Skip to content

מדיה, דברי עברית

אוגוסט 7, 2010

אנקדוטה אהובה עליי מספרת על הגנרל הבריטי סר צ'רלס ג'יימס נפייר (Napier). בשנת 1843, בעת שירותו בהודו הבריטית, דיכא נפייר התקוממות במחוז סינד (כיום חלק מפקיסטאן), ובניגוד להנחיות שקיבל, כבש אותו לטובת האימפריה הבריטית. העיתונות דיווחה כי נפייר הודיע על ניצחונו במברק בן מילה אחת – Peccavi, "חטאתי" בלטינית, כלומר באנגלית I have sinned – משפט הנשמע כמו I have Sind, "כבשתי את סינד".

משחק המילים הזה, שזכה לתואר הדיווח הקצר ביותר אי פעם על ניצחון (ונטל את הכתר מ-veni vidi vici, ולימים "הר הבית בידינו"), הסתמך כמובן על הידיעה שקוראי המברק זכו גם הם לחינוך טוב בנוסח תקופתם, כלומר למדו לטינית.

כאשר התוודעתי לסיפור הזה, העברתי אותו הלאה לכמה אנשים, כולל התרגום וההסבר. היחיד שחייך בהערכה לפני שתרגמתי היה סבא שלי, הרמן באר, שהתחנך בגרמניה בין שתי המלחמות וזכה אף הוא לחינוך קלאסי.

נזכרתי בסר נפייר בגלל המילה הלטינית "מדיה", וקליטתה הקשה למדי בשפת הקודש. על פי רוב, מילים זרות החודרות לעברית מאמצות די בקלות צורה עברית נוחה (שמות תואר: אינפנטילי, דבילי; שמות עצם: שוקולד, קוזינה; וגם צורות רבים: אסכולות, אבסורדים, בקוגנים). ואילו המילה "מדיה" (וכן כמה מחברותיה, דוגמת "מיטוכונדריה", שמם של אברונים מפיקי אנרגיה בתא), סובלת מקליטה קשה ומקרטעת.

"מדיה" היא בלטינית צורת רבים, ו"מדיום" היא צורת היחיד. לכאורה, אפשר להשתמש ב"מדיום" כצורת יחיד וב"מדיומים" כצורת רבים. לחלופין, אפשר להתעלם ממשמעות הסיומות הלטיניות, ולבחור ב"מדיה" כצורת יחיד נקבה וב"מדיות" כצורת רבים. לבחירה כזו יש יתרון, שהיא עברית מאוד: ילדה-ילדות, סוסה-סוסות, מדיה-מדיות – זהו הדגם העיקרי של ריבוי צורת נקבה בעברית, אם כי יש כמובן יוצאי דופן, כגון אשה-נשים וביצה-ביצים, כדי לבלבל ילדים קטנים ועולים חדשים.

ומה בפועל? צורת הרבים "מדיומים", שמציעה האקדמיה, משמשת בעברית רק לציון רואי-נסתרות למיניהם. הסיבה העיקרית לכך, לדעתי, היא שבאנגלית, צורת הרבים mediums משמשת למטרה זו, ואילו אמצעי התקשורת ואמצעי אחסון מידע הם באנגלית media, והפרדה זו נשמרה גם אצלנו.

לעומת זאת מופיעות לחלופין הצורות "מדיום", "מדיה" ו"מדיות". יש שהמילה "מדיה" משמשת כשם עצם קיבוצי (שם עצם המציין קבוצת עצמים): "מדיה חברתית", "מדיה מגנטית"; יש שהיא משמשת כצורת רבים, ממין זכר או ממין נקבה: "מדיה מרכזיים" או "מדיה חברתיות"; ויש שמופיעה המילה "מדיות", כצורת רבים ממין נקבה: "מדיות חברתיות".

האם ייתכן שאחת הסיבות לברדק היא, שאנשים המכירים את הנטייה הלטינית חוששים לסטות ממנה? בערך "אמצעי לאחסון נתונים" בוויקיפדיה כתוב: "הכינוי המקובל בעברית לאמצעי אחסון ניידים הוא מדיה (ברבים – מדיות) – שיבוש מוזר, שהרי media, בלטינית ובעקבותיה באנגלית, היא צורת הרבים של medium". ולאחר ההערה הזאת, מופיעות "מדיה" כצורת יחיד ו"מדיות" כצורת רבים באופן מסודר לאורך כל הערך.

אך ברוב הטקסטים אין אפשרות נוחה להערה כזאת, ואין לכותב אפשרות להודיע לקורא שכן, הוא יודע כמובן, אבל… ומכאן צירופים לא-עבריים כמו "הסטודנטים יתנסו בהפעלת מתודולוגיית המחקר […] במטרה להבין ולהעריך את מקומם של המדיה בעיצוב זהותם […] של ילדים" (ההדגשה שלי). כי אם תכתוב "במטרה להבין ולהעריך את מקומן של המדיות" – אולי מישהו יחשוד בך, שכלל לא למדת לטינית?

(ואם כבר מדברים על צורת רבים, מהי לדעתכם צורת הרבים של אבטיפוס? ושל חדקרן?).

17 תגובות
  1. דורית permalink

    אה, זה קל, אם תשאלי את כל אנשי האלקטרוניקה וההי-טק שעמם נאלצתי להתווכח לאורך השנים הם יגידו לך – אבי-טיפוס…

  2. מפרספקטיבה בלשנית זו תשובה מצוינת 🙂

  3. הבעיה עם הריבוי של חדקרן היא במקרה מוצדקת, כי הרי יש רק אחד כזה (כמה שאפשר לומר "יש" על יצור דמיוני).

    בעולם המוזיקה יש בעיה דומה עם הריבוי של צ'לו. הריבוי בלטינית הוא צ'לי, ומי שיודע את זה חושש לומר "צ'לואים" שמא יישמע בור, או לומר "צ'לי" ולהישמע מוזר, או בלתי מובן. בדרך כלל פשוט מתחמקים מהעניין (-:

    בעיה שאני פוגש בה בחיי היום-יום היא איך להרבות אבוקדו, ולא רק בגלל שהמחיר שלו עכשיו מאוד גבוה. כמו צ'לו, אבוקדו נגמר ב"או" והעברית לא מסתדרת עם זה כל כך טוב. לעתים משתמשים ב"אבוקדו" כרבים, מדי פעם מגלגלים על הלשון את "אבוקדואים" המוזר, ובדרך כלל פשוט מתחמקים מהעניין, כמו בערך בויקיפדיה:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%95%D7%A7%D7%93%D7%95
    אני מכיר מישהי שחיבבה את הרעיון להשתמש בצורת הריבוי הלטינית ואמרה "אבוקדי".

    • היי אודי, ברוך הבא, כיף לראות אותך כאן!

      סיומת ה"אוֹ" אכן בעייתית. צורת הרבים של המילה בְּלוֹ (סוג של מס), שמקורה בארמית, היא בּלוֹאוֹת. אפשר לשאול את הסיומת הזאת ולומר "אבוקדואות" ושמא אף "צ'לואות".

      "אבוקדי" – מצוין 🙂

      בעניין החדקרן, למה רק אחד? כמדומתני שבהחלט ראו בהם מין. זאת בניגוד אולי לעוף החול, שעשוי להיות יחיד (בוודאי אינו צריך פרטנר לרבייה) ולמינוטאור, שאם איני טועה גם הוא היה שם שציין יצור אחד ספציפי, שחי במבוך של המלך מינוס בכרתים.

  4. תחת עץ האבוקדה,
    קודם שם פרה עמָדה…

    תודה שלומית,
    בתור בנאדם ידען בד"כ,
    אני מודה ועומדת בפינה,
    לא ידעתי שמדיה היא רבים של מדיום…

    אני ממש נדלקת על לטינית חברוֹת!
    או שמא עלי לומר אחיות, דורית?

    • לטינית – שפה עם הרבה סקס- וסנוב-אפיל… (קראתי פעם טור של מישהו, בעוונותיי איני זוכרת מי, שהסביר שבניגוד נניח לצרפתית, אם אתה לומד לטינית, אי-אפשר לחשוד בך שאתה דובר אותה חלילה מהבית…).

  5. טליה permalink

    הי שלומית, לגבי האבוקדו, סבתא חיה נהגה לומר אבוקדות, לדעתי זה ריבוי ממש יפה, בייחוד שיש מילות זכר שברבים מסתיימות ב"ות" כמו שולחנות.
    לגבי מדיום, מעניין שנעשתה בעברית חלוקה נושאית; מדיום בציור הוא חומר הדילול לצבע, כמו שמן או טרפנטין, או בכלל באמנות מדיום מתייחס לחומר או אפילו לתחום באמנות כמו ציור/ פיסול/ רישום.
    לעומת זאת מדיה עד כמה שנתקלתי משמשת להתייחסות לחומרים דיגיטליים או צילומיים בלבד.

    • טלי permalink

      הי שלומית (אחות של טליה),
      ראשית, עלי להודות לך, על הטור המהנה והמחכים.
      ואגב טליה, גם אני ישר חשבתי שמעולם לא עלה בדעתי מדוע לכל החומרים המקשרים למינהם בציור קוראים מדיום. אז קיבלתי תשובה נהדרת.
      מה בעניין חדי הקרן? אפשר לכנות את הרבים בקבוצה הזו כך? או שמא זה כל כך מובן שאיש לא טרח עד כה לענות?

  6. טליה – חן חן על תגובתך! "אבוקדות" הוא אכן ריבוי יפה ועברי. אולי כדאי להציע אותו לבעל תוכנית אוכל או טור אוכל, ולהפריח בלון ניסוי…

    בעניין השימוש במילה "מדיום" ו"מדיה" לא כיחיד ורבים, אלא כמילים נפרדות עם גוני משמעות שונים, כתב יפה רוני הפנר באתר "השפה העברית". אמנם, רוני התייחס רק למשמעויות של שתי המילים לציון גוונים של הקבוצה "אמצעי התקשורת", ולא למשמעויות השונות שציינת בתוך השדה הסמנטי של "אמנות".

    http://www.safa-ivrit.org/form/media.php

    ייתכן שהיעדר צורת ריבוי מסודרת נובע אפוא גם מכך שצורת היחיד וצורת הרבים קיבלו משמעויות נפרדות, המעשירות את השפה, ושימוש בהן כצורת יחיד ורבים של אותה מילה יבטל את ההבחנה בין המשמעויות האלה.

    בידול משמעויות כזה בין שתי מילים הוא אגב תופעה שכיחה, כאשר יש צמד מילים שמלכתחילה משמעותן זהה, או כמעט זהה: דוברי השפה מנצלים אותן לציון משמעויות שונות. לדוגמה, "הבחנה" ו"אבחנה" הן ביסודו של דבר שתי צורות כמעט זהות של אותה מילה (שם פעולה של השורש בחנ בבניין הפעיל; עוד צמד כזה הוא הספקה ואספקה). אך המילה "אבחנה" קיבלה את המשמעות הנפרדת של "דיאגנוזה". כך גם בצמדים רבים של מילה לועזית ומילה עברית: "טסט" לדוגמה הוא מקבילה אנגלית ל"מבחן", אך בעברית משתמשים בו לציון סוגים מסוימים של מבחנים, בעיקר מבחן לקבלת רישיון נהיגה ומבחן תקינות לרכב עצמו.

    טלי – רב תודות! חד-קרן, עם מקף, הוא צירוף המורכב מתחילית (חד-) ומשם עצם (קרן). צירופים כאלה אפשר לרבות בעברית גם על ידי ריבוי שם העצם בלבד (תת-קבוצות) וגם על ידי ריבוי התחילית ושם העצם כאחד (לדוגמה: רבי-סרנים, תתי-אלופים). ראי למשל באתר האקדמיה:

    http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/terminologyOrdinance/Pages/Ch4D027.aspx

    וב"השפה העברית":

    http://www.safa-ivrit.org/style/smihutandprefix.php

    צורת הריבוי שהצעת, "חדי-קרן", היא המקובלת בסמיכות רגילה, מה שנקרא "ריבוי הנסמך": בתי ספר, ראשי ממשלה. לעומת זאת, היא לא מקובלת בריבוי צירוף של תחילית ושם עצם. נוסף על כך, נדמה שמשמעות הצירוף שנוצר – "חדי-קרן" – היא "בעלי קרניים חדות".

    החן המיוחד של הדוגמה הוא שריבוי שם העצם יעמיד אותנו בפני הקושי, שלמילה "קרן" אין, בפועל, צורת רבים, אלא רק צורת זוגי, כמו לחלקי גוף רבים אחרים: קרניים, כמו ידיים, עיניים וכו'. ואם נשתמש בצורת הזוגי נקבל "חד-קרנַיִים" – מילה שהיא מוזרה גם בצורתה וגם במשמעותה, משום שהיא כוללת את המילה המציינת זוג קרניים, אף שהיא מציינת יצורים בעלי קרן אחת!

    ריבוי התחילית ושם העצם כאחד, "חדי-קרניים", משלב את שני החסרונות – כלומר נדמה שהוא מתאר יצורים בעלי שתי קרניים חדות.

    הבחירה שלי היא לראות את "חדקרן" כהֶלחֵם, כלומר לא צירוף של תחילית ושם עצם אלא כבר מילה אחת בפני עצמה, ולרבות אותה בהתאם: כפי שצורת הרבים של "דוּחַי" היא "דוחיים", צורת הרבים של "חדקרן" היא "חַדקַרנִים". ואכן, חיפוש מעלה שיש מי שבחרו בצורה הזאת, למשל כאן:

    http://www.blipanika.co.il/?p=1598

    תודה על תגובותיכן המעניינות!

    • סתיו permalink

      אהבתי את הבחירה לשייך את חוסר העיברות של "מדיה\מדיום" לפחד מוויתור על סמל הסטטוס. כפשרה בין הפחד לצורך בשימוש אני אוהב את האפשרות של שם העצם הקיבוצי. אפשרות נוספת היא לנסות להכניס "מתווך" ו"מתווכים", שמקלה על כל העניין, אבל מוותרת על הנקביות של "מדיה", שמצתלצלת יפה.
      לשונית, צורת הריבוי של המילה "קרן" היא "קרנות", כמו קרנות המזבח ובמשמעות דבר חד על הראש או אלומות הראש מקובל גם להשתמש בצורה הזוגית כרבים.

  7. בעניין הבלבול של הילדים הקטנים (והעולים החדשים), ג'וניור שלנו טען נחרצות שרמקול ברבים צ"ל רמקולות. בחנו את העניין, ולדעתנו הצדק עמו.

  8. אין כמו מבט רענן ולא משוחד על השפה… אני בעד.

  9. אבי טיפוס?
    ואני חשבתי שאבות-טיפוס
    ואז חשבתי עוד קצת, וראיתי איך זה יכול להתגלגל –
    מאבות-טיפוס לאבוטיפוס מה שמביא לתוצאה של
    אבוטיפוסים שהם כידוע יצורים קטנטנים פטפטנים ותאבי טיפוס,
    הם דווקא נהנים להתגלגל כי זו הדרך הטובה ביותר להתחיל
    שוב לטפס…

    • שלום ויספר, אכן אבות-טיפוס או אבטיפוסים, מובטח פוסט תשובה מלאה על החידה…

      וברוכה הבאה לבלוג!

  10. יופי של בלוג שלומית כה לחי ותודה שאת מחכימה אותי. ראשית ברצוני להביא דוגמה נוספת וטעימה, והפעם מיוונית, של המאפה בורקה. כן בורקס זה הרבים של בורקה. בלשון הדיבור כשרוצים לרבות את המאפה הזה לרוב אומרים בורקסים. כך עיברתנו את המאפה החביב הזה. לגבי האבוקדו, שגם הוא טעים, לדעתי גם אבוקדות וגם אבוקדים כשרים. לגבי החד קרן התלבטתי. רעיון ההלחם נראה לי כפתרון הטוב ביותר .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: