Skip to content

למי יש (עט) יותר גדול?

אוגוסט 16, 2010

"ומה אם השינויים שתכניסי לא ייראו לי?". השאלה הזאת, מפיהם של כותבים מודאגים, היא תאומתה של השאלה הנצחית "מי קובע, המתרגם או העורך?". התשובה השטחית על השאלה הזאת היא: תלוי (וליתר דיוק: תלוי מי משלם). התשובה העמוקה יותר היא: אם העורך טוב, לא נוצרת בעיה.

מערכת היחסים בין מתרגם לעורך היא עדינה: מטבע הדברים, המתרגם עובד על הטקסט זמן רב יותר, ושוב מטבע הדברים, המתרגם הוא הקרוב יותר לטקסט בשפת המקור. לאחר שסיים את עבודתו (ולעתים קרובות, התאהב בה קצת), הטקסט עובר לידיו של עורך ביקורתי, שלא ישב ליד שולחנו של המתרגם במשך כל החודשים האלה, אינו מכיר את שיקוליו, ומעצם העובדה שהוא האחרון בשרשרת, שמוּרה לו בדרך כלל המילה האחרונה: מהמחשב של העורך, הספר יוצא אל הסַדר וממנו אל הדפוס.

הקונפליקט הזה מובנה כל-כך ביחסים, שהמתרגמת המצוינת יעל סלע-שפירו מעבירה הרצאה בנושא זה, עם הצעות מעשיות לשיתוף פעולה פורה בין מתרגם לעורך (אחת הטובות שבהן היא עצה למתרגם להוסיף הערות אל העורך, שבהן יסביר את ההיגיון שמאחורי החלטותיו).

ואף על פי כן, מניסיוני, אם העורך טוב וקשוב, הן לטקסט והן לבחירותיו של המתרגם, לא ייווצר קונפליקט. להפך: עורך התרגום הוא בקרת איכות וגלגל הצלה, האחראי לצוד תרגומית, כלומר ניסוחים הצמודים מדי לשפת המקור, ללטש לפי הצורך וגם להבחין בכל מיני מוזרויות ושטויות שיצאו ממקלדתו של המתרגם עקב כאב ראש או תינוק שבכה ברגע הקריטי. אחת הדוגמאות המצחיקות הזכורות לי היא מתרגום של ספר, שבו הופיע אחד הגיבורים עם ה-"hot date" שלו, המאופרת איפור צעקני. ברגע של היסח הדעת של המתרגמת הפכה ה"הוט דייט" ל"תמר חם".

היחסים בין כותב לעורך הם מורכבים יותר. יש שהמילה האחרונה שמורה, טכנית, לעורך (למשל: הוא עורך מגזין שמאמרו של הכותב יופיע בו) ויש מצבים הפוכים (אם הכותב הזמין את העורך באופן פרטי לערוך את ספרו). ולמה "טכנית"? כי גם כאן, אם העורך טוב דיו, השאלה "מי קובע" נשארת תיאורטית, ובפועל מתקיימים דיון ושינוי עד לתוצאה הטובה ביותר.

"עורך טוב" אין פירושו רק "טוב לטקסט". כשם שהטקסט אינו תלוש מהקשר, אלא מופיע בכתב עת או בסדרה בעלי אופי מסוים, נועד לקהל קוראים מסוים, וכיוצא באלה – כך אין הוא תלוש מכותבו, שיש לו העדפות, נטיות ורצונות משלו. וכשם שעל העורך להיות קשוב לטקסט, כך עליו להיות קשוב לכותב.

כך קרה בזמנו, כאשר ביקשתי מפיזיקאי צעיר טור על חוויותיו בעבודת הפוסט-דוקטורט בחו"ל. לאחר שקיבלתי את הטור, שהיה משעשע וכתוב בחן רב, ביקשתי שיוסיף קצת פרטים על המחקר עצמו, ואם אפשר על מכשול שנתקל בו במהלך המחקר, ואולי תיאור של האווירה והדמויות במעבדה. הכותב התקומם: הטור כבר כתוב, זה ייקח לו לפחות שבוע, ובכלל לא צריך לעשות שום תיקון. חזרתי לטור, וסימנתי בו בדיוק היכן לשבץ "תיאור של המחקר, שתי שורות" ו"חוויה קשה ומתסכלת, פסקה". הכותב החזיר את הטור, מתוקן למופת, תוך יממה.

2 תגובות
  1. אסנת להט permalink

    שלום שלומית,
    ברכות חמות על הבלוג שנולד! קראתי את כל הרשומות שכתבת עד כה, והן מרתקות ומאירות עיניים. היות שזה כמה שנים אני עורכת טקסטים בתחום מסוים בלבד (ריפוי בעיסוק), איני יודעת אם להתקנא בך על הסוגיות המשעשות והמקשות כאחד שאת מתמודדת עמן או להודות על מזלי הטוב… אנא הרבי לכתוב. אני ממתינה בכיליון עיניים לרשומה הבאה!

  2. שלום אסנת,

    טוב לראותך פה, רב תודות על הברכות! יש יתרונות וחסרונות גם למגוון וגם להתמקדות.

    רק בשמחות,

    שלומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: