Skip to content

מי נישא למי?

יוני 17, 2011

זיכרונות נעימים: גרייס קלי נישאת לנסיך רנייה

"מאות מרצים בישראל … התאהבו בסטודנטיות, ניהלו עמן קשרים רומנטיים, ובחלק מהמקרים אף נישאו להן". האם משהו במשפט הזה נשמע לכם מוזר? האם גבר אכן יכול "להינשא" לאשה, או שמא רק לשאת אותה, והאשה היא שנישאת לגבר?

במקרא, גברים נושאים להם נשים: "וַיִּתְחַזֵּק אֲבִיָּהוּ וַיִּשָּׂא-לוֹ, נָשִׁים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה" (דברי הימים ב' י"ג כ"א; לשם כך אכן היה צריך להתחזק מאוד!). במשנה ובתלמוד הדיון בנושא הנישואין כבר נרחב יותר, וכאן אנו מוצאים שכמעט תמיד גברים נושאים להם נשים ואילו נשים נישאות לגברים, למשל: "היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו" (סדר נשים, מסכת נדרים, ח' ה'); ולעומת זאת: "אשתו שמתה, מותר באחותה; גירשה ומתה, מותר באחותה; נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה" (מסכת יבמות, ד' י"ד). ומשפט שמבהיר היטב שכל אחד מהפעלים משמש בבירור לאחד משני המינים – "אנדרוגינוס נושא, אבל לא נישא" (מסכת יבמות, ח' ו').

זהו הכלל – אך יש גם יוצאי דופן: "אמר רבי יוחנן שמונים זוגים אחים כהנים נישאו לשמונים זוגות אחיות כהנות בלילה אחד" (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית פרק ד' דף כ"ד) – פה בפירוש הגברים "נישאו לנשים". שימו לב גם לצורה המקסימה "זוגים" לאחים כניגוד ל"זוגות" לאחיות.

יוצא דופן אחר הוא המשפט הזה, שבו גבר ואשה נישאים זה לזה, באופן הדדי: "ובת ישראל שנישאת לכהן וילדה ממנו בן ונישאו שניהן זה לזה והולידו בן" (תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת יבמות, דף מ"ג).

אנו מוצאים אפוא שבדרך-כלל במקורותינו, הגבר נושא לו אשה, בבניין פָּעַל (קל), ואילו האשה נישאת לגבר, בבניין נפעל – כיאה לתפקידו הפעיל יותר של הגבר בתהליך. ואולם, יש גם יוצאי דופן מעטים, שבהם הגבר נישא לאשה או הגבר והאשה נישאים זה לזה. יוצאי דופן אלה הפכו לשימושים מרכזיים היום – הצירוף "נישאה לו" מופיע בגוגל 6,750 פעמים, "נישא לה" – מספר דומה, 5,180 פעמים, ו"נישאו זה לזה" – 10,800 פעמים. "נשא אותה לאשה" לעומת זאת כבר אינו בשימוש בשפה יומיומית כיום, אם כי מופיע בטקסטים בשפה גבוהה יותר.

המילונים מפגרים מעט אחרי מציאות לשונית זו: באבן שושן הוותיק, "נִשָׂא" במשמעות של נישואין מוגדר לצורת נקבה בלבד: "[נישאה] נלקחה לאיש, התחתנה". מילון ספיר החדש בהרבה, לעומת זאת, מציין גם את השימוש ההדדי: "מתקשר עם בן זוג לקשר של נישואים (אישה לגבר או גבר ואישה זה לזה)" – שימו לב שעדיין לא "גבר לאשה".

העברית בת ימינו, בהתאם למציאות השוויונית (יותר), החליפה במידה רבה את השימוש בשני פעלים שונים לגבר ולאשה הבאים בברית הנישואין בפועל אחד המתאים לשניהם: "נישא ל" או "נישאה ל" או "נישאים זה לזה". מזל טוב.

8 תגובות
  1. זאב רז permalink

    שלומציק, מאמר נהדר !
    באוסלו אכן נישאנו זה לזו
    (טקס אזרחי – לא יהודי)
    שבת שלום
    ABBA

  2. צביקה א' permalink

    נדמה לי, שזוהי טעות לבדוק על-פי מספר מופעי "גוגל" את נכונות השימוש בצירוף לשוני כלשהו. הרי ידוע שהכותבים ומפרסמים בכלי הזה אינם בהכרח יודעים את השפה וכותבים ללא שגיאות. תמהני 🙂

  3. פאפא – תודה רבה! ואכן יש טקסי נישואין יותר שוויוניים מהיהודי, אין מה לומר (אני מניחה שיש גם פחות).

    צביקה – שאלה מצוינת. בבלשנות מקובל להבדיל בין גישה נורמטיבית, המגדירה נורמות לשימוש נכון בשפה, במקרה של העברית – בעיקר על סמך מקורות כתובים ובייחוד על פי המקרא, לבין גישה תיאורית (דסקריפטיבית), המתארת את אופן השימוש או השימושים הקיימים בשפה. הגישה הראשונה מתארת כיצד צריך לדבר; הגישה השנייה מתארת כיצד אנשים מדברים בפועל.
    בפוסט הזה, תיארתי את השימוש בצמד הפעלים "נישא ל-" ו"נשא את" במקורות הכתובים העיקריים של העברית, המקרא, המשנה והתלמוד; הבאתי את הגדרות הפועל "נישא/ה ל-" על פי שני מילונים מרכזיים ובדקתי את הופעת הפועל "נישא ל-" בגוגל. בדיקה במילונים היא דוגמה לגישה נורמטיבית: אלה הן ההוראות לשימוש בפועל זה על פי המילונים. לעומת זאת, הבדיקה במקורות – המקרא, התלמוד והמשנה – והבאת הממצאים, וכן השימוש בגוגל, הם דוגמה לגישה דסקריפטיבית: הם נועדו לתת אינדיקציה (מסוימת, מוגבלת) לאופן שבו דוברי עברית השתמשו בפועל הזה בתקופות שונות בעבר ואיך הם משתמשים בו כיום – לא איך הם *אמורים* להשתמש בו, או אם הם משתמשים בו בצורה "נכונה" או "שגויה", אלא פשוט איך הם משתמשים בו למעשה.
    הגישה הדסקריפטיבית מניבה במקרים רבים מסקנות מעניינות. לדוגמה, מהשכיחות הגבוהה של "נישא ל-", בלשון זכר, ברשת אפשר להסיק (נורמטיבית) שאנשים רבים טועים. וכן אפשר להסיק (דסקריפטיבית) שהשימוש בפועל השתנה, אולי בעקבות תפיסה שוויונית יותר של היחסים בין גברים לנשים ושל נישואין בפרט. זו בעיניי מסקנה שיש בה הרבה יותר עניין : )

  4. את בטח מנחשת למה אני אוהבת נורא את נישאים…
    כי יש בזה מימד פואטי,
    של הינשאות מעלה,
    כמעט ריחוף. אוי רומנטיקונית שכמותי.

    וחוץ מזה ברור,
    העניין השיוויוני,
    חשוב לי.

    • מיכל, האמת לאמיתה היא שלא חשבתי על "נישאים" במובן של הינשאות מעלה. את אכן, כנראה, הרומנטית מבינינו…
      הזכרת לי עכשיו את השיר הזה
      http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1437
      אמרתי לאחותי, מה הוא אומר לה בעצם? אין לי כלום להציע לך, אבל בואי בכל זאת כי כבר ערב?
      ואחותי אמרה לי, הוא אומר לה שהוא לא צריך שום דבר חוץ ממנה.
      🙂

  5. אולי צריך להיות לא נשואה
    כדי לחשוב על נישואים כמשהו שנושא אותך למעלה,
    ואולי כדי להשאר רומנטיקנית, צריך להשאר רווקה…
    כן, אולי.

  6. אולי את צודקת. על זה אמר גתה:

    "Love is an ideal thing, marriage a real thing"

    מצד אחד, הימים האלה מזכירים לנו את חשיבותם של אידיאלים. מצד שני, אהבה אידיאלית לא ממומשת מאבדת לדעתי את טעמה עם הזמן. ומצד שלישי, לציטוט הזה של גתה יש גם המשך פסימי שאני חולקת עליו:

    "a confusion of the real with the ideal never goes unpunished"

    ואיך נבחר את דרכנו בין האפשרויות האלה? כמו הקיפודים מהבדיחה, "לאט לאט ובזהירות"…

Trackbacks & Pingbacks

  1. חתונה מאוחרת | גולה מרצון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: