך.

  18. הילה, איזו נחת, תודה : )

  19. יפה מאוד.
    לרשימה צריך להוסיף את "שמים". שם עצם המסתיים בסיומת הזוגי אך מציין פרט יחיד.
    אכן נתקשו חכמינו בדבר וניסו לבאר שהשמיים אכן כפולי שכבות הם או שהמילה היא הלחם של שם+מים.
    אפשר שגם השמים משתלבים ברויאל ווי, שכן הם האבטיפוס לגדול מכל, לעליון.

    • אליהו, רוב תודות! בעניין השמיים, אינני בטוחה שאפשר להתייחס אליהם כאל פרט יחיד – זוהי ישות די מופשטת, ואולי לכן, כמו "מים", היא מבחינה דקדוקית זכר רבים, ולא יחיד, ומבחינת הצורה – כוללת את סיומת הזוגי. רוני הפנר ב"שפה העברית" מציין עוד כמה מילים כאלה, שיש להן צורת זוגי אף שאינן מציינות זוג (כגון שיפוליים, עצלתיים, ירכתיים, צהריים, וכאמור מים ושמיים).
      https://www.safa-ivrit.org/irregulars/dual.php
      יחד עם זאת, אכן "שמיים" הם כינוי לאל, ואין ספק שמבחינה זו המילה "מזמינה" מאוד לשון רבים מלכותית, כפי שכתבת.

  20. אוריאל permalink

    גם אני חשבתי על מים, אבל המים זורמים והשמיים תכולים, אני לא חושב שתקין לאמר שהמים זורם..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: